למה את מתכוונת?

מה שרואים מכאן לא רואים משם

סחה על הציון בקשר לבג״ץ ככלב שמירה יחד עם העיתונות, כאן אני קצת מפקפק ביכולתם לעשות הפרדה בין פסיקה אשר באה לחסום את כוחה של הכנסת. ו/ או הממשלה. לבין פגיעה בביטחון המדינה.
מדינת ישראל זקוקה לעיתונות נלחמת ולבית משפט שמרסן את הממשלה, אבל מה שקרה בישראל זה שהן העיתונות והן בג״ץ פשוט עברו כל רסן, והשתוללות ארסית נהנתה ללייט מוטיב לשני הגופים האלה. החשש מפגיעה בביטחון כבר לא היה מספיק כדי לרסן אותם
והיה צורך בחקיקה בכנסת. אני רק מקווה שהיא תעבור!
יש גבול לכל תעלול ואם יש צורך ביד חזקה- לו והיא כן.
( תאמיני לי שאינני פאשיסט).

טוביה -לא ציינתי שסתרתי את דבריך באשר לאגרנט .באשר להבחנתך לשופט ברק כ-פוסט ציוני ,איני מקבלת זאת .אתה התעלמת ממה שכתבתי בחלק הזה לגביו ובהקשר למדינה וחוזקה .אם אתה שואל אותי לגבי היום ותקופותינו אני מעדיפה בג"צ מעורב ,אקטיבי שמתערב בהחלטות הרשויות המבצעת והמחוקקת אם פעילותם על גבול הגזענות וקיפוח זכויות המיעוט.ומה שקורה היום רק בג"צ והעיתונות יכולים להטיל מורא על מחוקקים תאבי כוח ,רדודים כפי שיש לנו כיום .
באשר לעבודה -נדמה לי שקיבלתי ציון 96 .וזה היה לתואר ב.א. במסלול הרוח והחברה .

שלום חמדת קראתי את תגובתך הארוכה.
אינני מוצא סתירה בין מה שכתבתי לביןהתגובה הארוכה שלך.
מה שאיפיין או ייחד את אגרנט זה החיבור שעשה בין החוקה האמריקנית
ולחוק הישראלי, וחידוש נוסף שעשה השימוש בהצהרת העצמאות כבסיס לגיטימי למערכת החוק הישראלי.
שני חידושים אלה היו פורצי דרך במערכת המשפט ואנו חייבים אותם להיותו איש חוק אשר עוצב במערכת החוקים האמריקנית, שאגב עושה
שימוש רב בחוקה ובתיקונים לחוקה , ששומרים על גמישות החוקה.
אגרנט הצליח לישם בישראל הצעירה מערכת חוקית מודרנית וגמישה
ובעלת אופי דמוקרטי, ואשר גם שימשה ב ״ כלב שמירה של הדמוקרטיה״ כנגד איומים שהציבה לה המערכת הפוליטית ( הכנסתוהממשלה).
בקשר לפרטים האחרים שמסרת לנו, כל הכבוד, עבודה יפה
אני מקווה שקיבלת ציון מעולה על עבודת הסיום לתואר.(במשפטים?)

