ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שישי, 6 בינואר, 2017
ע"י דני בר
ע"י דני בר
במהלך עבודתי יצא לי לשהות ברומא ארבעה חודשים, מרבית הזמן לבד. כיוון שמרבית העבודה התרכזה בלילות, מצאתי את עצמי משוטט בימים בעיר ונהנה משכיות החמדה שהיא מציעה.
שני ספרים לקחתי אתי לרומא, האחד "אני קלואודיוס", שליווה אותי צמוד ב"פורו רומנו", רומא העתיקה, והספר השני היה "חיי מיכאלאנגלו" של אירוינג סטון, בהוצאת עם עובד, ובגרסה מקוצרת!!!! הגרסה האחרת ארוכה יותר וכוללת כ 830 עמודים, מה שהפך אותה, בעיניי, למייגעת ומשעממת.
הגרסה המקוצרת של סטון סחפה אותי לגמרי ורגע אחרי שקראתי על היצירות הלא גמורות של מיכאלאנגלו, עליתי לרכבת לפירנצה כדי לראות במו עיניי כיצד "הפסלים השבורים" הפכו ליצירות דרמתיות כשהדמות בוקעת מתוך הסלע ומקבלת חיים- כמעט.
הספר היה סוחף, קריא מאוד, שוטף, ומתרכז בעיקר.
לא כך הוא ספרו של רוס קינג,"מיכאלאנגלו ותקרת האפיפיור" שהקדיש פרק נרחב ומייגע ליצירת הפרסקו, תוך ירידה לפרטים הכי קטנים בתהליך וכך הלאה גם בתחומים אחרים.
מה שכן מעניין הוא סיפורה של,"הקפלה הסיסטינית", אחת מיצירות המופת של תקופת הרנסנס אם לא בכלל.
מצאתי את עצמי נמשך למוזיאון הוותיקן לפחות פעם בשבוע כדי לראות את הקפלה הסיסטינית, ובכל פעם גיליתי בה דברים חדשים, צד אחר, דמות אחרת, אפילו את דמותו של מיכאלאנגלו, תלוי בגבו כמו על חבל כביסה והוא מצומק ושדוף.
הספר מתאר את המאבק בין מיכאלאנגלו לאפיפיור פאולוס השני שהזמין את העבודה, ואת כיפוף הידיים בין השניים כיוון שמ.א הפלורנטיני, שנא את רומא ושנאתו לעיר רק הלכה וגברה עד כדי התעמרות בסמלה העירוני של רומא, אז והיום, SPQR ופירושן "הסנאט והעם של רומא"....ואילו מ.א אמר שאותיות אלה הן:
Solo Porqi Questi Romani - הם רק חזירים הרומאים האלה.
בספר אנחנו נחשפים גם לאותם צדדים די מוכרים של אנגלו. לא רק שהיה טיפוס מלנכולי, דיכאוני, מתבודד ואפילו bizzaro e fantastico- מוזר וסהרורי, על פי התרגום העברי (לי יניני- אכן כך?), אלא גם ההיגיינה שלו לא הייתה משהו כיוון שעשה כמצוות אביו ולא התקלח אלא רק התנגב במטלית פעם בשבוע. מה שהרחיק ממנו הרבה שוליות שיכלו ללמוד ממנו את התורה כולה.
הספר מדבר על נטיותיו ההומוסקסואליות של אנגלו וגם מביא את משנתו המינית, וכך אומר מיכאל שלי:
"אם אתה רוצה להאריך את חייך,
אל תעסוק בזה בכלל, או מעט ככל שתוכל."
קשה להאשים אותו אחרי שחברו סיפר לו ש"המין מחליש את המוח, וגורם להפרעות עיכול ולבעיות לב".
באמת?!
