סיפור זמנירות אוזקי1- זהירות, ספוילרים- משהו בתרבות היפנית מאוד מושך אותי. אני לא מחובבי האנימה והמנגה ושאר המאפיינים של יפן העכשווית, אבל הספר הזה די הבהיר לי את מקור המשיכה: ההיסטוריה העתיקה, הדת העלומה ובעיקר השוני המהותי כל כך בין תרבות אסייתית (בהכללה גסה) למערבית. הכל שם שונה: היחס לניסיונות התאבדות על פסי רכבת הקליע כ"חוסר נעימות" שאין צורך לדבר עליה יותר מדי כשהמשטרה מביאה הביתה את המתאבד/ת הסורר/ת, הדגש על חוכמת הזן ועל התפילות כדי לשנות את מצב התודעה של הפרט ולא את המצב של החברה בפועל ועוד הרבה דברים שבולטים מאוד בספר הזה, בין אם ב"הווה" המסופר ביומן של נאו או בעבר של הרוקי מספר 1. וכל הדברים האלה באמת משכו אותי, כי עצם העובדה שנאו בעצם היא גם-וגם, גם יפנית וגם אמריקנית, נותן לה איזו פרספקטיבה מאוד יוצאת דופן שגם מאפשרת להסביר את כל מה שאני, בתור ישראלית, מאוד לא מבינה. אין ספק שרות אוזקי יודעת לספר סיפור (לגבי הביקורות על כך בעמוד, אני מניחה שכמו כל דבר זה עניין של טעם). אישית הספר הזה גם נתן לי הצצה מאוד לא שגרתית ודי מעמיקה לתרבות היפנית, שכמו הרבה דברים שאני אוהבת, מסוגלת להחיות את העבר והווה בעת ובעונה אחת. אבל היה בספר הזה משהו, ככל הנראה עניין תרבותי אחר, שהיה לי מאוד קשה איתו: האכזריות. אין לי מושג אם זה משהו מתרבות יפנית שאין לי יכולת להבין ללא הקשר כלשהו, הכרה היסטורית או משהו אחר. אבל לא הצלחתי להבין איך ילדים מתעללים בבת כיתתם סתם בשביל הכיף, כי היא במעמד של תושבת חוזרת, המורה משתף איתם פעולה ואמא שלה מנסה להגיד לה שהיא לא עושה מספיק מאמצים להתחבר לילדים אחרים. לא הצלחתי גם להבין, להבדיל, איך חיילים יפנים במלחמת העולם השניה מתגאים במעשי הזוועות (זוועות!!!) של הכיבוש היפני במנצ'וריה. מבחינתי עובר קו בין שני הדברים האלה, שאני לא מסוגלת להבין. לא יודעת אם זה עניין יותר תרבותי שיש לי ביקורת כלפיו, או שבעצם בנקודה הזאת הסופרת קצת השאירה חלל ריק ולא טרחה להסביר מספיק, כמו שהיא כן עשתה לגבי דברים אחרים בספר. בגדול, זה בהחלט ספר שלא קוראים כל יום. אם אתם מגדירים את עצמכם אנשים פתוחים מחשבתית ו/או בעלי משיכה לתרבויות אסייתיות, אני ממליצה.
