• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

מאת ליאן הרן

הביקורת של Hadish16

תמונה של Hadish16
דירוגדירוג
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2005
סדרה:סיפורי האוטורי #1
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
יהונה
לפני 4 שנים

“פסיעות על רצפת הזמיר/ג'יליאן רובינשטיין לפני שאתם מתחילים לקרוא את הספר, יש לי כמה עצות בשבילכם.”

4/37
ביקורות על פסיעות על רצפת הזמיר
הבאה
דני

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

האם אתה שובניסט שלא יודע לקרוא בין השורות? אז הספר הזה בשבילך... לספר לך שגם בנות מסוגלות למקרה שלא ידעת את זה...

אומנם זה התחיל נחמד ומעניין, אבל עד מהרה אני הרגשתי שהסדרה הפכה לסדרה להעברת מסרים פימיניסטים והעברת ביקורת על התרבות היפנית ודיכויי הנשים בה (שאני לא יודע אם זה נכון עובדתית אבל זה הרושם שקיבלתי מהספר). הבעיה נעוצה בזה שזה נעשה בצורה מאולצת מדיי ולא חכמה בכלל.

ספר שמעליב את האינטלגנציה של הקוראים, הסופרת לא בונה על זה שהקוראים יצליחו להבין לבד את המסר וכל פעם הרגישה צורך לדחוף איכשהו בין השורות "הנה גם בת מסוגלת לעשות את זה" בצורה כזאת או אחרת.

ההיסטוריה מלאה בסופרים שהצליחו להעביר אחלה ביקורת במסווה של עלילה מצוינת, זה לא המקרה פה ולצערי הסופרת פספסה לגמרי את העניין, במקום לנצל עלילה ולהעביר מסר בצורה חכמה אני הרגשתי שהיא הורסת הכל בשביל להעביר אותה.

שתלמד מג'י קי רולינג (למרות שאישית אני לא מחזיק ממנה) שכתבה 7 ספרים תחת הכותרת הארי פוטר אבל כל מי שיודע לקרוא בן השורות הבין שהעולם ניצל בזכות הבחורה החנונית ולא בזכות הארי. שירות לבנות וגם לחנונים בצורה חכמה בלי לציין במפורש על דפי הספר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ר
רמי כהן
תמונה של סהר־פז
סהר־פז
2קוראים|גיל ממוצע39|50%נשים

על המבקר

תמונה של Hadish16

Hadish16

חבר מזה 14 שנים
36 ביקורות•108 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מתורגמת•תרגום (נוער)
תמונה של Hadish16
Hadish16
חבר באתר מזה 14 שנים
ביקורות36
לייקים שקיבל108
דירוג ממוצע3.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה25ספרות מתורגמת8תרגום (נוער)1

דיון על הביקורת

1 תגובה
yaelhar
yaelhar•לפני 14 שנים

תראה מה זה!

אני אהבתי מאד את הספר ובכלל לא הבנתי שהוא מלא מסרים פמיניסטיים. אני בושה ונכלמת!
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של Hadish16

23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם

23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם

ג'ון צ'אנג

ספר נחמד ביותר, מתאים לאנשים שלא מבינים הרבה בהיסטוריה של הכלכלה ובכלכלה עצמה.

הספר לא מתיימר ללמד מישהו איך צריך להתנהל ומה העולם צריך לעשות, הוא רק בא לשבור את המיתוסים שמפיצים הליברליסטים (הסופר עצמו מצהיר שהוא קפיטליסט אך לא ליבירל), והוא מחולק יפה מאוד ל23 מיתוסים כאלה שהוא מביא כנגדם דוגמאות ששוברים אותם ובזה הוא מסתפק.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Hadish16
הצל של ההגמון

הצל של ההגמון

אורסון סקוט קארד

ספר נחמד ותו לא...

לא הרגיש לי אורסון סקוט כמו שהרגישו לי הספרים האחרים שלו. לא היה בו משהו מיוחד שהיה בספרים האחרים שלו וכנראה שאני שופט אותו ביחס לספרים האחרים שלו וזה למה הוא מקבל את הציון הזה.