הספר עורך השוואה בלתי נמנעת בין רפאל, הצעיר המוכשר, השרמנטי, חביב הנשים, הצייר הגדול, לבין מיכאלאנגלו, אבל הסופר דואג לקליינט שלו ולכן מצטט פטרון אמנות מאותה תקופה שאמר: רפאל היה יכול להיות האומן הגדול ביותר שידע העולם מעודו, אלמלא היה קיים מיכאלאנגלו.
והפתעה לנשים שלנו בסימניה!!! כשצייר מיכאלאנגלו בקפלה את גירוש אדם וחווה, הוא הטיל את האשמה על אכילת התפוח באופן שווה על שניהם, גם על אדם, ולא קיבל את הסיפור שהיא פיתתה אותו, וזה מהפך תפיסתי.
עץ הדעת- אליבא דמיכאל הוא עץ תאנה שכן היא מסמלת את התאווה.
לסיכום, אם באמת רוצים להכיר יותר את מיכאלאנגלו וגם ליהנות מהקריאה עצמה, עדיף לקרוא את הגרסה המקוצרת של אירווינג סטון !!!!
32 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של דני בר
» ביקורות נוספות על מיכלאנג'לו ותקרת האפיפיור - סיפורה המופלא של הקפלה הסיסטנית, ושל הגאון שצייר אותה
» ביקורות נוספות על מיכלאנג'לו ותקרת האפיפיור - סיפורה המופלא של הקפלה הסיסטנית, ושל הגאון שצייר אותה
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
גבינה צפתית
(לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
ולו רק בשביל התיאורים הציוריים של רומא ופירנצה..:-)
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת מצויינת, שנהניתי לקרוא.
בספרים רבים מתוארת דווקא היריבות בין מיכלאנג'לו ללאונרדו(ששניהם הומוסקסואלים) כעזה ביותר. מעניין אם המחבר התייחס לנושא. באשר להרגלי היגיינה הזויים, הרי שהדעה המקובלת אז הייתה כי מקלחת מזיקה לבריאות.
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
בתכנית 60 דקות אתמול הייתה כתבה על מקהלת הילדים של האפיפיור.
היה שם קטע שמימי, תרתי משמע, שבו האפיפיור יושב עם כל הקרדינלים שלו, בקפה הסיסטינית, ומאזינים למקהלת הילדים. חוויה מופלאה!!!! הקולות הצעירים האלה התגלגלו בין הציורים של מיכאלנג'לו והקמרונות של הקפלה ונפלו חזרה לתוך האולם, ולרגע היה נדמה שאלוהים שוב שולח את ידו ונוגע בהם. (לא כמו שכמרים עושים...) בכתבה נאמר שבכל שנה ניגשים למבחן הקבלה 700 ילדים מרומא, 12 מתוכם עוברים, והם זוכים לחינוך בבית ספר מיוחד. דה עקא, שבגיל מסוים, הקול שלהם מתחלף (אם לא מסרסים אותם, כמובן...וטוב שלא.) והם נאלצים לעזוב את המקהלה. |
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
עקרבית-
אכן...למרות שהיו כאן כאלה שחלקו על גאונותו, עדיין, קשה שלא להתפעל מיצירותיו, מהפרשנות ומהמסר שבהן. |
|
|
עקרבית
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
הגאונות של מיכאלאנג'לו
אינה רק בתכנון ובביצוע של היצירה המונומנטלית הזו אלא בפרשנות שלו האישית ובמסר שהוא רצה להעביר בעבודה שלו. יפה מאוד הביקורת, נהניתי.
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
זשל"ב- לי יניני- חגית-
תודה לכם!! |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת מעניינת, וכך גם הדיון
|
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
דני איזה יופי של כתיבה וסקירה.עונג צרוף
|
|
|
חגית
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
מקסים. הדברים שכתבת כאן.
ממיס לבבות.
