ביקורת ספרותית על ההזדמנות האחרונה מאת הרלן קובן
ספר בסדר

---

-ישנו ספויילר-

זה אולי הספר השביעי של קובן שאני קוראת, ובכלל, לא
התכוונתי לקורא אותו אי פעם.

הכל התחיל מכך שהייתי חייבת לעשות עבודה בספרות, וזהו הספר היחידי שבאמת עניין אותי מכל רשימת הספרים המותרים שאפשר לעשות עליהם עבודה.
ציפיתי לקרוא אותו כבר, כי קובן הוא הסופר השלישי מבין רשימת הסופרים האהובים עלי וכבר השתוקקתי ליראות איזה עוד תעלומה הוא מסתיר בין דפי הספר.

בהתחלה, הספר ריתק, אבל לא על יתר המידה.
באמצע, כבר יכולתי ממש לנחש מה הולך לקרות.
ובסוף, הוא לא היה צפוי, וצפוי ביחד.

אני כבר מכירה את הכתיבה של קובן, כמעט כל הדמיות שלו הן אותו הדבר. איכשהו בספרים שלו אני תמיד מוצאת שלאף דמות אין באמת אופי משלה, רק סיפור והיסטוריה ארוכה מאוד. ולא רק. קובן כמעט תמיד עושה את אותה הדמות בכל הספרים שלו. גבר, בדרך כלל בגיל העמידה, אחרי משבר בחייו או תעלומה שהוא מנסה לפתור הוא מגלה אותה, מפענח אותה, ותמיד תמיד תמיד האיש הכי לא צפוי בסופו של דבר אחראי למזימה.

אז זה הקטע, אני הצלחתי לנחש עוד מתחילת הספר שלני אחרי למותה של מוניקה. לא הצלחתי לשער איך בדיוק ואיך התגלגלו העיניים, אבל כבר בעמוד ה-24 יכולתי לדעת את זה.
קרו בספר עוד דברים והתרחשיות שיכולתי לתאר לעצמי, אבל רובן פשוט היו מסורבלות מדי ומוסתרות טוב מדי בשביל שאני יוכל להבין באמת את מה שמאחוריהן.

בכל מקרה, קובן סופר ענק, הוא מצליח לערבב מתח, אהבה, היסטוריה, תעלומות, וחברות בספר אחד ועל כך אני מצדיע לו.

אני ממליצה לכם לקורא את הספר, אבל תדעו לכם שמי שקרא כבר את ספריו המופלאים של קובן, יצליח לנחשב סקלות רבה את הסוף ואת האפילוג המפתיע.

» ביקורות נוספות של נוגיש :)
» ביקורות נוספות על ההזדמנות האחרונה