אולי יחסית לספרים אחרים בסגנון הזה פוליטי/מלחמתי הוא טוב, אבל אני לא קראתי אף ספר כזה והספר הזה לא יגרום לי לרצות לחקור את התחום הזה.

חבל, היו לי ציפיות.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Hadish16
מועדון קרב

מועדון קרב

צ'אק פלאניוק

האמת שהיה קשה לי לקרוא ולהיסחף, אולי אני לא מבין אנגלית טוב כמו שחשבתי ואולי זה צורת הכתיבה של הספר. בניגוד למצב האידיאלי הפעם עזר לי שראיתי את הסרט קודם כי בלי זה לא הייתי מבין על מה הספר ומה הולך שמה.
אבל בשילוב של הזכרונות שלי מהסרט וההבנה מהספר זה התחבר לי לספר טוב שבאמת שווה לקרוא אותו. ספר שיודע להעביר ביקורת בצורה חכמה שלמרות קיצוניותו גורמת לך להזדהות עם הדמות הראשית וטיילר דירדן. הניגודיות שבהם ואיך שהם פועלים ומשלימים אחד את השני.

חייב לראות שוב את הסרט...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Hadish16
שוליית הרוצח

שוליית הרוצח

רובין הוב

כנראה שאני ארשום ביקורת בעמדת מיעוט...

קראתי את הסדרה לפני שנתיים, ואני אפילו לא זוכר מה קרה שם. היו לי ציפיות, אמרו לי פנטזיה ברמה עולמית, ספר שירתק אותי וכו'. התחלתי והמשכתי וסיימתי ובזה זה נגמר. לא יודע אם זה בגלל שהציפיות שלי היו מוגזמות או משהו אחר. אבל אני רואה שכולם פה רק משבחים את זה ואני לא מבין מה התפספס אצלי כל כך שרק אחרי שנתיים שכחתי בכלל מה קרה שם.

בניגוד לזה מאז הפעם האחרונה שקראתי את מחזור שער המוות עברו 4 שנים ואני זוכר מה קרה שם, אותו דבר עם שיר של קרח ואש שעברו 3 שנים ויותר.

יש אזה סמיילי שימושי אצל הקוריאנים שאני חושב שמתאים למצב שלי עכשיו: ¯/_(ツ)_\¯

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Hadish16
הצל של אנדר

הצל של אנדר

אורסון סקוט קארד

בין הוא לא אנדר ועל זה מבוסס כל המהות של הספר הזה וזה למה לדעתי קיבלנו ספר שונה לחלוטין מהמשחק של אנדר. אני חייב לציין שהייתי סקפטי לגבי הספר תחת המחשבה "מה אורסון כבר יכול לספר לי?" וחשבתי שעיקר הטוב ב"המשחק של אנדר" היה חוסר הידיעה. בדיעבד מסתבר לי שזה לא ככה (כי בינתיים לילה אחד סתם לקחתי את המשחק של אנדר וקראתי שוב 160 עמודים) וכל העניין בשני הסיפורים האלה זה ההתפחתות של הדמויות הראשיות, אנדר אז ובין פה.

ומה אפשר להגיד על בין? בעוד שאנדר היה האדם הטוב שנאלץ לפעול רק כשאין ברירה, בין הוא הגאון האמיתי שיודע מה קורה והוא לא תמים בכלל. הניתוח שהוא עושה לכל מצב ואיך שהוא מרכיב את כל חלקי הפאזל והגישה שלו לסביבה עשו את הספר הזה למרתק ביותר ואשליית הנזק של הידיעה של מה שקורה בסוף התנדפה מהר מאוד מהראש שלי.

ממליץ לכל מי שאהב את המשחק של אנדר.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Hadish16
ילדי המחשבה

ילדי המחשבה

אורסון סקוט קארד

ספר נחמד לסיים איתו את הסדרה אבל לצערי לא יותר מזה...