Fifty Shades Of GreyE.L James7קניתי את הספר הזה מהרצון הפשוט והנסחף אחרי ההמונים, להבין על מה כל הרעש. אחרי הכל, חשבתי לעצמי, אם כל כך הרבה נשים קונות את הספר, ועוד כמה גברים כדי לנסות להבין כמוני (אני משערת), בטח יש בו משהו.. כמו למשל הביקורות שלפניי כאן. אפילו קניתי באנגלית כי שמעתי שהתרגום מזעזע ("באסה בריבוע", "כפתור ופרח"?!?! באמת?!) ובמיוחד כי זה עולה 30 שקל פחות. איך אמרו חכמים ממני? כגודל הציפייה- כך גודל האכזבה (לא תרתי משמע אצל כריסטיאן, מסתבר..). התכנים האירוטיים אכן מתאימים לאמהות או לאנשים שמזמן לא היה להם סקס של ממש, והספר עצמו רחוק שנות אור מלהיקרא "יצירת מופת", אז בטוח שמי שקרא אותו לא קרא מזמן משהו טוב. ההתחלה היתה מתסכלת, באמצע היה בסדר, רק לקראת הסוף התחיל לקבל קצת יותר "בשר". שניהם עצבנו אותי בהתחלה, כריסטיאן כי הוא סתם פוץ מעצבן ואנה כי היא לא חכמה במיוחד. ועדיין משהו תפס אותי לקראת הסוף, אז כנראה שיש נכון באמרה שהמכנה הנמוך ביותר פונה לרוב האנשים. לא ברור לי כרגע אם אני אטרח לקרוא את הספר הבא (כי בכל זאת הסוף היה מעניין), אבל רק רציתי לקרוא בקול חוצות: "פיפטי שיידס" הוא ממש לא מה שכולם אומרים שהוא. כנראה כולם אומרים את זה כי זה אופנתי. בקיצור, מומלץ להפעיל שיקול דעת ולנסות לבד אם זה כן עושה לכם את זה, או לא...
עלילת הנישואיםג'פרי יוג'נידיס3רציתי לקרוא את הספר הזה כבר כמה שבועות אחרי שראיתי אותו לראשונה בחנות הספרים, ומה רבה היתה שמחתי כשסופסוף הודיעו לי שההזמנה מחכה לי. כבר ביום הראשון קראתי בלי הפסקה עד עמוד 100, והפסקתי רק כדי לסיים ספר אחר שחיכה קודם (סדר עדיפויות, וכאלה). נורא התחברתי אל ההתחלה. כל ההווי הסטודנטיאלי, הלבטים הרומנטיים והמחשבות הדומיננטיות על העתיד המפחיד שמשהים אותו לכמה שנים טובות מאוד מדבר אליי, ואני מניחה שלעוד סטודנטים רבים. היחסים של מדלן עם שני הבחורים שמאוהבים בה, כל אחד בדרכו, מעניינים. עד כאן הכל טוב ויפה. אבל החלק הטוב באמת של הספר, לדעתי, מתחיל דווקא כשהם יוצאים ל"חיים האמיתיים". חל מפנה משמעותי בעלילה שמאפשר לראות איך מדלן מתבגרת ומגלה כמה מורכב העולם האמיתי בגיל צעיר יחסית, ואנחנו כקוראים עוברים את זה איתה. אפשר לכעוס עליה, להזדהות איתה, ולמתוח ביקורת על הבחירות שהיא עושה- אבל אנחנו שם איתה בהן. מומלץ בחום.
סיפור שמתחיל בסוףתמי ארד9מאוד בעייתי לכתוב ביקורת על "סיפור שמתחיל בסוף", כי מדובר בתמי ארד, אישה שהסיפור שלה הולך לפניה (בצדק או שלא). אבל אני אכתוב בכל זאת, כי אני מאמינה שברגע שאדם כותב ספר, הוא חושף את עצמו לביקורת- לטוב ולרע. התחלת הספר מבשרת טובות. לקוראים, לא לגיבורה, שהתאלמנה בגיל צעיר עם פעוט, על כל מה שמשתמע מכך, וזו רק ההתחלה. אני שמחתי לגלות את הנופים המוכרים של עמק יזרעאל, סרבלים ירוקים, השפה והלקסיקון של חיל האוויר שאני כל כך מתגעגעת אליו... אבל (נו, מה, חייב להיות "אבל"!) בשלב מסוים העלילה די סטטית- דניאלה מתלבטת בין שני גברים שווים בעודה מנהלת שיחות דמיוניות (ולגמרי מובנות) עם בעלה המת. זה שלב מעניין כשלעצמו, אמת, אבל לא כשהוא תופס את כל הספר (200 עמודים פלוס מינוס), לא משתנה, לא זז לכאן או לכאן, וגם בסוף, כשהיא מואילה לבחור (אחרי שהם עושים סימנים של מיאוס, כמו שאפשר לצפות מכל בנאדם שמשחקים לו עם הלב בשלב כזה או אחר. לא משנה, לצורך העניין, אם הוא מפקד טייסת גרוש עם ילדים או מפקד בשייטת רווק הולל) היא לא שלמה עם הבחירה לגמרי ועוד פעם מתחיל הפינג פונג הזה. עליי, אישית, זה נמאס מאוד מהר. אני לא אוהבת ספרים סטטיים, כאמור, ולמרות שהיה כאן פוטנציאל להוציא יותר מהספר ומנושא כל כך פגיע ובו זמנית גם נפוץ, לצערנו, במציאות הישראלית של אלמנות ויתומים. חבל. פשוט חבל.