אכן, חכמת ההמונים..... |
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
חכמת ההמונים-
כמה יפה חכמת ההמונים שכאן. משסיים הסופר את ספרו, תמה ונשלמה מלאכתו. אבל כאן, באתר, היא רק מתחילה. הספר מתעורר לחיים אחרים, לביקורות, לתגובות, הוא נשזר בסיפורים אישיים, תובנות, וסיפורי חיים של המגיבים. כמה עושר יש כאן, כמה שנות חיים נמסכות לתוך האתר הזה, וכולם מביאים איתם ניחוח משלהם, חכמה, או תובנה, קוץ דוקר, או פרח עדין, והשיח מרתק. בסיפורו "פסנתר בודד בלילה", כך מסיים אותו ס. יזהר: כמה יפה! |
|
|
חגית
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
דני,
אדם אחד חכם כתב כאן לא פעם, כי הביקורת שנכתבת על ידי מישהו שופכת אור על אותו האדם ומגלה לנו בעצם הרבה פרטים אודותיו.
כך זה עם הביקורת שלך ותגובותיך להלן. נשמע כי אתה אדם רחב אופקים ומוכן ללמוד. תודה על המחמאה שלך, ובטח שיש עוד. הרבה. מה תרצה לדעת? ואפרתי- אני מוכנה לנסוע לרומא שוב מחר בבוקר, אבל יש עוד הרבה מקומות שלא הייתי בהם, ואני חייבת להספיק לבקר גם בהם. |
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אח... רומא. הייתי 5 פעמים ולא מספיק.
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
חגית-
התוספות שלך נהדרות. יש עוד? כך או כך..ברניני או מיכאל, שניהם אמנים גדולים והמפגש עם היצירות שלהם מרחיב את הדעת. |
|
|
חגית
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
נזכרתי בעוד דבר-
שאותו אגב, אני מלמדת: המתח והתנועה ב"דוד" של ברניני היא פיזית בגוף, והמתח והתנועה של "דוד" של מיכלאנג'לו ניכרים רק בפניו המודאגים (קמטים במצח). להלן קישור לתמונה:
https://www.google.co.il/search?q=%D7%93%D7%95%D7%93+%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%9C%D7%90%D7%A0%D7%92%27%D7%9C%D7%95&source=lnms&tbm=isch&sa=X&ved=0ahUKEwjQ_IysyLjRAhUTR48KHeJ5D2AQ_AUICCgB&biw=1280&bih=907#imgrc=XgjL6mMoR32wtM%3A תנועה מאופקת, מינימליסטית, שמעבירה את כל רחשי לבו, לפני הקרב עם גוליית. לדעתי זו גאונות בתיאור וחד פעמיות, לגמרי. |
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
חגית-
תודה על המילים, ההארות, ועל הערך המוסף שתרמת לביקורת. |
|
|
חגית
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
דני, הביקורת שכתבת מרתקת.
בד"כ אינני קוראת ביקורות של ספרים שאני יודעת שאקרא בקרוב. את הספר הזה רכשתי מזמן, ורק בעידוד של רץ, התחלתי לקרוא בעצלתיים, בין לבין לבין, ובמקביל לספרים אחרים. כך שאני דיי בשליש הראשון שלו, ובכל זאת קראתי את הביקורת שלך.