זה הרגיש לי כמו ספר סיום שזה באמת תפקידו, רק לסיים, היו חסרים לי התפתחויות חדשות ברמה של הספרים הקודמים אבל הפעם אלה רק היו דברים שוליים וגם צרם לי שהכל נגמר על הצד הטוב ביותר והרגיש כמו סרט הוליוודי שהגיבור והגיבורה ימצאו אחד את השני בסוף ויתנשקו.

אבל בתכלס אני לא יודע אם אפשר לבוא יותר מדי בטענות, לדעתי מהרגע שג'יין השיגה את היכולת להוציא החוצה ולהחזיר אז בעצם זה טרף את כל הקלפים (זה היה בספר הקודם) ובתכלס אחרי שהיכולת הזאת הושגה אני הבנתי שהשמיים הם הגבול ואין שום בעיה שהיא לא תצליח לפתור ולא משנה עד כמה ינסו להציג אותה כלא פתיר. לדעתי היה יותר טוב אם בסוף קסנוסייד היה פרק אפילוג אחד ארוך שיתאר בקצרה את מה שקרה בילדי המחשבה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Hadish16
קסנוסייד

קסנוסייד

אורסון סקוט קארד

אחרי קריאת הספר הזה אני חותם סופית: אורסון סקוט דארד הוא לא פחות מגאון!

המשחק של אנדר היה מפתיע, הקול למתים היה מורכב, ניגשתי לספר הזה עם ספקות: לאן הוא כבר יוכל לפתח את העלילה הזאת?

אז את התשובה קיבלתי בקריאת הספר, אורסון הוסיף עוד עולם לעלילה, אבל איפה שסופרים אחרים נכשלים הוא עושה את זה בצורה גאונית, אצלו התוספת מבורכת ומתאימה ומתחברת מצויין לעלילה וגורמת לו להמשיך כמו שהסופר רצה לספר אותה. אורסון מכניס דברים חדשים לעלילה שלו בצורה חלקה שישר תופסת אותך ואתה זורם עם זה כאילו זה תמיד היה שם.

עדיין יש פה בעיות רגשיות, פסיכולוגיות, פילוסופיות, מדעיות, כל הדברים במינון הנכון, אין הרגשת מיאוס, הספר מתעסק בכל הדברים במידה הנדרשת ואז עובר הלאה. ספר מרגש עם תפניות שלא הייתי מעלה על הדעת.

לי עכשיו רק נותר לכעוס על כל האנשים שאמרו שאחרי "המשחק של אנדר" אין מה לקרוא בסדרה הזאת. בגללם לקח לי הרבה סמן עד שניגשתי לספרים האלה, ותודה לאל שניגשתי אליהם.

ממליץ בחום.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Hadish16
רודף העפיפונים

רודף העפיפונים

חאלד חוסייני

לא יודע עד כמה הספר טוב או לא טוב, דעתי הושפעה לחלוטין מהשנאה שפיתחתי כלפי הדמות הראשית, בחיים שלי לא הגעתי לרמת התיעוב שהרגשתי כלפי הילד עשירים המפונק הזה שאחראי על הכל. לא עזר גם המעשה הטוב שהוא עשה בסוף לכפר על העבר שלו, שנאתי אותו שנאת מוות וכשהוא חטף מכות שמחתי מאוד וקיוויתי שימות לרגע עד שנזכרתי שהוא זה שמספר את הסיפור ככה שהוא בטוח שרד :/

אמיר הוא הדמות השנואה עליי בכל הזמנים בלי תחרות. ועל כן הציון לספר. חסן המסכן... עד היום אני בוכה עליו שנפל קורבן למעשים של הילד המפונק הזה...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Hadish16
טריינספוטינג

טריינספוטינג

אירווין וולש

ברגע שמצליחים להבין משהו, הספר הופך לספר מעולה...

