#
קראתי אותו עד הסוף. אני מציינת את זה כי פעמים אחדות חשבתי לנטוש, אבל החלטתי לתת לו עוד הזדמנות. לקראת הסוף הוא הופך מעט יותר מעניין, אם כי גריר עושה מה שעושים רבים הכותבים סאגה – הם מעבירים תקופה מסויימת בנינוחות ולקראת הסוף הם כותבים בחיפזון עוד שלוש תקופות, והקורא מגיע קצר נשימה לסוף.

נזכרתי, כשהייתי כבר באמצע הספר, שקראתי את ספרו "לס" שזכה בפוליצר, נבחר על ידי הניו יורק טיימס, נבחר על ידי הוושינגטון פוסט... וממני הוא "זכה" ל-2 כוכבים ונכלל ברשימה הלא מחמיאה של "לא שווים ביקורת".

גריר כותב פה אישה צעירה, כושית שנולדה בקנטאקי וחיה בלוס אנג'לס, בתחילת שנות החמישים של המאה שעברה. גריר מתאר מנקודת מבטה את המלחמות שהיו, שיש בהווה ושיהיו בעתיד. הוא משבץ בסיפורו אירועים משמעותיים מאותה תקופה: הוצאתם להורג של בני הזוג רוזנברג, מגיפת הפוליו, הפחד מפני "הסובייטים", הפרדה גזעית והתייחסות גזענית, התייחסות להומואים, מלחמת קוריאה ומדיניות הגיוס של ארצות הברית.

מה הכשל? או. גריר הוא גבר לבן, ג'ינג'י כחול עינים, יליד 1970. הוא כנראה הומו וזה, אולי, החלק האותנטי היחיד בסיפורו. לכתוב על אישה צעירה, כושית, באמריקה של שנות החמישים, זה להיכנס למלכודת שמעט מאד סופרים יכולים לצאת ממנה וגריר אינו אחד מהם. "האישה" של גריר אינה אמינה בכלל. יכולתו להיכנס "מתחת לעור" השחור ממש לא משכנעת. האמהוּת שהוא מתאר אינה משכנעת. האהבה של האשה לבעלה המסתורי אינה משכנעת. תיאור התקופה אינו מעיר שום הרגשה של "שמעתי על זה" כולל תיאור האירועים שזכו לספרים אחרים. בקיצור – גריר כותב פה סיפור מוזר, לא יכול להיות גם אם קרה במציאות, שאינו מאפשר הזדהות כי הוא כה מנוכר לקורא(ת).

קניתי את הספר הקצר יחסית הזה (214 עמודים) סתם, בלי לדעת או לזכור דבר על הסופר. הוא כתוב יפה, עם ניסיון, שלרוב עבר לי מעל הראש, להיות "פיוטי" וקירבה מסוכנת לשיעמום בגלל חוסר הֵקְשֵרים. מן הסתם אם הייתי זוכרת את "לס" התמוה לא הייתי קונה אותו. אבל, למרות הכשל הטבוע בשיטה האקראית שלי בקניית ספרים ובקריאתם, לא נראה לי שאשנה אותה ולא רק בגלל עצלות.

ספר מפתיע שהיה חבוי היכן שהוא ואני בקוראי אותו מטילה עליו קצת מהאור שמגיע לו. הרקע שמלווה את כל הסיפור בשקט מופתי כמו הליכה על קצות האצבעות ,כמו ללכת על ביצים בלי להשמיע קול,שום קול כל שהוא רק המילים שמספרות . החיים בצל המלחמה והאהבה לחיים ,הסיפור הוא אכן על המלחמה אבל יותר על אהבה...
נתחיל במלחמה:אמנם המלחמה צודקת אבל תושבי ארה"ב לא הרגישו שהיא שלהם..שנת 1953 אחרי המלחמה בארה"ב צפון קוריאה נגד דרום קוריאה קומוניזים של סטאלין נגד הדמוקרטיה של ארה"ב,מעצמות על רוסיה וסין מול ארה"ב.
אייזנינהאוור ,אזעקות,כושים ולבנים,הפרדה,גיבורים וגיוסים ואלפי חללים שנותרו באדמה או נכים לכל החיים.
זהו סיפור של גברים שסקלו אותם לא באבנים אלא בהודעות בעיתונים, ברכילויות ובבדידות שגזרו עליהם כי לא רצו להתגייס.
מילה גסה היא השתמטות,גם סרבנות היא מילה שמדברים עליה בשקט בחדרי חדרים ובכן הספר הוא מה קרה לאותם משתמטים שלא נכנסו לספרי ההסטוריה ומשהו היה חייב אבל היה חייב לכתוב עליהם!
ואי אפשר בלי האהבה בכל הסיפור:
"אני בטוחה שכל אחד מאתנו אהב אדם אחר.כי אהוב מתקיים רק קטעים קטעים,כעשרה אם הרומן חדש,כאלף אם אנו נשואים לו,ומן הקטעים האלה מרכיב ליבנו אדם שלם.והיות שהחללים הריקים מתמלאים בפרי דמיוננו.כל אחד מאיתנו בונה את האדם שאנחנו רוצים שיהיה.ככל שאנו יודעים עליו פחות,כמובן כך אנו אוהבים אותו יותר.ובגלל זה אנחנו זוכרים את הלילה הראשון המשולהב ההוא,כשהיה עוד זר..."
הסיפור הןא סיפור יוצא דופן של בחורה כושית שאחזה בחיים שלה ושל אהוב ליבה וגלגול אהבתם מהרגע הראשון שהניח שפתו על שלה בגיל 16.אני ממליצה בחום