בעת לימודיי באוניברסיטה (בחוג לתולדות האמנות) הגיע מרצה שלימד שנה אחת בלבד, היה לו מבטא, שחשבתי אז שהוא רומני, אבל התברר שהוא חי באיטליה. למדתי אצלו סמינריון על הקפלה הסיסטינית, והוא הצליח לגרום לכולם, כמו גם לי, להתאהב בעבודות של מיכלאנג'לו. מיכאנג'לו לא היה צייר דגול, הוא היה יותר פסל מופלא, דמויות הנשים שצייר הן כמו הגברים שפיסל, ונטולות חן. יחד עם זאת היה בו קסם, שאותי מצליח לסקרן עד היום, בהכנסה של אמירה אישית לעבודותיו, וניפוץ מיתוסים ידועים. למשל: (חלק מהדברים כבר כתבתי כתגובה לביקורת של חבר אחר בסימניה) 1. כפי שכתבת- אדם הביא על עצמו, בעצמו, את העונש שקיבל בגן העדן וקוטף לו בעצמו את הפרי האסור. 2. בציור "בריאת אדם"- לאדם יש טבור! כלומר, הוא יילוד אישה, והרי הוא נוצר בדמות האל..... 3. באותו הציור- אלוהים מחבק את חווה, שנבראה קודם לאדם. יש שחושבים שכל אלו הן פרי טעויות שנעשו מתוך אי שימת לב, כמו גם הקרניים בפסל משה, שהן פירוש מוטעה בלטינית לפסוק בתנ"ך "וקרן אור פניו של משה", ויש החושבים כי כל אלו נעשו במחשבה תחילה. לגבי איטליה- כשטיילתי בה, אהבתי מאוד את כל האמנות בכל פינה ופינה, מדי פעם, האיטלקים הרעשנים, והרחובות הלא מי יודע מה נקיים, הזכירו לי את הצעקות ברחובות שלנו בישראל. כך או כך, אני שמחה מאוד על כך שיש אנשים, שאין להם קשר ישיר כמוני לאמנות, וקוראים ספרי אמנות, וכותבים ביקורת כל כך נפלאה כמו זו שלך. |
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
בת-יה
שאולי- הסבר אפשרי אחר נוגע למיקום של ציורי העירום. הקפלה הסיסטינית היא כנסייה בתוך מתחם הוותיקן, ואם לא די בכך, אז גם שם מתקיים ה -Conclave, הטקס במהלכו נבחר האפיפיור. מכאן שיש הבדל בין מוזיאון האופיצי שנמצא בפירנצה לבין מושבו של הכס הקדוש. |
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
שאולי, אתה שואל על נושא טעון מאוד. ממה שאני הצלחתי לברר במשך השנים יש שתי תשובות לנושא:
התשובה הראשונה והמסורתית היא שהנוצרים הסכימו לקבל את פסלי העירום מתוך הבנה שזאת האנטומיה של בני האדם, ואם אלוהים יצר אותנו באופן הזה אפשר ליצור דמויות בצלמנו. התשובה השניה היא עניין של קונספירציה שטוענת שלפסלי העירום אחראים "הבונים החופשיים". קבוצה שלמעשה התנתקה מהדת, פיתחה מסורת משלה, ומסיבה לא ברורה, לפחות כלפי חוץ, אנשי הכנסיה הנוצרית פחדו ממנה. בקבוצה זו היו גם אצילים עשירים רבים שכספיהם העלו או הפילו אנשי כנסיה רבים. ודי ידוע שאמנים רבים חברו ל"בונים החופשיים" מתוך רצון לחופש אמנותי. |
|
|
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
לעניין עירום -
במוזיאון אופיצ'י בפירנצה - בשדרת הפסלים - הדמויות המפוסלות כולן מעולם הדת הנוצרית - מפוסלות בעירום. מה יש למבינים לומר על זה וכיצד למעשה זה מתקבל ע"י אנשי הדת? שהרי במוזיאון הזה - סוגית הדת הנוצרית והאמנות - מתחברים.
עמיר - חחח - מי יכול עליך בכלל? אם כי נראה שלהלן תוצאה בשטח חזה שיוצא לטיולי שטח עם תלמידים - בעודו חולה ! כמעט עובר לשתקנים! חחח |
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
עמיר-
הרבה בריאות. |
|
|
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
חבר - אתה חסר ! :-)
חה - השפעת כמעט העבירה אותי לעולם השותקים לעד.
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
עמיר-
היית חסר !!!!!! |
|
|
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת טובה. מעניין.
למצער, אין לי רבע כלי לתפוס צד בדו-קרב המרתק כאן.