לא הספר הנחמד לספר עליו לילדים, היה קשה, היה מגעיל לעיתים אבל שווה את הקריאה.
רוצים לעשות סמים? בואו תקראו את זה קודם ואז רוצו לראות את הסרט, לא יזיק גם להוסיף אזה "רקויאם לחלום" לתערובת.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Hadish16

ביקורות נוספות על "פסיעות על רצפת הזמיר"

פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

קודם כל אני חייב בוידוי: כבר לפני שנים ארוכות דבק בי החיידק היפני ומאז אני מתעניין בכל דבר הקשור להיסטוריה של יפן ותרבותה. על רקע הווידוי הזה, לא ברור לי מדוע הגעתי רק עתה לספריה של ליאן הרן (שם העט של גיליאן רובינשטיין) אבל לבטח תסכימו איתי שעדיף מאוחר.

למרות שעל פי הסופרת, מתרחשת העלילה בארץ דמיונית כלשהי, ברור כי הכוונה ליפן. על פי הודאתה גם היא נגועה בחיידק היפני, שהתה תקופות מסוימות ביפן וחקרה את תרבותה.

בתחילת המאה ה-17, השתלט על יפן השוגון הגדול טוקוגאווה. טוקוגאווה שם קץ למלחמות הפנימיות ביפן בין המשפחות החזקות ובין הדאמיו השונים (דאמיו = ראש מחוז). הוא איחד את המדינה ועל האיחוד הזה שמרו גם ממשיכי דרכו עד שבשנת 1868 הקיסר מייג'י ביטל את תפקיד השוגון ויפן החלה להדמות יותר ויותר למדינות המערב, לטוב ולרע. הסרט הנפלא "הסמוראי האחרון" עוסק בדיוק בתקופה הזו. עוד Off Topic אחד: השוגון טוקוגאווה, הוא הדמות עליה ביסס ג'יימס קלאוול את ספרו "שוגון".

אבל בואו נחזור לספר של ליאן הרן: מכיוון שהספר עוסק במלחמות בין השבטים השונים (אוטורי, טוהאן, מארויאמה, סיישו & שיראקאווה), ברור כי העלילה מתרחשת לא יאוחר מאשר המאה ה-16. זהו סיפורו של טקאו, נער כבן שש-עשרה, בן לכת "הנסתרים" הסודית. בני שבט הטוהאן, בראשות לורד אידה, שורפים את כפרו ורוצחים את אנשיו במסגרת מלחמת שבטים שמשתוללת בארץ. חייו של טקאו ניצלים בזכות לורד שיגרו, מנהיג נערץ של שבט האוטורי, שמגיע למקום ולוקח אותו עמו. שיגרו מאמץ את טקאו כבן וכיורש, ועד מהרה אנו למדים כי גם לשיגרו עצמו יש חשבונות אישיים עם הלורד אידה ומכאן העלילה מתגלגלת במהירות.

ועל רקע נופיה של יפן והמלחמות האלו מתגלים כל גיבורי הסיפור כבעלי תכונות ורגשות אנושיים המוכרים לכולנו: אהבה, קנאה, שינאה, תככנות, נאמנות ובגידה. אלה החומרים מהם מרכיבים סיפור טוב וליאן הרן, עושה זאת מצוין.

ספר מצוין אשר בעקבותיו אקרא בקרוב גם את "שלג על עצי הדובדבן", השני בטרילוגיה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•בנצי גורן
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

אין ספק שכל הסדרה היא משהו אחר.
הספר מרגיש יפני לכל אורכו.
עתיר תיאורים, הסברים ופירוטים שונים ומשונים שמוסיפים עוד יותר תחושת אותנטיות סמוראית בפרט ואסיאתית בכלל.
עלילה מפותלת ביותר.
עם כל הכבוד למשחקי הכבוד הנהוגים בקרב אוכלוסייה זו, התיאורים שופעי הדמיון של הקרבות, ההריגות והרציחות שבספר אינם המלצה לבעלי לב חלש.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•אלון
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

