"שבת בבוקר, יום יפה..."
בנימת בוקר זו, החלטתי להמשיך את הספר אחרי שעצרתי בקריאה באחת בלילה, בערך בעמוד שלוש מאות נשברתי, ראשי הכואב-דואב לא נתן לי מנוח. ומה לעשות? חייבים להיות מפוקסים כדי לקרוא.
אחרי שהתעוררתי הייתי מאוד נלהבת להמשיך בקריאה, יום שבת אצל סבתא, שבע בבוקר, אחרי שאני מתעוררת בשעה כזאת היה לי די ברור שאני לא הולכת להירדם.
המזרן הנוקשה בהחלט לא נתן לי קבלת פנים הולמת, מאחר שאמא פרשה לאילת (נסלח לה על זה, יום הולדת אחרי הכל), אבא אמור להיות איפשהו, ואח שלי בטיול. אז למה לא להיות אצל סבתא? גם בדרך כלל יצאו לי מזה ספרים חדשים.

ולאחר שסיימתי בחפירה שלי שלא ממש קשורה לספר, הבה ונתחיל בדבר שלשמו אנו נמצאים כאן, ביקורת על הספר המופלא, "שלומצי כותבת יומן"!

שלומצי.
כן, כן.
שלומצי.
ואני חשבתי שהשם שלי מוזר.
איזה מן הורה נותן לילדה שלו את השם הזה?!
מילא ילד, אבל ילדה?!
הייתי די בטוחה שבגלל שזה שילוב של המילים "שלומצי", "כותבת", ו"יומן", אז כמעט ברור מידי ששלומצי יקירתינו תחפור על השם שלה, או לפחות תאמר שזה "לא פייר, העולם שונא אותי, השם שלי מגעיל, הלוואי שהיו קוראים לי ירדן. או משהו בסגנון."
ולמרבה ההפתעה, היא דווקא לא עשתה את זה.
מוזר.

הספר טוב מאוד, הכתיבה רהוטה ומרתקת.
אבל אני חייבת לומר שלפעמים הסיבוכים שאליהם נקלעת שלומצי מאוד העיקו עלי.
וברור שזאת בעיה שלי, מאחר שכל דמות שאני מתחברת אליה, אני מרגישה מועקה בכל פעם שהיא נשברת.
אבל הקטע הוא ששלומצי נשברת הרבה פעמים בספר, אולי יותר מידי (אני יודעת שזה יותר מידי בשבילי), מה שעצבן אותי, כי רגעים שמחים צצו פתאום והלכו כשבאו.
אם לא היו קטעים משעשעים בספר, אני חושבת שהייתי מתמוטטת כבר מרוב מועקה.
ובגלל זה הורדתי כוכב אחד.

שלומצי היא דמות שקל מאוד להתחבר אליה ולאהוב אותה, יש בה הכל מהכל, היא נחמדה, חמודה, משעשעת, מעניינת, ולפעמים, כמו כולנו, מעצבנת, חופרת, ומתבכיינת.
והיא לא מושלמת.
תודה לאל על הכל, אבל אני לא חושבת שהוא אי פעם ברא אדם מושלם.
אבל נסבול את העובדה הזאת בטענה שצריך לחיות עם מה שיש.

הבחירה בשלומצי בתור דמות ראשית היא מצויינת, לסופרת יש כישרון, ולמרות שזה ספר על גיל ההתבגרות, ובלה בלה, וכל החפירות האלו שלעיתים די מביישות אותי או מביכות אותי, ולמרות שזה די עצבן אותי שרגעים כאלו היו גם בספר הזה, זה היה ספר מצוין.

אני פשוט ממליצה עליו, ולא דווקא לילדות בגיל ההתבגרות, גיל ההתבגרות שאת לא מחלה ולא בעיה, זאת תקופה.
רק שכמה אנשים שאני מכירה צריכים להכניס את זה טוב טוב לתוך הראש שלהם ולא לתת לזה לברוח מהאוזניים.

