ביקורת ספרותית על המלכה האדומה - רומן הסטורי מאת פיליפה גרגורי
ספר מעולה

---

כמו בהמון ביקורות שאני כותבת אני מצרפת סיפור.
הסיפור פה יותר פשוט מברוב המקרים: הוא מתחיל במתנת יום הולדת של חברה טובה, שבה הענקתי לה את הספר כמתנה וחיכיתי בתור לקרוא אותו, אחרי כמעט חודשיים התייאשתי
(\נשברתי סתם תירוץ, רציתי לקנות אותו מהרגע הראשון)וקניתי אותו לעצמי. מטורפת, אין מה לעשות. באמת, ניסיתי הכל, כלום לא עוזר לי להשאר מחוץ לחנות ספרים, כלום.
בקיצור, על הספר:
אני רוצה לצטט משפט חזק שאמרה מרגרט ביופורט בסוף הספר והוא כמעט מתמצת את הספר: "קיבלתי את המגיע לי, מילאתי את ייעודי...זה היה ייעודי: להושיב את בני על כס המלכות של אנגליה, וכל אלה שצחקו לחזיונותיי והטילו ספק בייעודי יקראו לי מעתה מיליידי, אם המלך, ואני אחתום בשם מרגרט רג'ינה: מרגרט ר' " - המשפט הזה מספר כמעט את כל הספר.
פליפה היטיבה לתאר בספרה את מייסדת שושלת טיודור כאשה שלא פחדה לכופף את החוקים כאשר החוקים לא התאימו לחזיונות שראתה, כאשה שכל מה שהסכימה איתו היו תהליכים שיעזרו לממש את חזיונותיה.
פליפה לא כ"כ מתארת את הצד הזה אבל אני רוצה להאמין שכך היה, מרגרט האמינה בשביל שיהיה לך עץ גבוה להיתלות עליו, עמ"נ להסתמך על משהו גבוה מכל אנגליה היא בחרה באילן הכי גבוה שקיים לאדם: הדת.
והיא הצליחה, אמנם אחרי המון שנות ציפייה, אין מה להגיד, אבל היא הצליחה להושיב את בנה על כס המלכות של אנגליה. אין שמץ של מידע האם באמת ובתמים עשתה את מה שעשתה לשם שמיים (קצת חרדי מידי, אבל אין לי ביטוי אחר) או שמא כפתה את רצונה על השמיים (לא שזה באמת יתכן, ואולי כן, בואו נשאיר את זה פתוח למסקנות).
ספר מעניין, מחכים, מקנה לקורא תחושה שהוא נמצא במרדף כלשהו, עד שגם הוא רוצה להשתתף בלחימה או לדאוג ממש ביחד עם מרגרט.
מקווה שתהנו לפחות כמו שאני נהניתי.

» ביקורות נוספות של נחמה עליזה בוגנים
» ביקורות נוספות על המלכה האדומה - רומן הסטורי