תמשיכו. תמשיכו. |
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אלון דה אלפרט-
אתה בוחן את הקפלה ברמת המיקרו שלה, וגם שם יש לי הרבה מה להגיד, ודי אם תביט בציור הנהדר של "בריאת האדם". יחד עם זאת, כמו שכתב "רץ", הגדולה שלה אכן במוניומנטליות שלה, בבחירת הרעיון המרכזי, בחלוקה שלו על פני השטח, בעבודה על הכיפה, ובמגוון הנושאים שחיבר לידי יצירה אחת הרמונית. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
בת-יה, אני חושש שזו לא הסיבה :-) הנשים לא נראו אז באמת כמו גברים. חלק ניכר מהן היו נשיות, ולראייה - אינספור ציורים ופסלים אחרים.
רץ, היצירה היא גדולה, ויש לה אפקט מונומנטלי. הציורים בתוכה, וציורים אחרים של מיכאלאנג'לו - מרשימים פחות. |
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אני אהבתי את הספר, והיצירה, לאלון - פעם פגשתי אמן שאמר לי הגדולה של היצירה, זה גודלה, והעובדה שצוירה על גבי כיפה עקומה.
נשאלת השאלה, איך האמן דמיין את התמונה שהמתבונן יראה מלמטה, מריצפת הקפלה, בכדי לתכנן מראה כזה, נזקקים כיום למחשבים מורכבים.
|
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אלון דה אלפרט, אני מאמינה שאם היית חיי במאה ה - 16 היית מבין למה הנשים נראות כמו גברים,
כי למעט כמה נשות ארמון, דמו חיי הנשים לחיי בהמות עבודה, ומכאן שהן גם פתחו שרירים. הכנסיה אמנם העדיפה את הנשים בבית, אבל זה לא היה ככה, כי בנוסף לעבודות הבית הקשות נשים גם עבדו בחקלאות או סחרו בשוק, בעיקר אם היו אלמנות, ארגו בדים, וכו.
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
שאולי-
מעניין שזה לא עורר מהומה, אולי בגלל שמה שכן עורר מהומה היה העירום של הדמויות והאפיפיור אילץ את מיכאל לכסות אותן, ואכן כך עשה והוסיף להן הינומה דקה. |
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אלון-
אתה אוהב פתגמים בערבית, ראיתי את זה בביקורת שלך על שהיד, אז אסכם את זה בפתגם ערבי ידוע: כול וואחד על זוקו......כל אחד וטעמו הוא. אני נהניתי משניהם! |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ברור שמיכאלאנג
הייתי בקפלה הסיסטינית שלוש פעמים, ולמדתי אודותיה בבצלאל לפני ולפנים. זה לא עניין של טעם אישי. הציורים, אם נפשיט אותם מרוחב היריעה ומהקונטקסט הספציפי שלהם, לא מרשימים במיוחד, מה לעשות.
הפייטה של מיכאלאנג'לו היא אכן פסל יפה, אבל היא פסל, כאמור, לא ציור. אין לו שום ציור שמדגדג את היופי והחן של הפסל הזה ושל ההבעות שלו. וברניני, חביבי, איך אפשר בכלל להשוות, אפילו את דוד של מיכאלאנג'לו אל מול דוד של ברניני, שהוא פסל עילאי, מלא תנועה שקפאה בתוך שיש. לא היה לפניו ואחריו מישהו שאפילו התקרב לברניני. |
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אלון דה אלפרט-
מצטער, לא ניפצת אף מיתוס! 1. כמו בספרים, אתה יכול לאהוב ספר או סופר והקורא האחר לא. יחד עם זאת, רבים אחרים חושבים אחרת, ורואים בו צייר גדול, ואכן גם פסל גדול. נראה לי קצת קשה להיות במקום שבו קובעים שהוא לא היה צייר "מדהים, בלשון המעטה". 2. חלק מהנשים, חווה למשל, הוא צייר בכוונה בדמות גברית, גסה ומבוגרת כדי להדגיש שלא היא פיתתה את אדם. 3. לקפלה, צריך לבוא מחוץ לעונה ובכל פעם לראות חלק קטן. רק אז אפשר ליהנות ממנה וגם להכיר אותה- כך אני לפחות עשיתי. 4. המוזיאון של וילה בורגזה, כבודו במקומו מונח. וזה לא משחק סכום אפס, יש מקום באמנות גם לברניני המצוין, וגם למיכאל. וכתבת שברניני "משאיר אבק" למיכאל? לפסל שהביא לעולם את ה"פייטה" והצליח לצקת חמלה אמהית גדולה כל כך בשיש, את פסל משה, ואת פסלו המרשים של דוד? לסיכום דבריי- שכל אחד ייהנה ממה שהוא אוהב...בדיוק כמו בספרים, כמו במוסיקה, זה טיבה של האמנות- להרחיב את הנפש. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אני חייב לנפץ כמה מיתוסים אחרי שהסתבר לי שאני לא היחיד שחושב ככה:
1. מיכלאנג'לו לא היה צייר כזה מדהים, בלשון המעטה. היו לו יחסי ציבור טובים, והוא היה פסל מצויין. צייר - לא. גם לא ליאונרדו, אגב. 2. הנשים שהוא צייר נראות לעתים קרובות כמו גברים עם ראשי נשים. אולי בגלל שגם לנשים הוא השתמש, אם אתם מבינים למה אני מתכוון, בדוגמנים זכרים. 3. הקפלה הסיסטינית, לאחר כל הפורפליי המטורף שעושים לך במוזיאון הוותיקן, עם כל הצפיפות והזיעה אבל גם בלעדיה, פשוט לא מרשימה בעיניי. ציורים בינוניים, פרספקטיבות עייפות, שום דבר לכתוב עליו הביתה, מה גם שאתה יוצא עם כאבים בעורף מההסתכלות המשמימה למעלה, מה שגורם לך לרחם על האיש הזה שהיה צריך לצייר על תקרה כל כך הרבה זמן. בריאות לא היתה לו מזה. 4. אם כבר ציורי תקרה, או מוזיאונים, או רומא, ווילה בורגזה מתעלה פי עשרה על מה שאפשר לראות במוזיאון הוותיקן. ברניני וקראוואג'יו משאירים אבק למיכאלאנג'לו (עם כל הכבוד) בכל פרמטר אפשרי. |
|
|
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ציור אדם וחוה
ועץ התאנה והטלת האשם על שניהם בשווה, האם המעשה לא הקים עליו מחאה בקרב הנצרות הדתית ברומא?
|
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
צפון איטליה פשוט מדהים..הרבה ירוק מסביב שעושה טוב בעין גרניום נשפך
מאדניות בכל עבר.חקלאים עמוסים בפירות על אם הדרך.אגמים סודיים נעלמים מהעיין והנה ציור שלם
של חצי ארץ המגף. נשאר אם כך הדרום הברברי |
|
|
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
מעברון.. טוב אם היית בנאפולי פינת סיציליה.. אולי היה נראה המעבר פחות קשוח.
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אורית-
את צודקת. ולי, התקופה שבה שהיתי ברומא, הייתה מהיפות בחיי, הגם שהיא נקטעה כי בארץ פרצה מלחמת לבנון הראשונה. כמובן שמיד חזרתי ואחרי כמה ימים מצאתי את עצמי על כביש ביירות -דמשק. מעבר חד- הייתי אומר. |
|
|
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ברור שאתה צודק !
