ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 8 בינואר, 2013
ע"י פרל
ע"י פרל
"מגשם רק צומחים" (ארז גרשטיין בתגובה להצעה להפסיק תרגיל של גולני בגלל גשם כבד. עמוד 128).
בעקבות קבוצת הפייסבוק על לבנון, שירה ואני חזרנו אל הספר "תמצית געגוע" מאת ד"ר אהוד ערן (הוצאת ידיעות ספרים, 2007), הביוגרפיה אודות תא"ל ארז גרשטיין ז"ל, שנהרג כמפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל) ונהרג ממטען צד בלבנון בשנת 1999. מפקדו בגולני, רא"ל גבי אשכנזי, כתב בהקדמה לספר כי "ארז היטיב להבין כי הזכות להוביל חיילים נקנית רק במתן דוגמה אישית ובמילוי חובת הכנתם, אימונם והובלתם מלפנים" (עמוד 15). כלל זה ראוי שיעמוד תמיד לעיני מפקדים בצה"ל.
"המסלול הארוך של ארז כמפקד בחיל הרגלים מתחיל כאן, בסיירת גולני" (עמוד 62), כתב ערן. מפקד צוות בסיירת בקרב הבופור במלחמת לבנון הראשונה, מפקדה במבצע "כחול וחום", וכן הלאה... תמיד היכן שיורים. בריאיון אמר כי הוא שואף "לעשות תפקידים... בקו הקדמי... רק קדימה, במקום שבו יש לי ידע מקצועי אדיר... הסביבה הטבעית שלי היא בקו" (עמוד 185).
ואכן, בשנים שצה"ל שהה בלבנון, בלטו בו מפקדים כמו גרשטיין ז"ל מגולני והאלוף (מיל.) יאיר גולן מהצנחנים, שחתרו למגע עם האויב. בספר מובא מסמך תפיסתי בו כתב גרשטיין כי בלחימה ישנה "חשיבות מכרעת לנטילת יוזמה" (עמוד 223). הוא עצמו פעל בהתאם לכלל שקבע. כך למשל, כמח"ט בלבנון, ב־1993, הוביל מרדף אחר שלושה פעילי חיזבאללה וירה אש לא מכוונת במטרה לגרום להם להיחשף. "המהלך הצליח. אנשי החיזבאללה ירו בחזרה וחשפו את מיקומם. ארז הוביל הסתערות והרגם" (עמוד 145).
הספר כתוב בצורה קולחת והסיפור כמו קופץ מבין הדפים, אך מביוגרפיה נדרש שתהיה יותר מחוברת הנצחה מעריצה לחלל שנפל, ופה דומה שהמחבר פספס. מהקריאה עולה כי המחבר הסיט הצידה והזניח עובדות ואירועים שלא התיישבו עם תדמית המפקד הנערץ, וחבל, כי יש מה להעריך ולאמץ גם כשמבינים שמדובר באדם בשר ודם, עם חסרונות. כך למשל, בספר דוחה המחבר את הדברים שכתב הפרשן הצבאי עפר שלח, שכקצין צנחנים לחם בלבנון, לפיהם קידומו המהיר של גרשטיין "בא לו בשל הצטיינותו ב"עשרות קרבות כיתתיים בלבנון", וכמי שהשתייך לקבוצת המפקדים שהצליחה כי פעלה כ"מ"כ כפול מאה" (עמוד 156). מנגד, ממרחק הזמן נראה כי דווקא שלח צדק. הפרשן (ולימים ח"כ) לא הביע אז זלזול בתכונות שגילו גרשטיין ודומיו או בהצלחתם בתפקידיהם הקודמים, אלא טען כי ישנו חוסר מקצועיות מובהק במעבר המהיר מתפקיד פיקודי אחד לבא אחריו, בלי להקדיש זמן להכשרה יסודית ומתאימה של יכולות הנדרשות בתפקידים הבכירים יותר.
כאמור, ראוי היה לכתוב את סיפורו באופן ביקורתי ואובייקטיבי יותר. מוטב היה גם, לו בכל אותם אירועים שתיאר המחבר, הוא היה מציין נתונים עובדתיים חשובים, כמו תאריך ומיקום מדויקים ככל שניתן. הדבר מקשה על התייחסות לספר כמקור רציני יותר. עם זאת, הספר מעלה תרומה חשובה בהצטרפו לקומץ הספרים שנכתב אודות מלחמתה הארוכה של ישראל בלבנון, ולמרות הביקורת התוצאה נותרה ראויה ומעניינת.
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
פרל
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
לא הבנתי בסוף מה השורה התחתונה שלך. האם אתה טוען שהספר סובל מבעיית אמינות? ואם לא אז ממה כן, אם בכלל?