גרגוילאנדרו דיווידסון4גם אני קיבלתי המלצה על הספר מחברה בסימניה, אנקה שמה- ותודה רבה לה על כך! הרבה דברים אפשר להגיד על הספר הזה, 99% מהם טובים (שלמי שעוקב אחרי הביקורות שלי, זה כבר משהו שאי אפשר לומר על רוב הספרים שאני קוראת, לצערי). הוא כתוב מדהים, הוא מרתק, הוא נוגע ללב, הוא רגיש, ובעיקר- הוא הספר הכי יוצא דופן שיצא לי לקרוא בחיי, במובן הטוב. יצא לי להזדהות עם הגיבור בכמה נקודות, אבל בתכלס, מה שעצוב הוא שרוב האנשים יירתעו מבן אדם "שרוף", גם אם יש לו עולם ומלואו להציע (כמו שהגיבור מגלה באיחור מה ולהפתעתו הרבה). סיפור האהבה המתמשך ובכלל ה"אהבה הצרופה" שיש בספר הזה בהחלט גורמת לי להאמין באהבה כזו אבל בערבון מוגבל בלבד; תמיד יש את הספקנית שבי שתגיד "נו, באמת, אין דברים כאלה בעולם. בשביל זה יש ספרים" ואולי זה נכון. אבל בשביל התקווה הקטנה שלא... שווה לקרוא. :)
סמל ראשוןאשר קרביץ8יש לי את הספר הזה בבית, והוא אחד מאותם ספרים נדירים-נדירים שאני שבה אליהם ליותר מקריאה אחת, ובעיקר לכמה קטעים אהובים. נראה לי שאפשר למצות את הספר די בקלות: הוא מאוד אנושי, במובן הטוב של המילה. לא משנה מאיזו נקודה על הסקאלה הפוליטית אתה, או האם היית לוחם בצבא אפשר להתחבר ולהזדהות עם הדילמה האם ללחוץ על ההדק או לא, כי בסופו של דבר, למרות כל מה שאתה יודע, בצד השני של הכוונת נמצא בנאדם. גם כל ה"מסביב", שאנשים דווקא דחו כאן, אני מצאתי כתיאור נאמן מאוד של בחור בן 20 שטוף הורמונים. כאילו מצד אחד הוא מחסל מיומן, ומצד שני הוא בעצם ילד, שמתחיל להיכנס לעולם של אהבה וסקס. בכל הספר הזה יש קסם שחבוי בין המילים, ובשבילי הוא גם עורר געגוע מסוים לצבא, למרות שהחוויה שלי היתה שונה לחלוטין. פשוט ספר חמוד. ממליצה בחום בעיקר לצעירים שטרם שכחו את גיל 20...
