אין לי כל כך מילים לתאר איך היא עושה את זה
אבל זה מופלא, היא כמעט להטוטנית בקרקס, אין מה להגיד, רק מלקרוא על סדר היום הלחוץ של קטי נכנסים לחרדה ולמתח.
איך היא יכוה לתמרן עם עבודה שדורשת כ"כ הרבה מזמנה.
אין לי מושג אם הכל קורה בשם הפמניסטיות או לא, אבל אין לי ספק שגם אם כן, זה הלך רחוק מידי, הילדים לא אמורים לגדול ע"י מטפלת, תהיה אוהבת ככל שתהיה, לילדים דרושה אמא, אמנם לא במשרה מלאה, גם היא נדרשת למצות את עצמה, אך עדיין הילדים זקוקים לאמא.
אין מה להגיד נדמה שהילדים גדלים מצויין למרות הכל.
סגנון הכתיבה של פירסון משעשע, לא יכולתי להתאפק וצחקתי כמעט בכל הספר, היא כותבת בהומור מיוחד במינו.
הספר מומלץ לכל אלו שרוצים להסתכל בעין בוחנת על יחסיהם עם העבודה ועם הילדים, היא מעניקה תובנות מיוחדות.
אהבתי במיוחד את ההבחנה המדהימה שלה על הורים לילדים שמקבלים את כל האהדה והפידבק שרק ניתן להעלות על הדעת לעומת אמהות לילדים שמיד מוחשבות כנשים מזניחות וכאמהות מפקירות ולא אחראיות.
מומלץ בחום לכל ההורים, עובדים או לא.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
