העולם על סף פיצוץ אוכלוסין, בשל זיהום האוויר האנושות הקימה ערי-ענק תת-קרקעיות בהן מתקיימת האוכלוסייה בדוחק. תנאי המחייה (מזון, דיור ותעבורה) תלויים בדרגה ובסיווג ומשליכים על המשפחה כולה. השימוש בחדרי האוכל והרחצה משותפים רווח והמכסות נפוצות בכל תחומי החיים עד הגבלת חופש הבחירה של הפרט.
אם לא די בכך, מאז ששבו תושבי העולמות החיצוניים והקימו את עיר החלל לצדה של ניו-יורק, פעלו אלה לשילוב רובוטים מתקדמים בחברת כדור הארץ באופן שהוביל לפיטורים, איבוד הסיווג ופגיעה אנושה באיכות החיים.

אלייג'ה ביילי, בלש משטרה ותיק ממונה על חקירת פרשת רצח בעלת השלכות בין-גלקטיות במסגרתה נרצח לראשונה אדם בעיר החלל. למורת רוחו של ביילי, מצוות אליו שותף שמעורר את סלידתו - רובוט משוכלל דמוי אדם שתוכנן על-ידי הנרצח. ביילי מתאמץ לפתור את התעלומה שנתונה בין קבוצות האינטרסים השונות – ממשל כדור הארץ, תושבי עיר החלל ותנועת הקדמונאות השואפת להחזיר את האנושות לימי הזוהר – חיים על פני האדמה, בשמש ובאוויר הפתוח, הרחק מאותם רובוטים משחיתים.

הסיפור העתידני נכתב בשנות החמישים ובכך ממחיש את כושר הדמיון והניבוי המרשים של אסימוב. העולם הטכנולוגי שברא מלא בהמצאות מקוריות שחלקן התגשמו – דלתות בעלות זיהוי טביעת אצבע, שיחות וידיאו, מזון המבוסס על הידרופוניקה ושגשוג שמרים, הולוגרמות תלת-ממדיות ורובוטים מתוחכמים שלעולם לא יפגעו באדם (שלושת חוקי הרובוטיקה - על אף שהוא מערער עליהם ביצירה זו).

החששות מהתפתחות הטכנולוגיה הרובוטית והשלכותיה על מעמד האדם בשוק העבודה, היו שכיחות בתקופת אסימוב. מדובר בנבואה שטרם הגשימה את עצמה, לפחות בינתיים. ונדמה שאסימוב לאו דווקא פסימי לגביה. הסופר מיטיב להמחיש את התלות הפסיכולוגית של הגיבור בעיר הקרקעית הצפופה, הרועשת והעבשה (העולם כפי שהוא מכיר אותו, כמשל לאדם). בין השורות ניתן להבחין בביקורת חברתית מסוימת אודות האסון הסביבתי שהביא על עצמו האדם.

אסימוב טוען שבינה מלאכותית סטייל זו שברובוטים, לעולם לא תוכל להשתוות לאדם בהבנה של דברים מופשטים כמו יופי, אמנות, טוב לב או אהבה.
אני לא משוכנע שהוא צודק.

ארבעה וחצי כוכבי פלדה,
מומלץ.

מערות הפלדה זה ספר שמספר מה יקרה בעתיד של כדור הארץ.
כל הדברים שיש התפתחו- לדוגמא, הערים שם לא היו כמו ערים של היום. עיר הייתה שם בעצם כיפה ענקית ממתכת שכולם היו מתחתיה וגרו שם ולא יצאו החוצה (בגלל שהם לא יצאו המון שנים לאוויר הפתוח, הם התחילו לפתח פחד מיציאה החוצה)
עוד דבר שיש שם זה רובוטים. יש רובוטים מכל מיני סוגים- יש כאלה לעבודות פשוטות כמו מנקים, מוכרים, וכדו', ויש כאלה לעבדות יותר חשובות...
ועוד דבר זה אחרי שבני האדם התחילו לישב את הגלאקסיה (בתקופה ההיא היו 50 עולמות חיצונים (שהם לא כדור הארץ)).

עלילת הספר זה על בלש בשם אליג'ה ביילי, בלש במשטרת ניו יורק (ניו יורק כמו שאמרתי, הייתה מתחת לכיפות המתכת..), שהיה צריך לחקור רצח של מישהו שהיה מכוכב אחר, ושמי שרצח אותו היה כנראה בן כדור הארץ. ואז הוא ועוד מישהו שהוא מכוכב אחר בלשו על מנת לגלות מי רצח אותו.
הסיום מפתיע...