סיפור נישואים/אנדרו שון גריר

עד כמה באמת אנחנו מכירים את בני/בנות זוגנו/תנו?
עד כמה אנחנו חושבים שאנחנו מכירים אותם באמת?
עד איפה מותר לנו להכיר ולהבין? האם זה טוב ל"בריאותנו"
או לא?
טוב, אפשר להמשיך עם השאלות האלו עד אין סוף.
אלו אינן ממש שאלות וברור שאיני מצפה לתגובה או לדיון
בפורומים. אלו רק שאלות של הסופר מפיה של הגיבורה פרלי קוק.
מתחילת הספר הדמויות המספר והנושא הטילו עלי קסם
וריתקו. מכיוון שהמחשבות והתלבטויות של פרלי עם
הדמויות המשמעותיות בחייה וסיפורה יכולים לעורר
אותן מחשבות בלב כל אחד.
אבל... הסיפור שלה (פרלי) אינו פשוט והעלילה טומנת
בחובה הפתעות לרוב.
סיפור על משולש רומנטי בארה"ב של שנות ה-40 50 של המאה הקודמת.
אישה בעל ילד וחבר מהעבר של הבעל.
לכאורה משפחה קטנה חמה ואוהבת, ואז נכנסת מהעבר דמות.
השאלות והבעיות קיימות בתודעה של פרלי אבל
הצלע של המשולש הרומנטי טורף את הקלפים והופך את
ה"קערה" על פיה. כמובן שגם הסוף מפתיע. על רקע הסיפור
ישנו גם סיפורם של השחורים באמצע המאה הקודמת
מעמדם אפלייתם וסיבלם.בכלל יש בסיפור הנ"ל מכלול
דילמות, נושאים שיכולים לפרנס כמה סופרים וספרים
טובים אבל עליי להודות שנהנתי גם מספר זה בלבד.

כתוב בצורה מיוחדת עם סיומת מענינת אתה יכול לחיות חיים שלמים עם בין זוג ולעולם לא להכיר אותו עסוקים וטרודים במעשיים שבקושי יש זמן להחליף מילה.

ספר מעולה, אחד הטובים ביותר שקראתי בחיי. ממש כך. גריר זכה בפרס פוליצר עבור ספרו "לס", אך ספר זה, "סיפור נישואים", ראוי לדעתי הרבה יותר לפוליצר.

התרגום מאנגלית לעברית של דנה אלעזר-הלוי פשוט מעולה, היא עשתה עבודה מצוינת.

מצאתי כמה טעויות כתיב/הגהה בספר שחרו לי ושאשמח שההוצאה לאור תתקן במהדורה הבאה, בתקווה שזו אכן תצא בעתיד:

1. עמוד 49, שורה 3 מלמעלה, כתוב: "בגלל זה באת הנה?" שאלתי בזעם פתאומי. "הופעתי אצלנו בבית ו... התגנבת לחיים שלי?" (במקום "הופעת").

2. עמוד 61, שורה 6 מלמעלה, כתוב: "אמר לו גברת רובסון" (במקום "אמרה לו גברת רובסון")

3. עמוד 106, שורה 12 מלמטה, כתוב: "אמר המבוגרת" (במקום "אמרה המבוגרת")

4. עמוד 133, שורה 3 מלמעלה, כתוב: "בהשתתפותם חבריו של אביה" (במקום "בהשתתפותם של חבריו של אביה")

5. עמוד 169, שורה 2 מלמעלה, כתוב: "וניסיתי לראות את פניו ביתר בבירור" (במקום "ביתר בירור")

6.עמוד 189, שורה 11 מלמעלה, כתוב: "לצורת של ירח" (במקום "לצורה של ירח")

אשמח שטעויות אלו יתוקנו במהדורה הבאה של ספר מצוין זה.