עראק זחלאווישמחה סיגן7סיימתי את הספר הזה השבוע, ולפני שהתחלתי לכתוב עברתי על התגובות כאן. אז ראשית, בעניין האמינות, זה נכון: אין שום סיכוי שבעולם האמיתי הטובים משיגים את שלהם והרעים, כמו שנאמר, "עולים השמיימה". זה בולשיט. אחרי נקודת הפתיחה הזאת היו עוד שני דברים שהפריעו לי. הראשון הוא סגנון הכתיבה, שפשוט צרם לי ונקרא כאילו לא היה מזיק לסופר להשלים כמה קורסי כתיבה יוצרת, או שזו פשוט אני שלא חובבת סגנון כזה- הוא לא מספיק "קריא" בעיניי. ובנוסף, העובדה שהסופר שוביניסטי ברמות מפתיעות היתה די מעצבנת. העלילה משכה אותי, זה היה מעניין ומסקרן לראות מה יקרה הלאה, אבל עצם העובדה שהוא מופתע כל פעם מחדש מזה שאישה היא יותר משעשוע במיטה ויכולה אפילו להיות חכמה (!) ובעלת כישורים (!!) היתה כמו יתוש טרדן ששומעים באוזן כל הזמן ולא נותן לך לישון. אם אלו הנשים ששמחה סיגן פגש בחייו, אני מצטערת בשבילו, אבל למה אני צריכה לבזבז את זמני על ספר שכל דמות נשית שמניעה איכשהו את העלילה (כמו ויקי או ג'ינה למשל) קודם כל מתוארת בסיטואציה מינית מרהיבה, ורק לאחר מכן כבעלת ערך וכמישהי שמוכנה להסתכן עבור האהובים שלה? העלילה עצמה, כפי שאמרתי, מעניינת בהחלט ויש לה פוטנציאל אדיר (שמומש, אגב, בצורה פי אלף יותר טובה בסיפור דומה, "אשת הטייס שנעלם"). מה עם יוני? מה עם השהות שלו בשבי, הרגשות, החלומות, השנאה, התקווה לעתיד? ואיך זה שכל כך קל למחמיד פשוט לעבור צד אחרי שהוא נשטף טוב טוב בשנאה כלפי ישראלים במחנה הפליטים בגדה? בקיצור, חבל. היה יכול להיות הרבה יותר טוב.
ללא תחליףסטיבן לאבלי8נתחיל בבסיס הספרותי: הספר הזה טוב, אבל הוא לא משהו שלא היה קודם, ולא נכללת בו בשורה מרחיקת לכת בכתיבה או בסגנון. הוא קריא, הוא מהנה לפרקים, הוא גם מעניין לעתים. הבשורה בספר הזה הוא העובדה שהוא מתייחס לנושא שכמעט אף פעם לא מדברים עליו: השתלות איברים. אני בתור מישהי שקרובה לנושא ממש נדהמתי לגלות עד כמה מרחיקים הפרטים הקטנים לכת כחלק מהעלילה: התרופות שלוקחים המושתלים אחרי ההשתלה, תופעות הלוואי המסוכנות שלהן, איך אורח החיים החדש משפיע על החיים (עד לרמה של יחסים בין בני זוג ותיקים) ועוד. אבל לצד זה מופיע החלק הכאוב שלרוב לא בדיוק נלקח בחשבון מבחינת אלו הממתינים להשתלה (מרוב ייאוש, תסכול, פחד, ועוד, לא בהכרח מחוסר אכפתיות): ההבנה שבני המשפחה של התורמים, שמצויים במוות מוחי, צריכים להגיע אליה בעצם הסכמתם לתרום את האיברים. כלומר, הם לא יחזרו יותר, ובצורה פתאומית ואכזרית מאין כמוה. עדיין לא שיניתי את דעתי על השתלות איברים. אני מחזיקה בדעה שברגע שבנאדם חלילה מצוי במוות מוחי, הוא כבר לא בן אדם- והאיברים שלו יתחילו לקרוס לאיטיות, ויקברו בדרך עוד 6-7 בני אדם שמחכים להם. אבל אחרי שקראתי את הספר הזה, קצת התחדדה לי גם ההרגשה של הצד השני, בעיקר של אלכס, שהוא דמות כל כך מורכבת גם בלי הסיטואציה הטראגית שהוכנס לתוכה. אפשר כקורא להתווכח עם מה שהוא עושה, הצעדים שהוא נוקט בחייו, אבל ברור שאנחנו מסתכלים מנקודת השקפה אחרת, ולא נוכל להבין אותו לעולם. ספר מומלץ, מאוד.