טוביה אגרנט דגל באיפוק משפטי "אם מתעוררת בפניו {השופט}בעיה של השקפת עולם ,אשר לגביה הדעות של בני הציבור הנאור הן חלוקות עד היסוד ורובצת ביניהן תהום עמוקה ... כי אז מוטב שהשופט ירסן את עצמו מלהביע את דעתו האישית על אותה בעיה ,ובלבד שקיים בפניו מוצא משפטי שאינו מצריכו לעשות כן" עמ-302 בספר .דהיינו אגרנט חשב כי בג"צ רשאי להתערב רק כאשר נסיבות המשפט דורשות אקטיביזם שיפוטי כדי לקדם את הצדק בהעדר כלל משפטי או קונצנזוס חברתי שיאיר את הדרך .
השופטים ברק ושמגר באו מתוך רעיון שיפוטי של פיתוח המשפט,לא עוד הליכה זהירה בזרם מה שאפיין את אגרנט כנשיא בית המשפט העליון בשנות ה-70 . ברק ושמגר הבינו שלא היצמדות לפורמליזם המשפטי ולא נאמנות לתורת ההליך המשפטי יאפשרו להם לממש את החזון של חידוש המשפט הישראלי .הם אמצו את תפישתו המקורית של אגרנט שהשיפוט החוקתי הוא חלק מהדיאלוג הלאומי על ערכיה של החברה ומצפונה .תקופת שיפוטו של ברק התאפיינה בליברליזם כלכלי -קנייני,חברתי ,זכויות אדם באשר ל"אחר " ל"מיעוט " מבלי שהפסיקה תסכן את ביטחונה הלאומי של המדינה ומוסדותיה .
טוביה -בוא נבחן את פסיקה אחת של אגרנט שהפכו אבן דרך בשיפוט של המדינה :
-פסק הדין הידוע ביותר והמצוטט ביותר בו פסק אגרנט הוא פסק דינו בבג"ץ 73/53, חברת קול העם נ. שר הפנים פ"ד ז (2), 871. פסק דין זה (המכונה "בג"ץ קול העם") מהווה בסיס למשפט החוקתי הישראלי, ובו בחן אגרנט את חופש הביטוי ואת גבולותיו של חופש הביטוי כשהוא מתנגש עם ביטחון המדינה ושלום הציבור. בפסק-דין זה קבע את מבחן "הוודאות הקרובה" לפסילת ביטוי שיש בו ודאות קרובה לפגיעה בביטחון המדינה או בשלום הציבור. בפסק הדין הארוך והמנומק ביסס אגרנט את חופש הביטוי כזכות עילאית במשפט החוקתי של ישראל, וקבע בזאת לממשיכי דרכו מאז ועד עתה את הדרך בה ניתן להגן על זכויות האזרח וחופש הביטוי, כאשר הם מתנגשים עם אינטרסים אחרים, נוגדים.
רוב הפסיקות שלו שמבטאות זהירות כמו בג"צ "ירדור".
טוביה -אתה שוכח שבג"צ לא חי במנותק מסביבה ,עד שנות ה-70 מדינת ישראל ומוסדותיה וחברתה חיו תחת ההרגשה והרושם שצריך לבנות מדינה יהודית חזקה שגם יסודות המשפט יתנו לפוליטיקאים כלים גב באשר לביסוס הזהות המדינה יהודית ,מבלי לפגוע במינימום בעקרונות הדמוקרטיה .אבל כלמה שהביא במשך השנים הכיבוש והתנהלות הממסד הביורוקרטי,הצה"לי,והשלטון הפוליטי ,הציב אתגרים שיפוטיים לבג"צ באשר לנושא זכויות הערבים והמיעוט.
אין ספק כי עד כהונתם של שמגר וברק היה הבג"צ הולך בתלם עם המדינה ,ואילו שני האחרונים ראו את המדינה בתקופתם כמי שמסוגלת לעמוד על רגליה בביטחון ולאפשר שוליים מוצדקים למימוש זכויות המיעוט מבלי שזה יאיים על המדינה שכבא איננה כה שברירית ,כה מהססת כיצד לעצב את עצמה .שנות ה-80 הייתה כבר חברה ישראלית אחרת ,אנחנו כבר לא היינו המסכנים שכל רגע ישמידו אותנו מבפנים ומבחוץ .
בכל מקרה כמי שקראה את הספר מספר פעמיים ,וכמי שעשתה עבודת מחקר ל-ב.א. בדיוק בנושא הזה .הנני ממליצה לקרוא את הספר בלי שום קשר .ספר מרתק ,קריא ,אנושי ומעניין .

ליותם,ויעל קודם ליותם,
אתה טוען שלא קראת את הספר , אז אני שואל על סמך מה. אתה קובע שאני לא קראתי?
בבשורת כתבתי על התובנות לעלו בדעתי עם קריאת הספר. אין בו ביקורת לחיוב או שלילה כוון שא)אינני ממשפטן ואין בידי כילים לבחון את השאלות והטיעונים שמועלים בספר. ב) דרך הביקורת היחידה , אם אני מסכים או לא עם השפיטות והקביעות של אגרנט.
בראיה היסטורית ניראה אגרנט כאחרון המוהיקנים ששמר על בג״ץ ועל תפקידו ההסטורי והבילתי מתערב.
הרקע האישי של אגרנט , מוצאו האמריקני, למודיו בביה״ס למשפטים באו׳ שיקגו , יחסיו עם גדולי השופטים שיצאו ממוסד זה ( השופט היהודי פרנקפורטר - שלא היה ציוני בניגוד לאגרנט) כךשברקע שלו היה הכל כדי שידגול בדגם של המשפט האמריקני - שהוא דגם שלא מתערב בהחלטות הראשות המבצעת והמחוקקת.
אגרנט היה בכל הקרירה שלו איש המערכת ואף פעם הוא לא פעל נגדה.
לכל הדברים האלה יש בסיס בספר- קרא אותו!
ליעל-כתבתי על הספר צריך לקרוא את הביקורת יותר לעומק

מהביקורת עולה רק הבחירה שלך כאזרח. אבל חוץ מזה יש גם ספר. אין מה לומר עליו?

לטוביה לא קראתי את הספר, אבל על פי ביקורתך נראה שגם אתה לא. האם מכל מה שכתבת, משהו נאמר בספר? האם אלו מסקנות העולות מקריאת הספר וניתוחו? נראה כי פשוט בחרת כותרת שיכולה להתאים לביקורת שלך על בתי המשפט (ובעיקר על הפוסט-ציונות והשמאל) ופשוט ניצלת אותה לצרכי התנצחות פופוליסטית.