או שהיית קורא אותה ומבין ומוכיח לך שטוב שלא הקשבת לתגובה שלי. ברור שאתם צודקים, וכל אחד מביא להתרשמות שלו במודע או שלא מהטמעת החוויה שלו. |
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אורית-
תודה :) אם איטליה הייתה ספר, אז לפי התגובה שלך, לא הייתי קורא אותו :) ואכן הפער בין הצפון שלה לדרומה הוא עצום, זה כמו שתי מדינות שונות. הדרום נחשל, גס יותר, פחות מתורבת, והרבה יותר פשע רחוב. המרכז והצפון יותר אירופאים באופיים. |
|
|
אירית פריד
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
צודקת אוקי, בהחלט אבל מנקודת מבטו של המבקר בה, התייר, היא מושלמת. אקלקטית בכל מובן .
|
|
|
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
לאירית ולדני, אבל היא גם יודעת להיות חמה (מדיי לעתים) ופראית באלימותה (בדרומה)
ואגרסיבית (בחלקה) ורעשנית (יש כאן מספיק) ומלאה בפשעי רחוב, מאוד אמנותית אך יודעת גם להיות ברברית - יש בה גם וגם.. היא מציעה מזה וגם מזה.. ובעצם היא כל כך שונה בין צפונה ומרכזה (ששם כל שהזכרתם [וכן, המון אמנות ודתות והחיבור המרתק ביניהם], לצד קצת ממה שאני הזכרתי) לדרומה המאיים.
בקיצור, איטליה היא כל מיני.. ולא רק.. ולא שישתמע שהיא לא שווה ביקורי עומק - רק צריך לזכור שהיא גם ןגם וגם.. |
|
|
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת מרתקת. תודה על השיעור :)
איש אחד חכם כתב כאן שלעתים הביקורת וסיפור הרקע שהיא מביאה - עולים על סיפור הספר המבוקר. ללא ספק זה מה שיש לנו כאן (וזאת ללא כל קשר לכך שהספר המבוקר לא מאוד מומלץ).
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אירית-
תודה:) וכן, אני יכול להבין את ההתלהבות שלך מאיטליה. יש בה הכל: אמנות, אתרי היסטוריה מרשימים,נופים קסומים, ובעיקר אוכל טוב :) |
|
|
אירית פריד
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
דן, תענוג לקרוא את הסקירות שלך. את "חיי מיכלאנג'לו" קראתי מזמן במהדורה הארוכה שלו, ועד כמה שזכור לי נשאבתי אל תוך התקופה והחיים והאומנות והיצירה וכמובן אל הדמות עצמה. ואיטליה היא איטליה היא איטליה נ-ק-ו-ד-ה !! (כמו שאומרת ג. יפית ) ובכל מקום שנזרוק בה אבן היא תעורר בתוכנו את שאר התאוות כמו למשל הפארמיג'אנו, והפרושוטו, והלימונצ'לו, והפסטה, ופורטופינו והלמבורגיני וורסצ'ה.....ולא רק מיכלאנגלו ושות' (-:
ויוה איטליה !!! ("נחשו נחשו עמי מי פיתה את מי ...?") |
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
חח דני אם משפחה שלמה ישנה שנ"צ בשישי
כל חצר המלוכה נודדת עד השעות הקטנות.
שבת טובה.... |
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
חני-
שתי הערות: אחת. שמתי לב לשעה שבה כתבת את התגובה, 0245. בלילה ההוא נדדה שנת המלכה ? שתיים. אחרי שהיית באמסטרדם, רומא היא בהחלט יעד אטרקטיבי. לא במקרה הבת שלי ביקשה לעשות אתי טיול בת מצווה שם. |
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
הנה מקום שנשמע לי שווה להגיע לשם..רומא.
ואיזה מזל שמיכאל הטיל את האשמה
על האישה וגם על הגבר זה אכן מהפכני בתפיסה.הנה למיכאל יש כבר נקודות זכות אצלי בגלל השוויון.אם הספר לא משהו לפחות הסקירה הייתה שווה. |
32 הקוראים שאהבו את הביקורת
