ביקורת ספרותית על בית מאת מנג'ו קפור
ספר טוב

---

'בית' מספר את סיפורה של משפחה הודית החיה על בניה וכלותיה בבית אחד. בניגוד לכתוב בתקציר על גב הספר, הוא מתמקד בסונה, אחת הגיבורות, אך ורק בתחילת הספר שלאחריה סונה הופכת להיות דמות מעוררת רגשות שליליים דווקא. רוב עלילת הספר משם ואילך מתמקדת בביתה של סונה, נישה, ובחתירתה לחיים שנדמים טובים יותר בעיניה כנגד המסורת ההודית והמשפחתית.

כמשפחה שערכיה היסודיים כוללים משפחתיות, טובת הכלל וטובת החנות המשפחתית, אין הרבה מקום לטובת הפרט ולרצונו ותשוקותיהם ומאוויהם המנוגדים של בני הבית מתוארים בספר בצורה נחמדה.

לפעמים יש בספר משהו מייאש, בעיקר בחצי הראשון, אך ככל שמתקדמים בקריאה סיפורה של נישה בת הדור הצעיר במשפחה מתפתל יותר, מרגש יותר, ושובה יותר את עין הקורא. גם במשפחה הזו, הלכאורה כל כך רחוקה מהעולם המוכר לנו, מתגלים לנו רגשות אנושיים מובהקים, רצונות וחלומות ואיתם גם אכזבות וכשלונות, כמו בחיי היום יום של כולנו.

ספר יפה, ספר שהוא גם עצוב, בעיקר בגלל חלומות מנופצים ולבבות שבורים שעלולים אפילו להכאיב לקורא המזדהה, ספר שמתאר את החיים כפי שהם אך בניגוד לספר אחר שעשה זאת,'חיים שבירים' של רינה מיטרני, הוא מצליח לשמור על עניין, על שיאים רגשיים ועלילתיים ועל משמעות. מי שיקרא את הספר ירגיש מסר דק מאד שמסתנן בין השורות גם אם לא יוכל להגדיר אותו.

למרות שלדעתי יכול להיות שהסוף דורש שיפור או חידוד מסויימים, כי נראה כאילו קטעו את העלילה באמצע וקראו לזה סוף, ממליצה בחום אבל רק למי שלא משתעמם בקלות מהרבה תיאורים, בעיקר של החיים כפי שהם.

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על בית