לדעתי זה ספר טוב ששווה קריאה ואני נותן לו 4.5 כוכבים מתוך 5.
לדעתי זה גם הספר הזה הוא בין חמשת הספרים הכי טובים שאסימוב כתב.

הספר הזה הוא סוציולוגיה (עתידנית) במסווה של ספור מתח. בני האדם חיים בכרכים ענקיים, מתחת לפני הקרקע, בצפיפות רבה ובקשיים כלכליים שנגרמו ממליארדי בני האדם החיים בכדור הארץ. הסדר הציבורי נשמר בקפדנות, וזכויות האזרחים תלויות בדרגה המקצועית אליה הגיעו. רובוטים עושים עבודה זולה, מחליפים אזרחים במקומות עבודה ומעוררים הרבה כעס של ההמונים (נשמע מוכר?). מתח פוליטי מתקיים עם "אנשי החלל" - אנשים שיצאו בעבר הרחוק לחלל וכיום מקיימים חיים נוחים להפליא עם הגבלת ילודה ומניעת הגירה, וכוח עדיף על כדור הארץ, וגורמים לכעס, קנאה ושנאה בקרב ההמונים החיים בצפיפות ובדלות יחסית (נשמע מוכר?)

אלייג'ה ביילי (האם יש פה מחווה לאלישע, הנביא עושה הנסים?) הוא בלש בדרגה בינונית במשטרת כרך ניו יורק נקרא לפתור מקרה רצח נפיץ פוליטית של איש חלל, ונאנס לקבל כשותף בלש שנראה טוב, בעל יכולת אינטלקטואלית מרשימה וסמכות טבעית שהוא...רובוט. השניים יוצאים לדרכם כאשר על בן האנוש לגשר על פערים תרבותיים שנראים כבלתי ניתנים לגישור.

אסימוב בורא בספרו עולם עתידני אמין ביותר: הוא מאוכלס בהמוני אנשים שמרגישים סוג ב' (לאנשי החלל) בכללים שהתפתחו תוך כדי מעבר כדור הארץ לחיים תת קרקעיים, בהסדרה קפדנית של החוקים הכתובים והבלתי כתובים, ובעיקר בהבנה שהתנהגות בני האנוש מונעת על ידי כעס קנאה ודעות קדומות אבל כשיכירו אישית את מי שעורר את כעסם וקנאתם יהיו מסוגלים לשתף פעולה למרות הדעות הקדומות.

הספר טוב ומעניין נכתב ב 1964 אך נראה כה רלוונטי לחיינו היום - כשהמושאים לכעסנו אמנם אינם רובוטים - אבל בכל השאר נמצא בספר את עצמנו.

*

אני אפתח בווידוי קטן - אני טכנופוב. זהו, אמרתי את זה. אני טיפוס של חפצים ישנים והתרפקות על העבר והנוסטלגיה. הפלאפון שלי הוא מדור ישן מאוד, ואין לי מושג מה זה סמארטפון. למה אני מספר את כל זה? מכיוון שהספר "מערות הפלדה", יצירת מדע בדיוני משובחת, עוסקת בדיוק בעניין הזה - טכנופוביה, והפחד מהשינוי שמביאה עמה ההתפתחות הטכנולוגית.
העלילה מתנהלת בעולם עתידני, בו בני האדם חיים בערי ענק חפורות באדמה, המתנהלות באופן עצמאי ומייצרות את כל התוצרת הדרושה לקיומן. מעין אורגניזם ענק. בנוסף, בני האדם נעזרים ברובוטים דמויי אדם המסייעים להם בעבודותיהם השונות. לא כולם אוהבים את הטכנולוגיה הזו, ותנועה חברתית המתנגדת לשילוב הרובוטים בחברה, ומאדירה את הכמיהה לחזרה לטבע, הולכת ותופסת תאוצה. גיבור הסיפור הנו בלש, חוקר במשטרה, אשר נדרש לחקור רצח. גם הבלש הזה הנו טכנופוב, ובמקרה הזה - חסר אמון לחלוטין ברובוטים. ישנה רק בעיה אחת - מצמידים לו לחקירה הזו שותף, שהוא בעצמו רובוט...
הספר כתוב בסגנון אפל ומיסתורי, המזכיר את סרטי ה"פילם נואר", והשילוב עם אלמנטים של רובוטיקה ועתידנות מזכיר את הסרט "בלייד ראנר" - שגם כן עוסק ברובוטים וטכנופוביה.
ספר מומלץ ומעניין, לא רק לחובבי מדע בדיוני.