מבקרת:ליאל
אח שלי שאל אותי איזה ספר אני קוראת ועניתי "על נערה שכותבת יומן" והוא מיד אמר לי "כבר נמאס מכול הספרי יומן האלה" הרהרתי בזה לרגע וחשבתי שבאמת יש המון ספרי יומן אבל אמרתי לו "הספר הזה שונה",
וזה נכון "שלומצי כותבת יומן" זה נשמע כול כך תינוקי וכול כך כמו כול ספר אבל זה בכלל לא נכון!!! היה בו משהו אחר שאני לא יכולה להסביר מהו, אני ממש אהבתי אותו וממש נקשרתי לדמויות במיוחד לשלומצי היא הייתה מהממת!
הספר הזה היה מעניין,מרגש, מעורר מחשבה עם המון חוויות של מתבגרות, אני ממש ממליצה על הספר הזה כי היה בו משהו שונה שלא קראתי בשום ספר אחר הוא היה מאוד מיוחד וממש לא רציתי שהספר הסתיים אבל אין לי מה לדאוג כי יש לספר הזה ספר המשך (שבמקרה אני קוראת אותו כעת) לכן אני הולכת להמשיך ליהנות מיומני שלומצי המקסימים!

ספר מדהים!
יש לי אותו ואת ההמשך שלו.
הוא חלק ממה שאני מכנה "השילוש" - שלושה ספרי נוער ישראליים ומצוינים שנמצאים בראש הרשימה של הספרים האהובים עליי (תאמינו לי, זאת רשימה מפה עד באר שבע. ואם אתם בבאר שבע, אז עד מטולה. לא שאני דרה במטולה, אבל... אתם יודעים מה? לא משנה. פשוט נגיד שזאת רשימה ממש ארוכה וזהו.).
הדמות של שלומצי והבעיות שהיא מתמודדת איתן מעוררות הזדהות והספר נדבק לכם ליד לפני שאתם שמים לב.
(דרך אגב, אם תהיתם, שני הספרים האחרים הם "ציר הדובדבנים" ו"מבחן קבלה" - שלושתם מהפנטים בעלילה שלהם שכל הזמן פונה לכיוון אחר אבל הסופרת לא איבדה כלל וכלל את חוט המחשבה כמו שקורה לפעמים בכתיבה כשהרעיונות מתפזרים. ספרים עם עלילה עשירה מאוד ודמויות מציאותיות עד כדי פחד. מומלץ+++++++!)
---------חשוב---------
לפני שאתם קוראים אותו רצוי לוודא שספר ההמשך שלו נמצא קרוב כי הוא נגמר במתח מטורף. וחוץ מזה, השני גם לא מאכזב וממש מ מ ש טוב כמו קודמו.

טוב, אז כשבאתי לקרוא את הספר חשבתי לעצמי שזה סתם עוד ספר-יומן נחמד שמספר על החיים המתוסבכים של כותבת היומן.
אז התחלתי לקרוא, לא ציפיתי ליותר מדי. אבל אז העלילה באמת התחילה להסתבך ומצאתי את עצמי אומרת לשלומצי מה לעשות ומה לא לעשות.
ובסוף, זה היה הסוף הכי לא צפוי, וכל כך הצטערתי שלא לקחתי את ההמשך.
אז אל תעשו את אותה טעות כמוני ותתיסרו בציפייה להמשך, תקחו את שני הספרים ותקראו ברציפות...

ספר מדהים!
אני לא אחת כזאת שיודעת לבקר ספרים אבל אני אשתדל להעביר את הסמר.
ישר בהתחלה כשדפדפתי במבחר הספרים במצבע של סטימצקי שהיה(חברת מועדון מטורפת שלהם),מאוד נישמכתי לספר והיה לי ברור שאקנה אותו.
כשקניתי אותו לא חיכיתי הרבה זמן וברגע שסיימתי לקרוא את הספר שקראתי בזמנו,התחלתי לקרוא את שלומצי.
פשוט נשאבתי לתוכו,על עמודים הראשונים היו שם קטעים ממש מצחיקים וכל הספר הוקסמתי וצחקתי והתעצבתי ביחד עם שלומצי והחברות שלה.
אז נכון,זה כביכול ספר כמו כל הספרים אבל ההפך הוא הנכון זה ספר מיוחד ולא משתווה ליומנים אחרים!
[אני מודה שמרוב שהייתה לי אובססיה לשלומצי,חשבתי לעצמי שכשתיהיה לי כלבה,אקרא לה שלומצי :)]