מלאכי עליוןמיכל שלו63 טיסות: בינונית, ארוכה, קצרה. 2 קונקשנים: אחד ארוך, אחד קצר. בקבוק מים, חב' סוכריות, והספר 'מלאכי עליון' - ספר טיסה שנקרה בדרכי ובדרכי נקרא. אמר לי נילסון קופיפי בטרם יצאנו, מה עכשיו ספר על ח"א בטיסה? אולי יש שם תאונות או תקלות. אז היו. היו וזה קטע לקרוא על תאונות מטוס תוך כדי טיסה - עם זאת היה קליל ונחמד. מעביר זמן יפה. אז טייסת נץ וטייסים שווים ותקלות והצלחות ואבדן וצחוקים. ועוד קצת סטיגמות: הצפונית הבלונדית-סנובית שטחית. עולים חדשים עם כל הגינונים ובגדים משנות העשרים. ורמת אביב או צהלה ובאר שבע בהתאמה. והיו עוד כמה דברים: רומן לאורך כמעט כל הספר שמצאתי אותו תואם כמעט אחד לאחד את "גאווה ודעה קדומה" לג'יין אוסטן. וסצנה אחת הלקוחה אחד לאחד מ"Pretty Woman". מוסיקאית מחוננת. סה"כ ספר חמוד, קליל, עף מהר. די קטע לקרוא ספר יצא ב1996, ולחשוב כמה שיש ספרים ישנים שנשארים איכותיים וברורים ומתאימים עם חלוף הזמן (יין סטייל) של סופרים שחלקם לא איתנו ושומרים על רלוונטיות, וכמה יש כאלו שנכתבים והכותבת (במקרה זה) לא חשבה רחוק - סלנג, סגנון, טכנולוגיה שלא נשמרים לאורך זמן, במקרה הטוב לא יהיו ברורים למי שלא הכיר או חי את התקופה במקרה הפחות טוב יהיו לא רלוונטיים עד פאתטיים - אז, זה כזה. או.קיי, נילסון קופיפי, תתעורר חבוב, הגענו. יורדים. משאירים את הספר במטוס? משאירים. הבאנו שלום (אימוג'י דגל) אינשאללה.
מלאכי עליוןמיכל שלו10ספר מעולה ! מרתק ומעניין מאוד , לא הצלחתי להוריד אותו מהיד כל השבת , מיכל מדהימה (למרות שלא אהבתי את ממערב לירח) מומלץ בחום (:
מלאכי עליוןמיכל שלו8"רומן למשרתות" זו לא מילה גסה. וצריך להיות ברור, זה בדיוק מה שהספר הזה. זה סיפור על אנשים יפים, מוצלחים, שנונים ואמיצים, ועל העולם שלהם שאנחנו הקוראים רשאים להציץ אליו מבחוץ כי בואו נודה על האמת, מי לא חלם פעם להיות אחד מהם, טייס או טייסת או אשת טייס (או איש-טייסת אבל זה יחסית חדש.) זיו הוא סגן מפקד הטייסת, אודי הוא חברו הטוב, ענת היא השלישה היפה שהיא סנובית ונחמדה בעת ובעונה אחת, שרון היא בובת הברבי התורנית, אמיר הוא ה-dead meat כלומר הטייס הצעיר הנאיבי והחמוד שכתוב לו "הולך למות בהמשך" על המצח, קטיה היא העולה החדשה שברוסיה היתה נגנת כינור וירטואוזית ונטשה את המוזיקה בגלל טראומה שתתברר בהמשך, והרב-סרן עושה לה טובה שהוא אוסף אותה על הידיים אל העולם שלו שם תוכל לחיות לנצח בחיקם של היפים והאמיצים, ועל הדרך יהיו דיאלוגים רזים, עלילה בלתי אמינה, דמויות שטוחות והרבה סקס פרוע אך רגיש. אבל למי אכפת כשיש את כל היופי הזה מסביב. רומן למשרתות, אבל איזה יופי של רומן למשרתות.
