ביקורת ספרותית על מערות הפלדה מאת אייזיק אסימוב
ספר טוב

---

אני אפתח בווידוי קטן - אני טכנופוב. זהו, אמרתי את זה. אני טיפוס של חפצים ישנים והתרפקות על העבר והנוסטלגיה. הפלאפון שלי הוא מדור ישן מאוד, ואין לי מושג מה זה סמארטפון. למה אני מספר את כל זה? מכיוון שהספר "מערות הפלדה", יצירת מדע בדיוני משובחת, עוסקת בדיוק בעניין הזה - טכנופוביה, והפחד מהשינוי שמביאה עמה ההתפתחות הטכנולוגית.
העלילה מתנהלת בעולם עתידני, בו בני האדם חיים בערי ענק חפורות באדמה, המתנהלות באופן עצמאי ומייצרות את כל התוצרת הדרושה לקיומן. מעין אורגניזם ענק. בנוסף, בני האדם נעזרים ברובוטים דמויי אדם המסייעים להם בעבודותיהם השונות. לא כולם אוהבים את הטכנולוגיה הזו, ותנועה חברתית המתנגדת לשילוב הרובוטים בחברה, ומאדירה את הכמיהה לחזרה לטבע, הולכת ותופסת תאוצה. גיבור הסיפור הנו בלש, חוקר במשטרה, אשר נדרש לחקור רצח. גם הבלש הזה הנו טכנופוב, ובמקרה הזה - חסר אמון לחלוטין ברובוטים. ישנה רק בעיה אחת - מצמידים לו לחקירה הזו שותף, שהוא בעצמו רובוט...
הספר כתוב בסגנון אפל ומיסתורי, המזכיר את סרטי ה"פילם נואר", והשילוב עם אלמנטים של רובוטיקה ועתידנות מזכיר את הסרט "בלייד ראנר" - שגם כן עוסק ברובוטים וטכנופוביה.
ספר מומלץ ומעניין, לא רק לחובבי מדע בדיוני.

» ביקורות נוספות של רובי
» ביקורות נוספות על מערות הפלדה