אני מוכרחה להודות, שם הספר בהתחלה לא משך את תשומת ליבי יותר מדי. חשבתי לעצמי שזה עוד יומן של נערה מתבגרת עם כל החוויות שהיא עוברת בגיל ההתבגרות, מה חדש כבר?
אבל אז התחלתי לקרוא עליו ביקורות, ורובן היו ממש טובות. כן כן, הסתקרנתי. לחלוטין.
האמת- גם אחרי קריאת הספר- אני מודה, זהו בהחלט עוד יומן על גיל ההתבגרות. אבל משהו ביומן הרגיל הזה פשוט... מקסים. אני לא חובבת גדולה של ספרים מסוג זה ולמרות זאת פשוט הוקסמתי. משהו בסגנון כתיבה הפשוט של קידר והדרך שלה לתפור מאורעות אחד לשני באופן חלק לחלוטין הפך את הספר לנעים ונוח לקריאה וקל להבנה. קידר הצליחה לשלב יומן עם רעיון רגיל ויומן בלתי רגיל בכלל במקביל. אני מסירה בפניה את הכובע, באמת, כל הכבוד.
כמובן שאת הספר אמליץ לנערים מתבגרים, כי אני ממש לא יודעת עד כמה מבוגרים יהנו ממנו. הוא בהחלט מדבר יותר אל הנערים מאשר לאוכלוסייה הבוגרת, בתוכן, בשפה, בכתיבה... בכל.
ספר מקסים בהחלט. אהבתי מאוד.

קראתי אותו כשהתבגרתי , ספר מדהים ובוגר מומלץ ממש. הוא ממש חכם , הוא פתח לי את הראש , הכניס בי הרבה מוזה . יש המון ציטוטים מאוד יפים של סופרים וסופרות וגם שירה . באמת מקסים , בא לי לקרוא שוב למרות שלא יודעת אם עדיין ידבר אלי כי העלילה על ילדה . (אם למישהו יש המלצה לספר טוב כמוהו אשמח)

זה ספר פשוט מהמם! קראתי אותו לא ממזמן, ואהבתי נורא! נראה לי שכל נערה מתבגרת תבין את שלומצי המצחיקה הזאת בספר :)
ממליצה בחום!

זה מסוג הספרים האלו שאני מסתכלת עליהם בספריה והם פשוט משכנעים אותי לא לקחת אותם.
הכריכה מרמזת לי על ספר אהבה גרוע, וילדה שהכול ורוד וכיפי אצלה בחיים.
והתקציר, די הזכיר לי ילדה בכיתה ד'.

אז למה בכלל לקחתי את הספר הזה ?
טוב כי דקלה קידר באה אלינו לבית הספר ורציתי להיות מוכנה עם שאלות לקראת המפגש איתה.

ושהתחלתי לקרוא, התאהבתי מהעמוד הראשון.
הכתיבה לא בשמיים, לא רצינית מדי ולא גבוה מדי. זה נתן לי תחושה טובה, כאילו דקלה מדברת אלי בגובה העיניים בלי התנסחויות גבוהות ומתנשאות שכאלה. התחכום הוא בפשטות.
אהבתי מאוד את שלומצי. החיים שלה הם לא וורודים, היא מאוד מצחיקה, ואולי זה ישמע קצת מתנשא אבל אני חייבת להודות שהיא ממש דומה לי והיא הדמות שהכי התחברתי אליה מספר מסוים.
הכתיבה מעניינת, הדמות נשארת אותו דבר לכול אורך הספר (חוץ מהקטע הזה שהיא מבגרת במהלך הספר), קשה להוריד את העיניים מהספר. בקיצור המתכון לספר המושלם.
אז למה הוא קיבל ממני ארבע כוכבים ולא חמישה?
טוב זה בגלל שלדעתי יש ספרים יותר טובים.
אהבתי את שלומצי והתחברתי אליה אבל לקראת הסוף היא טיפה השתנתה והייתה ממש נואשת לאהבה או סקס, לא משנה מה יבוא קודם. זה קצת עצבן אותי.

למרות החסרונות, אני ממליצה לכם על הספר הזה בהמון חום (: