במהלך עבודתי יצא לי לשהות ברומא ארבעה חודשים, מרבית הזמן לבד. כיוון שמרבית העבודה התרכזה בלילות, מצאתי את עצמי משוטט בימים בעיר ונהנה משכיות החמדה שהיא מציעה.
שני ספרים לקחתי אתי לרומא, האחד "אני קלואודיוס", שליווה אותי צמוד ב"פורו רומנו", רומא העתיקה, והספר השני היה "חיי מיכאלאנגלו" של אירוינג סטון, בהוצאת עם עובד, ובגרסה מקוצרת!!!! הגרסה האחרת ארוכה יותר וכוללת כ 830 עמודים, מה שהפך אותה, בעיניי, למייגעת ומשעממת.
הגרסה המקוצרת של סטון סחפה אותי לגמרי ורגע אחרי שקראתי על היצירות הלא גמורות של מיכאלאנגלו, עליתי לרכבת לפירנצה כדי לראות במו עיניי כיצד "הפסלים השבורים" הפכו ליצירות דרמתיות כשהדמות בוקעת מתוך הסלע ומקבלת חיים- כמעט.
הספר היה סוחף, קריא מאוד, שוטף, ומתרכז בעיקר.

לא כך הוא ספרו של רוס קינג,"מיכאלאנגלו ותקרת האפיפיור" שהקדיש פרק נרחב ומייגע ליצירת הפרסקו, תוך ירידה לפרטים הכי קטנים בתהליך וכך הלאה גם בתחומים אחרים.

מה שכן מעניין הוא סיפורה של,"הקפלה הסיסטינית", אחת מיצירות המופת של תקופת הרנסנס אם לא בכלל.
מצאתי את עצמי נמשך למוזיאון הוותיקן לפחות פעם בשבוע כדי לראות את הקפלה הסיסטינית, ובכל פעם גיליתי בה דברים חדשים, צד אחר, דמות אחרת, אפילו את דמותו של מיכאלאנגלו, תלוי בגבו כמו על חבל כביסה והוא מצומק ושדוף.

הספר מתאר את המאבק בין מיכאלאנגלו לאפיפיור פאולוס השני שהזמין את העבודה, ואת כיפוף הידיים בין השניים כיוון שמ.א הפלורנטיני, שנא את רומא ושנאתו לעיר רק הלכה וגברה עד כדי התעמרות בסמלה העירוני של רומא, אז והיום, SPQR ופירושן "הסנאט והעם של רומא"....ואילו מ.א אמר שאותיות אלה הן:
Solo Porqi Questi Romani - הם רק חזירים הרומאים האלה.

בספר אנחנו נחשפים גם לאותם צדדים די מוכרים של אנגלו. לא רק שהיה טיפוס מלנכולי, דיכאוני, מתבודד ואפילו bizzaro e fantastico- מוזר וסהרורי, על פי התרגום העברי (לי יניני- אכן כך?), אלא גם ההיגיינה שלו לא הייתה משהו כיוון שעשה כמצוות אביו ולא התקלח אלא רק התנגב במטלית פעם בשבוע. מה שהרחיק ממנו הרבה שוליות שיכלו ללמוד ממנו את התורה כולה.

הספר מדבר על נטיותיו ההומוסקסואליות של אנגלו וגם מביא את משנתו המינית, וכך אומר מיכאל שלי:
"אם אתה רוצה להאריך את חייך,
אל תעסוק בזה בכלל, או מעט ככל שתוכל."
קשה להאשים אותו אחרי שחברו סיפר לו ש"המין מחליש את המוח, וגורם להפרעות עיכול ולבעיות לב".
באמת?!

הספר עורך השוואה בלתי נמנעת בין רפאל, הצעיר המוכשר, השרמנטי, חביב הנשים, הצייר הגדול, לבין מיכאלאנגלו, אבל הסופר דואג לקליינט שלו ולכן מצטט פטרון אמנות מאותה תקופה שאמר: רפאל היה יכול להיות האומן הגדול ביותר שידע העולם מעודו, אלמלא היה קיים מיכאלאנגלו.

והפתעה לנשים שלנו בסימניה!!! כשצייר מיכאלאנגלו בקפלה את גירוש אדם וחווה, הוא הטיל את האשמה על אכילת התפוח באופן שווה על שניהם, גם על אדם, ולא קיבל את הסיפור שהיא פיתתה אותו, וזה מהפך תפיסתי.
עץ הדעת- אליבא דמיכאל הוא עץ תאנה שכן היא מסמלת את התאווה.

לסיכום, אם באמת רוצים להכיר יותר את מיכאלאנגלו וגם ליהנות מהקריאה עצמה, עדיף לקרוא את הגרסה המקוצרת של אירווינג סטון !!!!

הספר מתאים לכל מי שרוצה ומעונין להכיר, ללמוד, ולהבין כיצד צייר מיכאלאנג'לו את הפרסקו המפורסם על התקרה של הקפלה הסיסטינית בוואתיקן. הספר מתאר כיצד האומן קיבל את העבודה, איך התכונן אליה וכיצד ביצע אותה. כמו כן, הספר מתאר ומנתח את המצב הדתי, הפוליטי, המדיני והצבאי באותה תקופה באיטליה. ספר שכולו חוויה מלמדת.

"...מיכלאנג'לו היה נציגו של אלוהים עלי אדמות, שנשלח מהשמיים כדי להראות למין האנושי 'את שלמותה של אומנות הציור'. כך, לא פחות מסופרלטיב זה, מתאר מבקר האמנות ג'ורג'ו ואזארי - אדריכל וצייר בעצמו, בן דורו של מיכלאנג'לו, את שצייר האמן בקפלה הסיסטינית, בכנסיית סן פטרוס ברומא.

מניין השם "הסיסטינית", ומהיכן לקוחות מידותיה של הקפלה?
מה הסיפור מאחורי הדמויות שצוירו, ומדוע נקבעו במיקומן הנוכחי?
מדוע מצוירות חמש סיבילות (נביאות) בקפלה? (אחת הנאות שבהן - הסיבילה מדלפי, מופיעה על כריכת הספר הזה).
מה המיוחד והמעניין בציור של יונה הנביא?
מהו ספנדרל (רמז: דמוי משולש) ומהו לונט (רמז: חצי עיגול).
איך העבירו את הציורים לתקרה, ואיך הוגדלו כדי שייראו מהרצפה? (רמז: גם בימינו משתמשים בטכניקה זו...)
מדוע חלק מהדמויות קטנות, ואינן נראות בבהירות מהרצפה?
איך נראו הפיגומים, אם מתחתן היו חייבים להמשיך ולהתפלל?
מדוע אסור לאפיפיורים לגדל זקן? יוליוס דווקא גידל...
מדוע נמצא 'המשמר השוויצרי' בכניסה לכנסייה?

טוב, נסיים כאן את השאלון הקצרצר וכעת לתוצאות:
1. אם עניתם על רובן של השאלות - הספר נועד עבורכם, כדי להשלים את המעניין אתכם.
2. אם ידעתם מעט מאד מתוך הכתוב - ודאי תרצו להרחיב ידע.
3. אם ידעתם את כל התשובות - אני מניח שאתם חובבי אומנות (הציור) וכמובן שתקבלו את המלצתי לקרוא ולהתעמק בספר.
4. אם שום דבר מתוך האמור, ממש אינו מעניין אתכם - חפשו ספר אחר.
אחרי הקדמה קצרה זו, נמשיך לסיפור.
מיכלאנג'לו, הפסל בן השלושים ושלוש, לא התלהב, בלשון המעטה, לקבל לידיו את העבודה שלא היה לו בה שום ניסיון, ואף ברח מרומא, ומהעבודה. ואולם, לרוע מזלו ולמזלנו הטוב, עמד מולו אפיפיור, יוליוס השני (הלוחם) שהיה עקשן לא פחות ממנו שאילץ אותו לבוא לעבודה ולהתחיל בביצועה. בסיפור משתלבים חייו של מיכלאנג'לו הבוגר ויחסיו עם משפחתו, עם האפיפיור ו'נגיעות קלות' מהיריבות שהייתה בינו לבין צייר גאון נוסף - רפאל.
הסיפור, שבנוסף לחייו של האומן על הפיגומים והתלבטויותיו היכן למקם כל ציור, פותח לנו צוהר על החיים באיטליה במאה ה- 16, כמו גם אל תוך סיפורן של "ערי המדינה" הקטנות והעצמאיות שהיו באיטליה, מלחמתן האחת בשנייה, המרידות של חלקן נגד "הכס הקדוש", הבריתות ביניהן ובין ארצות נוספות שבאו לעזרתן, אולם לא תמיד.
בתחילת הספר ישנם הסברים איך וכיצד מכינים את הקיר לציור הפרסקו, ובסופו - חלק שמוקדש לאופן השחזור (הרסטורציה) בתקרת הקפלה, תוך מתן הסבר איך הוא נעשה ומה הם האמצעים שננקטו כדי לשמר את האולם אשר כ- 17,000 איש מבקרים בו בכל יום (אישית נראה לי, לפי התור הארוך שהיה בכניסה - שהמספר גדול אף יותר...).
דבר נוסף ויפה, שישנו בספר, הם מספר דפים מצולמים ומפה של התקרה, אשר בלעדיהם לא ניתן היה להתמצא במבוך הציורים.
לסיום, אני מקווה שהצלחתי להעביר חלק, ולו מעט, מהתלהבותי "האובייקטיבית" מהספר.
...בפה מלא לחובבי הז'אנר, ומי מאיתנו אינו כזה...?
* נהניתי מאוד.