מלאכי עליוןמיכל שלו6במילה אחת - התאכזבתי. ביותר מילים- קראתי ספרים של מיכל שלו ומאוד נהנתי מהכתיבה והזרימה. הספר הזה לא זז לי, לקח לי המון זמן לקרוא ספר של 300 עמודים ובאיזשהו שלב זה אפילו הרגיש שאני קוראת אותו בכוח רק כדי לסיים. הרעיון והנושא של הספר מעולים לדעתי, אבל לא הביצוע והכתיבה. הספר כתוב כאילו הוא מופנה לבני העשרה, כתיבה מאוד שיטחית המון הסברים וחזרה שלא לצורך. הסיפורים האישיים מאוד רדודים, דמויות שטוחות ולא מעניינות, לא הרגשתי שאני מתחברת או מזדהה עם אף אחד למרות כל מה שעבר על הדמות. הספר נמתח כמו מסטיק רק כדי שבסוף הוא פתאום יתחיל לרוץ למין כיוון הזוי ולא ברור. הרגשתי שהקריאה של הספר היא בזבוז זמן הספר היה משעמם, לא זורם, ולא השאיר חותם שאני יום אחד אזכור שקראתי אותו בכלל. הייתי ממליצה על הספר למי שאוהב ספרים פשוטים, לא מורכבים, בלי יותר מידי עומק, בלי להכנס לקרביים של הדמות, בלי פואנטה מיוחדת, סוג של ספר טיסה כזה... אם לא סיימת לקרוא לא קרה שום דבר, לא הפסדת כלום.
מלאכי עליוןמיכל שלו5את הספר מלאכי עליון קראתי לפני כ-10 שנים ונהנתי עד השמיים!!!! השבוע החלטתי לקרוא אותו שוב, כי זכרתי חוויה קסומה. סיימתי אותו במהירות ולא הבנתי מה קרה, איפה הקסם? הספר ממש בינוני, כנראה שקצת התבגרתי והשכלתי להבין ספרות טובה מה היא.... ספר נחמד, אך לא מדויק ולא נותן את מה שרציתי... חבל...
מלאכי עליוןמיכל שלו4קשה לקרוא לספר ספר טוב. הוא שטחי מדי, לא משכנע ודומה הרבה פעמים לספר ילדים. עם זאת, כמו כל הספרים של מיכל שלו, הוא קולח ומעניין מתחילתו ועד סופו. כיף לקרוא אותו ולא רוצים שיגמר. אז אם לא אכפת לכם לקרוא ספר לא הכי מעולה, כל עוד הוא מעניין, כדאי מאוד.
מלאכי עליוןמיכל שלו3ספר מאוד מאוד מושך - קראתי אותו בנשימה אחת אם אפשר להגיד, באוטובוס - בדרך לעבודה ומהעבודה הביתה, בדרך ללימודים, בבית אחרי העבודה. בתחילת הסיפור יש שלל דמויות - שלא הצלחתי לעקוב אחריהן - הסופרת "שפכה" מספר רב של דמויות, ולא השכילה להכניס כל דמות בתורה, לאט לאט הסופרת מצליחה למקם כל דמות בעלת קשר ישיר או עקיף לסיפור . זהו סיפור העוקב במשך חודש לערך אחר סיפורו של זיו וחבריו בטייסת - הסופרת יודעת בדיוק ואיך בדיוק להוציא ממני צחוק שהוא בהחלט במקום ודמעה אחת או שתיים. זהו סיפור המראה לנו איך הגיבורים בסיפור מתמודדים עם לחצים - האם הם "שוברים את הכלים" ובורחים מההתמודדות עם המשברים והלחץ או נשארים ומתמודדים עם המשברים והלחץ ? סיפור מאוד מאוד מומלץ של הסופרת מיכל שלו שהומלץ לי על ידי חברה מהעבודה. בהנאה
מלאכי עליוןמיכל שלו2כרומן מקבל ציון טוב מאוד קריא,נקרה בשטף, בנשימה אחת.לדעתי אין הרבה קטעים בסיפור שאפשר לפסוח עליהם, אך הסיפור קצת קיטשי.
מלאכי עליוןמיכל שלו2לדעתי בשורה התחתונה הספר בסדר.לא יותר אבל גם לא פחות. הסופרת ,הנשואה לטייס , מכירה את הילך הרוח השוביניסטי בבסיסי חיל האוויר ובנתה את הרקע ואת הדמויות על היכרות זו בתיבול של כמה סטריאוטיפים ישראלים בסיסיים .קראתי את הספר ביום וחצי כך שהוא לא משעמם ואם אני צריך לבקר אותו במשהו אז אגיד שהוא לא עמוק... נו אז מה? הסיפור זורם ,מצחיק לפעמים,מרגש לפעמים ובסך הכל חביב