פסיעות על רצפת הזמיר/ג'יליאן רובינשטיין

לפני שאתם מתחילים לקרוא את הספר, יש לי כמה עצות בשבילכם. תעשו מתיחות. קחו נשימה ארוכה, ותשתו הרבה מים.
אתם הולכים לרוץ מרתון.
תוך עמודים ספורים בלבד אל תוך הספר הגיבור מאבד את שמו, משפחתו ויוצא למסע לאורך היבשת, שנגמר אחרי 30 עמודים נוספים. יודעים מה זה מונטאז' אימונים? כי זה מה שהספר הזה. הוא מונטאז' אימונים אחד ארוך, בו הגיבור שלנו לומד ומתקדם ומתפתח. בספר תוכלו לראות לא מעט פסקאות שאומרות משהו בסגנון של 'כמה חודשים חלפו, ובזמן הזה * לימד אותי * ושכללתי את יכולותיי'. אני אישית אוהב שספרים נבנים בצורה חכמה. שאני מתקדם ולומד עם הגיבור, ולא מרפרף על חודשים ארוכים שמסתכמים בשורה, שתיים או שלוש. לצורך העניין, קפצו לי לראש שם הרוח וגנזך אורות הסער בתור דוגמאות לספרים בהם מתקדמים עם הגיבור ורוכשים יחד איתו את היכולות והכישורים. כאן? היכולות שלו אפילו לא מוסברות בצורה טובה.
וזה חבל מאוד, כי הרעיון של הספר מצוין. ספר שמבוסס על יפן הפיאודולית (משהו שיגרום לכם להודות מאוד שאתם חיים בנוחות של המאה ה21 ולא בעולם ההוא עם תרבותו המחרידה לעיתים קרובות וחיבתו הגדולה למוות) ושמשלב מעט פנטזיה בעולם הקשה שלו יכול היה להיות נהדר מאוד. עם זאת, יש בו פספוסים גדולים בעיני. מלבד מה שציינתי על המהירות המסחררת של הספר, יש בו דיכוטומיה מאוד גדולה. כל הרעים - רעים, וכל הטובים - טובים. אין אמצע. אין דמויות מורכבות, אין מישהו שמצד אחד מצדד בצד ה"רע" אבל גם רוצה לעשות מעשים טובים. אדם טוב יהיה אדיב, נדיב ומכבד כל גבר ואישה באשר הם, ואדם רע יהיה אכזרי, אנס ורוצח בתור תחביב.
עם כל למרות התלונות שלי, הוא לא ספר רע, בכלל לא. העלילה מעניינת ושתי הדמויות הראשיות כן מצליחות לקדם את הסיפור ולהיות דמויות מוצלחות, למרות שגם הן ללא עומק או מורכבות גדולה יותר מידי. כן כדאי לקרוא אותו, בעיקר כדי להיחשף לבניית העולם המרשימה. אני אישית לא מבין בזה, אבל חבר חובב תרבות יפנית סיפר לי שהספר אכן מתאר בצורה טובה למדי את יפן הפיאודולית, וגם לעיניים בלתי מיומנות נראה שהסופרת עשתה עבודת תחקיר טובה.
סך הכל ספר חביב, מעניין אבל עם פוטנציאל מבוזבז להיות ספר מבריק.

לפני 4 שנים•יהונה
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

אני חובב יפן. ביקרתי בטירת ניג'ו ופסעתי על ריצפת הזמיר . שווה.
קראתי בנשימה עצורה שלושה מספרי האוטורי ריצפת הזמיר , שלג על עצי הדובדבן ורשת השמים רחבה .
הספרים הם ספרי אגדה , עם דמויות הרואיות ואידיליות, בעלות תכונות מיוחדות וכוחות על , המותאמים לתקופה. כמו כן , האווירה השוררת בספרים מותאמת לתקופת המלחמות העקובות מדם בין האחוזות ביפן והערכים היפניים הנובעים ממסירות טוטלית לאדון ניכרים לאורך כל הספרים. כשיש מסירות טוטלית יש גם הקרבה וגם עצב רב. המנצח מקבל הכל והמפסיד - הוא וכל תומכיו ובני עמו בצד השני.
הספרים בנויים בשיטה הקופצת מפרק לפרק בין מקומות ואירועים , עלי זה מקשה על המעקב אחר העלילה.
לטובת הקוראים , בראש כל ספר מפורטת מפת האיזור שתאפשר מעקב אחר תנועות הדמויות והתקדמות העלילה וכן רשימת כל הדמויות כולל סוסים. גם לכלי הנשק יש שמות.
והם חשובים ומשמעותיים ביפן.
מתנצל , כללתי את כל הספרים בדברי.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•שמול
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

