ספר מאוד קשה.
קראתי אותו בגיל שתים-עשרה.
במהלך הקריאה נחשפתי לדברים שמעולם לא סיפרו לי, ומידע שאפילו לאנשים מבוגרים יהיה קשה לקרוא.
אבל אני לא מתחרטת שקראתי אותו. כאן לא צינזרו דבר, ולא עיגלו פינות, ולא היו הגזמות, ובאמת הבנתי מה שרבים בגילי לא הבינו. ועוד יותר - סיפרו על דברים שלא מלמדים בביה"ס ולדעתי חשובים מאוד.
אז.. אם אתם מוכנים לעבור בין דפי הספר את השואה מפיה של ניצול, תקראו.

טוב, דחסתי הרבה שואה, אבל לא יכולתי להתאפק והנה עוד אחד ומיוחד.
אם תקראו רק ספר שואה אחד השנה, כדאי שזה יהיה "מאוס".
אני מת על קומיקס. אולי כי הכל אפשרי שם, מה שאוטומטית קורץ למי שגדל בלינה משותפת, אולי כי הדמיון משתולל, אולי כי הכל כל כך גרפי ואולי כי זו דרך מופלאה להעביר רגשות, מצבים ותחושות.
בקומיקס הזה, או לחילופין ביצירה המונומנטלית הזו, בורא ארט ספיגלמן עולם בו בו היהודים והנאצים הם עכברי