ביקורת ספרותית על מלאכי עליון מאת מיכל שלו

---

3 טיסות: בינונית, ארוכה, קצרה.
2 קונקשנים: אחד ארוך, אחד קצר.
בקבוק מים, חב' סוכריות, והספר 'מלאכי עליון' - ספר טיסה שנקרה בדרכי ובדרכי נקרא.
אמר לי נילסון קופיפי בטרם יצאנו, מה עכשיו ספר על ח"א בטיסה? אולי יש שם תאונות או תקלות.
אז היו. היו וזה קטע לקרוא על תאונות מטוס תוך כדי טיסה - עם זאת היה קליל ונחמד. מעביר זמן יפה.
אז טייסת נץ וטייסים שווים ותקלות והצלחות ואבדן וצחוקים.
ועוד קצת סטיגמות: הצפונית הבלונדית-סנובית שטחית. עולים חדשים עם כל הגינונים ובגדים משנות העשרים.
ורמת אביב או צהלה ובאר שבע בהתאמה.
והיו עוד כמה דברים: רומן לאורך כמעט כל הספר שמצאתי אותו תואם כמעט אחד לאחד את "גאווה ודעה קדומה" לג'יין אוסטן.
וסצנה אחת הלקוחה אחד לאחד מ"Pretty Woman".
מוסיקאית מחוננת.
סה"כ ספר חמוד, קליל, עף מהר.
די קטע לקרוא ספר יצא ב1996, ולחשוב כמה שיש ספרים ישנים שנשארים איכותיים וברורים ומתאימים עם חלוף הזמן (יין סטייל) של סופרים שחלקם לא איתנו ושומרים על רלוונטיות, וכמה יש כאלו שנכתבים והכותבת (במקרה זה) לא חשבה רחוק - סלנג,
סגנון, טכנולוגיה שלא נשמרים לאורך זמן, במקרה הטוב לא יהיו ברורים למי שלא הכיר או חי את התקופה במקרה הפחות טוב יהיו לא רלוונטיים עד פאתטיים - אז, זה כזה.
או.קיי, נילסון קופיפי, תתעורר חבוב, הגענו. יורדים.
משאירים את הספר במטוס? משאירים.
הבאנו שלום (אימוג'י דגל) אינשאללה.

» ביקורות נוספות של מיקה
» ביקורות נוספות על מלאכי עליון