אחרי קריאת הספר הזה אני חותם סופית: אורסון סקוט דארד הוא לא פחות מגאון!
המשחק של אנדר היה מפתיע, הקול למתים היה מורכב, ניגשתי לספר הזה עם ספקות: לאן הוא כבר יוכל לפתח את העלילה הזאת?
אז את התשובה קיבלתי בקריאת הספר, אורסון הוסיף עוד עולם לעלילה, אבל איפה שסופרים אחרים נכשלים הוא עושה את זה בצורה גאונית, אצלו התוספת מבורכת ומתאימה ומתחברת מצויין לעלילה וגורמת לו להמשיך כמו שהסופר רצה לספר אותה. אורסון מכניס דברים חדשים לעלילה שלו בצורה חלקה שישר תופסת אותך ואתה זורם עם זה כאילו זה תמיד היה שם.
עדיין יש פה בעיות רגשיות, פסיכולוגיות, פילוסופיות, מדעיות, כל הדברים במינון הנכון, אין הרגשת מיאוס, הספר מתעסק בכל הדברים במידה הנדרשת ואז עובר הלאה. ספר מרגש עם תפניות שלא הייתי מעלה על הדעת.
לי עכשיו רק נותר לכעוס על כל האנשים שאמרו שאחרי "המשחק של אנדר" אין מה לקרוא בסדרה הזאת. בגללם לקח לי הרבה סמן עד שניגשתי לספרים האלה, ותודה לאל שניגשתי אליהם.
ממליץ בחום.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
