ביקורת ספרותית על קורות קונאן הברברי - קורות קונאן הברברי #1 מאת רוברט א. הווארד
ספר מעולה

---

בזמן מבצע "עמוד ענן", בין אזעקה אחת לאחרת, נמלטתי אל עולם הפנטזיה של קונאן הברברי. העולם הזה רחוק מלהיות אוטופי, והוא דומה באופן מפתיע למדי לזה שלנו. גם שם יש מלחמות בלתי פוסקות, וגם שם יש שנאה, התלהמות והרס. במקום טילים יש חרבות וגרזנים. אבל לגיבור, הלוא הוא קונאן בכבודו ובעצמו, המציאות הזו ברורה ופשוטה. מי שמעצבן אותו – חוטף. מי שנראה לו מאיים על הצדק או על הסדר החברתי (ויש הרבה כאלה) – חוטף. כי קונאן הוא חתיכת גבר קשוח, הר אדם עשוי שרירים מחושלים ונושא חרב כבירת מימדים. האמנות היחידה שהוא בקיא בה היא אמנות ההרג, והוא גם נהנה מהמלאכה הזו מאוד.
ספרות פנטזיה הולכת בדרך כלל בד בבד עם סיפורי מלחמה וקרבות, וכמו כן, לרוב די ברור מי הם הטובים ומי הרעים. אבל ברוב ספרי הפנטזיה, יחסי הכוחות שבין המחנות די שוויוניים, ולעתים אף נוטים לטובת הרעים, והגיבור הטוב נאלץ להפגין יצירתיות מרשימה בכדי לנצח בקרב. בעולמו של קונאן הברברי, המחבר בחר ליצור גיבור שכוחו רב בכמה מידות מזה של כל אחד אחר, עד כדי כך שהוא מושווה בכוחו לאיתני הטבע עצמם. קונאן משמיד בחרבו אנשים ומפלצות כאחת, קוצר אותם כאילו היו שיבולי חיטה. הוא מרסק בכוחות עצמו צבאות שלמים. מכשפים וקוסמים יכולים לאתגר אותו, אבל גם זה עד שהוא ממש יתעצבן עליהם ואז תוך כמה דקות ראשם ייערף על ידי חרבו.
קונאן הוא המלך של עולמו, וגם זה די ברור. הוא כל כך חזק עד שאיש אינו יכול לו. בכלל, לא ברור מדוע הרעים בסיפורים הללו מנסים בכלל להתעמת איתו, אחרי שפעם אחר פעם הוא מרסק את גולגולותיהם, שופך את מעיהם, פושט את עורם וכו' (תיאורי ההרג של קונאן מאוד מפורטים...).
בתקופה שבה יצר המלחמה הלאומי מתעורר, ואויבים אכזריים קמים להורגנו, אפשר למצוא הרבה הקבלות בין המציאות העגומה שלנו לזו של עולם הפנטזיה. אך שבעוד שמנהיגינו, אף הקיצוניים שבהם, מדברים על איפוק וריסון, אפשר לתת ליצר התוקפנות דרור דרך קונאן הברברי, שאיפוק וריסון כלל לא קיימים בז'רגון שלו. אצלו, אם מישהו בכלל חושב להתעסק איתו, זה לא ייגמר עד שהוא יפרק את גופו של האויב לחתיכות קטנות מאוד.
בקיצור – פנטזיה כייפית, גברית מאוד, מומלצת לדעתי לאלו שאוהבים את ספרות הפנטזיה שלהם עשויה נא ומדממת. התיאורים מוחשיים מאוד (הספר נכתב בשנות השלושים ואין בו פוליטיקלי קורקט), כך שבכל פעם שמרגישים עצבניים אפשר בקלות להיסחף עם קונאן להרפתקה חדשה, ולדמיין איך אנחנו הולמים בחרבות ונבוטים ופורקים אגרסיות.
קונאן לא יודע מה זה פחד, הוא נהנה להילחם. אם הוא היה חי בקרבנו, הוא בטח היה בעד כניסה קרקעית לעזה.

» ביקורות נוספות של רובי
» ביקורות נוספות על קורות קונאן הברברי - קורות קונאן הברברי #1