אני גם לא מסכים אם הטענה שלא ניתן להיות מפקד מוביל ולוחמני תוך הקפדה על פקודות ומשמעת צבאית (אשכנזי, כוכבי, איתם, בן אברהם, גנץ ועוד רבים נוספים הצליחו להוביל כוחות בלבנון תוך הקפדה על פקודות ולהצטיין). נכון שגרשטיין בלט מאוד אבל היו באותו צבא ובאותה עת גם אחרים בולטים לא פחות. מוות עוזר למיתוס להתפתח, זה נכון, ויש לציין שוב את גרשטיין כמפקד אמיץ, ערכי, יוזם ובולא אבל למה לוותר על הביקורת. זה יתן מבט מפוכח יותר ושלם יותר על הדמות. ונכון גם לומר כשעושים חביתה שוברים ביצים וכך זה גם בלחימה. |
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
פרל
כשארז אמר להרצי "אתה המפקד בשטח...." הוא לא הצליח להגיד את זה להרצי, כי הרצי היה בואדי (מזרעת עקמתא) ולא היה קשר אם ארז שהיה בחמ"ל בריחן, לשם הגיע מיד כשהחלה ההתקלות. איך אני יודע שהוא לא הצליח להגיד לו את זה.?
כי אני הייתי בכיפת חיפוי לכוח המחלץ, ובעצם היחיד כמעט שהיה לו קשר עם כל הכוחות (אמרתי הרבה "דרכי אליו.." באותה התקלות). ועל שום מה ההקדמה הזו... ארז באמת היה גיבור, ואני יכול להוסיף סיפורים רבים נוספים מסמרי שיער לגבי קור הרוח שלו בעת התקלויות במחבלים. ברור שאפשר למצוא ביקורת רבה על בר כוכבא בן זמננו (הרי גם על בר כוכבא היו לא מעט ביקורות). אבל אי אפשר להיות לוחם על כזה תוך כדי ניהול חטיבה באופן שמרני...שמציית לכל הכללים... לשמוע את ארז בקשר, באותה התקלות אומללה, ומנגד את קולו הרגוע של הרצי הלוי, הספיק כדי להתגבר על כל הקשיים.... אולי לא חייב חייב לאזן כל מסמך, מספיק שהדברים שנאמרים נכונים ואמינים, לגבי מה שלא נאמר...טוב הוא לא נאמר. |
|
|
פרל
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
בדר"כ אני לא מגיב על תגובות לביקורת, אף שאני תמיד שמח לשבחים או לביקורת. ישנם סיפורים על גרשטיין, שהינם בדוקים ופחות מחמיאים לדמות. גרשטיין היה חד וחותר למגע, אדם משכמו ומעלה, אבל פזיז בהקפדתו על בטיחות ועל נהלי משמעת. אין לי עניין להבהיר יותר את דברי מפאת כבוד המת. מנגד, לו הייתי כותב עליו ביוגרפיה הייתי מתאמץ יותר שתצא שלמה ככל האפשר.
ניכר כי המחבר העריץ את מפקדו מן הגדוד, ואין בכך כל רע, אבל מה שכתב בעקבות זאת מוטה, ולא מדוייק. כך למשל אמר גדי איזנקוט, מחליפו של גרשטיין ז"ל בפיקוד על גולני, בראיון ישן כי: "'קיבלתי מארז גרשטיין חטיבה שהיתה ברמה גבוהה ביותר מבחינת מוטיווציה וכשירות מבצעית, אבל היו תחומים מסוימים שזיהיתי בהם בעייתיות שחייבה אותי לטפל בהם', הוא אומר. 'אני מתכוון לכל מה שנוגע לתרבות הפיקודית ולאקלים בתוך המסגרת'... תמרור האזהרה שהינחה אותו היה לוחם שנהרג בקדנציה של קודמו, בעקבות הפרה בוטה של משמעת מבצעית בעת מארב. את הפרטים הוא מקפיד להסתיר אפילו מהמשפחה הנוגעת בדבר, כדי לא לגרום לה עוגמת נפש כפולה. בשיחות עם חיילים, לעומת זאת, הוא מרבה להזכיר את הכישלון 'שהיה המשך ישיר לתקלות חמורות שהיו בצוות ההוא לפני העלייה לתעסוקה'." (מתוך כתבתו של אביחי בקר, "אייזן פטון", "הארץ" 10.09.1999) אני יכול להמשיך אבל נראה לי שדי בזה. גרשטיין היה קצין ישר דרך, אמיץ וערכי. גם ביוגרפיה מאוזנת לא היתה מותירה רושם אחר. |
|
|
tuvia
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
מגיסטר פרל היקר,
בביקורת שלך יש ביקורת על גרשטיין, כתבת ישנם במיתוס על גרשטיין גם צדדים פחות חיוביים ״ סתמת ולא פירשת!
כשאומרים דבר כזה יש מקום להרחיב. ביקורת יכולה להחשב כרצינית באם היא מנומקת כהלכה. לא מצאתי כל צד שלילי , או כדבריך פחות חיובי. אנא הסבר את דבריך! טוביה |
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