סיפור נישואים / אנדרו שון גריר

הוצאת כינרת זמורה ביתן
שנת הוצאה 2009
מתרגמת מאנגלית : דנה אלעזר-הלוי

לכאורה יש לנו כאן עוד ספר על נישואים. אישה, בעל, ילד אולי, וגורם רביעי שהורס את היציבות שהגיבור ניסה לבנות. אלא שהספר הזה רגיש בצורה יוצאת דופן. הוא עדין ומטלטל, עצוב ומצחיק, ומלא בתובנות על חיי הנישואים, הזוגיות והאהבה בין בני אדם.

”השנה היא 1953. בוקר אחד מופיע על סף דלתה של פרלי אדם זר, וחייה משתנים באחת. כל הוודאויות שבעולמה מוטלות לפתע בספק. האם היא מכירה באמת את בעלה, הולנד? ומה רוצה הזר בתמורה למאה אלף הדולר שהוא מציע?
סיפור נישואים, שעלילתו מתרחשת בין שתי מלחמות האווירה של פחד ודיכוי- פוליטי, מיני וגזעי - משרטט את חייהם של שלושה אנשים הלכודים במגבלותיה של תקופה, ואת הצעדים שהם מוכנים לנקוט כדי להימלט מהן." (מתוך גב הספר)

הספר לא ארוך, ועם זאת הוא מכיל תובנות והרהורים בכמות מספקת לשלושה ספרים לפחות. "אנחנו חושבים שאנחנו מכירים את האנשים שאנחנו אוהבים," חושבת פרלי, אבל יום אחד מקיש איש זר על דלת ביתה. הוא בלונדיני עם עיניים כחולות, ושואל אותה, "תוכלי לעזור לי?" ההשערה המתבקשת היא סיפור אוהבים שמתפתח מבעד למסכת חיי המשפחה המושלמים, אך חיי המשפחה אינם מושלמים כלל, ואת מטרתו של הזר אף קורא לא יוכל לנחש.

עוד תוספת מרעננת לסיפור הן שתי הדודות של הולנד, הבעל בסיפור. הצמד הוא זוג רכלניות, בתולות זקנות שהן המשפחה היחידה שנשארה להולנד. מההתחלה, משום מה, הזהירו את פרלי לא להתחתן עם הולנד. הסצנות בספר שהן מופיעות בהן כאילו יצאו מסרט קומדיה מטורף. גם איתן צפויה לקוראים הפתעה לקראת סוף הסיפור.

לסיכום : ספר מהורהר, עם עלילה מפתיעה בהחלט, המון משפטים ראויים לציטוט ותובנות בנוגע לאהבה. מומלץ בחום.

"בריאות יכולה להתקיים רק אצל מי שהתמזל מזלו להיות עיוור לאפשרות שהיא תאבד. במובן זה היא כמו נעורים." (עמוד 25)

"נישואים הם סיפור אגדה, וכמו בסיפורים האלה, הם מצריכים עסקת כישוף." (עמוד 135)

"חמקנו לרגע ממלתעות הזמן – שזאת ההגדרה היחידה שאני מכירה לאושר." (עמוד 153)


אנדרו שון גריר הוא סופר אמריקאי שפרסם רומנים וסיפורים קצרים, בין השאר ב"נוי יורקר" וב"אסקוויר". (על הסופר, מתוך גב הספר)

דור

12.09

ספר רגיש ונפלא, מלא הפתעות ותובנות על יחסי זוגיות, גריר מצליח דרך חווית הקריאה (שכמאור מלאת הפתאות) ודרך חיי הדמויות ולהבהיר ששום דבר אינו מובן מאליו.
מומלץ בחום

הרגשתי לגבי הספר לא ברורה. חלקים טובים, חלקים פחות טובים.לפעמים קצת מתוסבך אבל יש כשרון כתיבה והמאמץ שהושקע מורגש מאוד.

ספר לא משהו.
התחלתי לקרוא הרגשתי שאני מכריחה את עצמי לקרוא, משעמם עד מוות, לקח לי זמן לסיים אותו.

לא ממליצה.