הביקורת נכתבה ביום שישי, 3 בפברואר, 2012
ע"י jerbis2
ע"י jerbis2
עם הספר הזה קולינס שברה לי את הלב ...כרגיל הכתיבה קולחת וחודרנית ויודעת בדיוק איך לטלטל את נימי ליבו של הקורא
אבל זה באמת היה הכרחי להרוג אותנו הקוראים בדרך כול כך אכזרית ובלתי מתפשרת ?!
אני יושבת וקורא וכול כך הרבה כאב שנשפך בספר הזה- הדמויות מאבדות כול רגש אנושי קיים כולם מאבדים כל מושג לגבי מה מוצדק ומה לא כול העולם הולך לעזאזל וחסרי האונים משלמים את המחיר בצורה הכי ברוטלית שיש ואחרי כל הזוועות אנחנו עדיין לא מקבלים איזה שהוא השלמה בסוף ... מערכות יחיסים לא משתפרות אלה נשברות לגמרי... פצעים פתוחים לא מבריאים אלה הופכים לצלקות והסיוטים לא נגמרים גם אחרי שנים של ניסיון להחלמה... ככה מסיימים אפוקליפסה כמו שעברנו בספר הזה ?? לא תנחמי אותנו קצת ? מה לא תיתני לנו מידה קטנה של חמלה וחיוביות ?למה ככה?!
בכול קרב גדול יש איזה שהוא רגע של שמחה בסוף כשאתה מנצח מהה אפילו את זה לא מגיע לנו?? למרות שאחרי שקוראים את הספר הזה מבינים שאף אחד פה לא ניצח ..כולם הפסידו...זה פשוט לא הוגןן אני רוצה הפי אנדינג
4 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
רוני
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
**
היי, בחיים לא תמיד יש סוף שמח וככה גם בחיים דמיוניים. זו הייתה בחירה טובה, קצת נועזת-- ראית כמה מעריצים התאכזבו- לסיים את הספר ככה. כי לא הכל זוהר והתרגלנו (בגלל סדרות אמריקאיות למיניהן שדוגלות בסוף שמח לטובים ויהי מה) לסוף טוב... אבל תודי שזה היה גם סוף יפהפה!!
"הבנתי שמה שאני צריכה הוא פרח לוע הארי הצהוב שגדל בסוף האביב, ולא את הכעס והשנאה שגייל מביא, כי כאלה כבר יש בי מספיק".. חח בערך ~~ |
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