לפני כ-3 שנים בקרתי ברומא.כמובן שלא פסחתי על הוותיקן סיום הסיור מביא את המטיילים לקפלה הסיסטנית.ושם מיכאלאנג'לו נושא את דברו.עמדתי בתוך קהל גדול כשכולם נושאים ראש למעלה ומסים להבין מה כל דמות מייצגת על התקרה.
ואז נזכרתי שלפני שנים קראתי את הספר "מיכלאנג'לו ותקרת האפיפיור".בה מוסבר שמיכאלאנג'לו שהיה בעקרו פסל ,ליטש את סגנונו ככל שהעבודה בקפלה התקדמה.הדמויות מקבלות יותר עומק ופרספקטיבה נכונה.
כמובן שלא זכרתי הרבה מדי.אם ברצונכם ללמוד מטעויות של אחרים על תשכחו לקחת את הספר הזה לטיול ברומא.

איני מתכוון לחזור על שכתבתי אותה ביקורת על היצירה המופלאה הזו. האתר אינו מאפשר לעלות יותר מביקורת אחת ביום עיינו בביקורות קודמות בדף שלי.

ספר עיון, פוקח עיניים על תקופת הרנסאנס, והמשמעות של להיות אמן בקני-מידה שונים.
הסיפור כולל הסטוריה, חברה, הרבה פרטים על אומנות הפרסקו (ציור על טיח לח ויבש), תעשיית הצבעים, הקרבה בין ציור פיסול ואדריכלות, על סגנון חיי שכבות האוכולוסיה השונות וסביבתו של האפיפיור בפרט, מצויינות יצירות של מיכלאנג'לו ושל אמנים מפורסמים אחרים כשהשוואה ולשם ציון יחסי הגומלין ביניהם ובין עבודותיהם, במה כרוך להיות אמן בקנה מידה כזה, ועוד.

אני אישית, התעניינתי במיוחד בפרטי הרכילות בספר:

- האופי הייחודי של מיכלאנג'לו, וכיצד הוא השפיע על מהלך חייו ויצירותיו.
- פרטים בעבודותיו ובעבודות עמיתיו (במרכאות או בלעדיהן) אשר ניתן לציין כאנקדוטות, כמו ה"פייגה" בציור אחת הסיבילות, כמו פניו של מיכלאנג'לו בציוריו ובציורי עמיתיו והדמות שרפאל הכניס בפרסקו שלו "אסכולת אתונה" כמחווה/עקיצה למיכלאנג'לו שנה לאחר שסיים אותו. עם זאת, הספר רחוק מלעניין כל אחד, הוא רווי בפרטים מעולם האמנות וההסטוריה ומי שלא מתחבר אליהם צפוי לסבול. אני אישית, דילגתי על מספר קטעים שבהם סופר על הפוליטיקה והמלחמות.

נהדר למי שרוצה ללמוד על התקופה הזו ברומא
משעמם למי שלא אוהב אומנות
העלימו קצת עובדות אבל אפשר לחיות עם זה