ספר מכושף מעולם לא הצלחתי לקרוא ספר שיש בו בדיון על כוחות על וכדומה לא התחברתי, והנה הפלא ופלא לא הצלחתי לעזוב את הספר הכתיבה התככים האנשים והתרבות פשוט שאבו אותי לקריאה ללא יכולת להפסיק על אף שמידי פעם אמרתי לעצמי רגע זה בדיוני מה אתה ממשיך אכן ספר מכושף

לפני שנתיים•
★★★★★
•גקי
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

נחמד

לפני שנה•
★★★★★
•רוני pery
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

הערה: הביקורת מכוונת לכל הסדרה.
בספרים של סיפורי האוטורי נתקלתי במשך שנים בכל מיני מקומות - חנויות ספרים, דוכנים, ביקורות באינטרנט - מבלי לקרוא אותם. זה לא שהם לא נראו לי מסקרנים, להיפך, אבל מתקציר הספר הסתום שבגב הכריכה לא ניתן להסיק כלום ולא מצאתי את זה שיסביר לי על מה מדובר שם, בעצם.
ולכן, כשנתקלתי יום אחד בספר הראשון בדוכן מוזל של ספרים פגומים, החלטתי לעשות מעשה ולרכוש אותו.

"פסיעות על ריצפת הזמיר", הוא ספר נפלא, קולח, שממלא נאמנה את מטרת הספרים: לקחת אותנו למקום מרוחק שיגרום לנו לשכוח את המציאות לזמן מה. הספרים מספקים חוויה יפנית לכל החושים והיכרות נהדרת של תרבות השונה מאיתנו מאוד. הדמויות שאינן חפות מפגמים, אינן הופכות הירואיות בעיני הקורא, בעיקר בשל טעויות קריטיות ולעיתים מטופשות להפליא שהן עושות, אבל נקל להבין למה לעם היפני הכפרי הבור בימי הביניים הם יהפכו לאגדה.

מכאן הדרך לספרים הבאים היתה קצרה ביותר.
וזה המקום להגיד שמבין הטרילוגיה המקורית (או שלושת הספרים שמרכיבים את סיפור העלילה העיקרי), הראשון ("פסיעות") הוא מצוין, אם כי הבאים כבר פחות מרתקים לדעתי.

ספר המבוא לסדרה (ומוטב לקרוא אותו רק לאחר קריאת שלושת הספרים המרכזיים) - "רשת השמים רחבה" - מתעלה גם הוא, ומפגיש אותנו מקרוב עם דמות שנחשפים אליה בשלישיית הספרים רק כקצה הקרחון. אני שמחתי לקרוא אותו, ולהכיר יותר טוב את אותה דמות וקורותיה.

לעומת זאת, "צריחת האנפה" שמתרחש שנים לאחר סוף העלילה בכדי לפתור את שאלת "ומה קרה אחר כך" (שאלה שלדעתי בכלל לא מתבקשת בסיום) מיותר למדי, וניתן לוותר עליו בקלות מבלי לאבד מאומה. נסו לדמיין את ג'יי. קיי. רולינג כותבת את פרק האפילוג הקצר של הארי פוטר שמתרחש 19 שנים אח"כ בתורת ספר - ותבינו למה הכוונה: עייף, צפוי מראש, ובהחלט הספר החלש ביותר מכל החמישה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גמדון
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

