ביקורת ספרותית על חסדי הלב השבור - פרשת רצח אמיתית מאת שרי מנדל
ספר מעולה

---

קשה לדרג ספר כזה כספר מעולה, אבל לדעתי הוא אכן כזה. הקריאה בספר קשה מאוד. המציאות שאותה מתאר הספר ידועה לנו מראש. הרצח של שני הנערים מתקוע, קובי מנדל ויוסף איש-רן, שיצאו לטייל בוואדי ליד ביתם ונרצחו באכזריות יתרה עד כדי כך שגופותיהם שנתגלו במערת חריטון זוהו רק באמצעות צילומי שיניים, היה רק אחד ממעשי הרצח המזעזעים שידענו בשנת 2001, אבל האכזריות החייתית שבו נשארה חקוקה בזיכרון ותמונתה של אמו של קובי המחבקת דמות עטופה בתכריכים על גבי אלונקה בשעת הלוויה לא נשכח.

הספר הוא מעין יומן, המתאר את ההתמודדות של שרי מנדל עם רצח בנה. בספר יש תיעוד נאמן של אבל נורא ושל הניסיון לעבד אותו ולהמשיך בחיים. הספר מדבר ביושר על הכעס על אלוהים, המאפשר למעשה רשע כזה לקרות, אך גם על אמונה בטוב ובכוחם של החיים.

יש בספר קטעים מרגשים מאוד, במיוחד על אחוות האדם, על כוחה של חברות אמיצה להציל אדם המצוי בתהומות האבל משקיעה מוחלטת ועל הכוח החזק של החיים, המתגלה אף ברגעים הקשים ביותר. אחד הרגעים האלה הוא תיאור האח הקטן בן השש, גבי, שמתלונן על רעב באמצע מסע הלוויה. איש לא זכר להאכיל אותו במשך היום. הצורך של הילד באוכל מנער את האם ומזכיר לה שהחיים נמשכים, עד שהיא מבקשת מאחד השוטרים המלווים את מסע הלוויה להביא לילד משהו לאכול. השוטר נושע לחפש מכולת בסביבה וחוזר עם שקית צ'יפס.

» ביקורות נוספות של נוריקוסאן
» ביקורות נוספות על חסדי הלב השבור - פרשת רצח אמיתית