וואו. איזה ספר, ואיזו סופרת המסוגלת לחבר סיפור מדהים שכזה.
זהו הראשון בסדרה שהמחברת התכוונה שתהיה טרילוגיה, אבל הפכה בסופו של דבר לסדרה בת חמישה ספרים (במקום שלושה).
המחברת מפגינה ידע מופלג בתרבות של יפן מן התקופה הסמוראית, ולא בכדי, שכן היא עסקה שנים רבות במחקר התרבות היפנית לתקופותיה השונות.
הסיפור עצמו מדהים ביופיו: על ילד שניצל בידי בעל אחוזה (לורד), המאמץ אות כבנו, ומטפח את יכולות הלחימה המופלאות שלו. רק בספר החמישי בסדרה, מתארת המחברת את השתלשלות העניינים שהובילו לאירועים המתוארים בתחילת הספר הראשון בסדרה.
מומלץ לקרוא, את כל הסדרה לפי סדר הספרים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דני
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

לעיתים רחוקות אני נתקלת ברב מכר המצדיק את השתייכותו לקטגוריה זו, אך ספר זה יוצא דופן ולא ניתן להניחו מהידיים לרגע. הספר, המתרחש על רקע נופי התרבות היפנים, מספר את סיפורו הנוגה של נער אשר משפחתו וכל אנשי כפרו השליו נרצחים ע"י רודן השולט באזור. במנוסתו מהרוצחים נתקל הנער בלורד אוטורי שיגרו, אשר מציל אותו מרודפיו, מאמץ אותו אל ביתו ומעניק לו שם חדש- טקאו. בין השניים נקשרת נאמנות אחים והלורד הופך את טקאו ליורשו. לאחר התגברותו של הנער על אבלו, לומד טקאו את רזי חצר אצולת הלוחמים היפנית. מזימות, תככים ורציחות –דבר אינו נסתר מאוזניו של טקאו אשר שמיעתו חדה, זריזות ידיו ועין האומן שלו מעלים תהיות לגבי מוצאו האמיתי. כאן נכנסת לתמונה גם ה"אחווה", אגודה סודית של מתנקשים אשר מתכננת לטקאו עתיד שונה לחלוטין מזה ששיגרו מועיד לו. בסיפור שזורים סודות רבים ובכל פעם שאחד מתגלה, אנו נתקלים בקיומם של שניים אחרים.
אך הספר הוא אינו סיפורם של הגברים בלבד. באמצעות סיפורה של נערה צעירה, קאדה, מתגלה אורח חייהן האכזרי של הנשים הנולדות בבתי האצולה. הנערה מגיל תשע מוחזקת כבת ערובה בבית אצילים וכל יעודה הוא להמתין לגיל בו יוכלו להשיאה ללורד כזה או אחר על מנת לכרות ברית. כאשר גדלה, מתגלה יופייה כקטלני לאחר ששני אנשים מצאו את מותם בדרכים מסתוריות לאחר שחשקו בה. עברה יכול לשמש לאליבי מושלם לרוצחים ותככנים וכעת היא מיועדת להתארס בפעם השלישית ללא אחר מלורד שיגרו, אשר לו אויבים רבים. אך קאדה אינה מוכנה להמשיך להיות יפה ולשתוק בעולמם של הגברים הכבולים לכבודם ולחרבם ונחושה להגן עצמה ולתכנן לעצמה את עתידה.

טקאו, שיגרו וקאדה הינן דמויות סוחפות ובעלות עוצמה רבה ומבלי שתשימו לב לכך סיפורם יסחרר אתכם לעולמות לא מוכרים. הם שונים מאוד זה מזה אך משותפת להם אצילות הנפש, רגשי הנאמנות ליקירהם והעוז להילחם עד המוות ולו רק בכדי לחוש בטעם החופש.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ורדית
דירוג
דירוג
דירוג
1.0
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

מאת ליאן הרן

הביקורת של Hadish16

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
1.0
תמונה של Hadish16
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 13 שנים

“וואו. איזה ספר, ואיזו סופרת המסוגלת לחבר סיפור מדהים שכזה. זהו הראשון בסדרה שהמחברת התכוונה שתהיה ט”