“זה אחד מהספרים היחידים שההורים שלי ואח שלי קראו לי לפני השינה. ונשבר לי הלב. לא, אל תצחקו, באמת. זה פשוט קרע אותי מבפנים בתור ילדה קטנה, החלק הזה שבו האבא אומר " לא שועל, לא תנה, זו ביתי הקטנה... חיש הביתה, ילדה לא טובה!" באמת, זה מה שגרם לי לבכות. הייתי יושבת במיטה בעיניים מצומצמות קצת מעייפות ומבקשת את הסיפור. ואז, ואז הדמעות היו מתחילות לזלוג, אפילו לפני החלק הזה, כי כבר ידעתי בדיוק מתי הו”

“אך מי זאת? אך מי זאת פתאום האורחת בלילה כאן דלת פותחת? כל הלול מתעורר, כל הלול מקרקר, אין מנוח מזאת הילדה! אפרוחים מקפצים ובורחים ורצים בצפצוף ובקול חרדה. המשפטים הללו ישארו צרובים לי בזיכרון לנצח.”

“כאשר אני מסיימת ספר שאהבתי במיוחד, יש לי נטייה לבדוק פרטים אודות מחברו בויקיפדיה. האם היו לו ילדים? מה הן נסיבות מותו? מה היה עיקר פעולתו מלבד כתיבה? מלבד המידע ההכרחי שמחדש לי, לעיתים, המידע שאני נחשפת אליו שופך אור חדש על היצירה שזה עתה קראתי. ובאמת, כך היה כשקראתי את ספרי השירה של ברגשטיין. באותה העת התחוור לי שברגשטיין הייתה מרותקת למיטתה חמש שנים, שבמהלכן היא שהתה מרבית ימיה בבית חולים. לקר”

“אך מי זאת? אך מי זאת פתאום האורחת בלילה כאן דלת פותחת? כל הלול מתעורר, כל הלול מקרקר, אין מנוח מזאת הילדה! אפרוחים מקפצים ובורחים ורצים בצפצוף ובקול חרדה. המשפטים הללו ישארו צרובים לי בזיכרון לנצח.”

“זה אחד מהספרים היחידים שההורים שלי ואח שלי קראו לי לפני השינה. ונשבר לי הלב. לא, אל תצחקו, באמת. זה פשוט קרע אותי מבפנים בתור ילדה קטנה, החלק הזה שבו האבא אומר " לא שועל, לא תנה, זו ביתי הקטנה... חיש הביתה, ילדה לא טובה!" באמת, זה מה שגרם לי לבכות. הייתי יושבת במיטה בעיניים מצומצמות קצת מעייפות ומבקשת את הסיפור. ואז, ואז הדמעות היו מתחילות לזלוג, אפילו לפני החלק הזה, כי כבר ידעתי בדיוק מתי הו”

“אך מי זאת? אך מי זאת פתאום האורחת בלילה כאן דלת פותחת? כל הלול מתעורר, כל הלול מקרקר, אין מנוח מזאת הילדה! אפרוחים מקפצים ובורחים ורצים בצפצוף ובקול חרדה. המשפטים הללו ישארו צרובים לי בזיכרון לנצח.”

“כאשר אני מסיימת ספר שאהבתי במיוחד, יש לי נטייה לבדוק פרטים אודות מחברו בויקיפדיה. האם היו לו ילדים? מה הן נסיבות מותו? מה היה עיקר פעולתו מלבד כתיבה? מלבד המידע ההכרחי שמחדש לי, לעיתים, המידע שאני נחשפת אליו שופך אור חדש על היצירה שזה עתה קראתי. ובאמת, כך היה כשקראתי את ספרי השירה של ברגשטיין. באותה העת התחוור לי שברגשטיין הייתה מרותקת למיטתה חמש שנים, שבמהלכן היא שהתה מרבית ימיה בבית חולים. לקר”

“אך מי זאת? אך מי זאת פתאום האורחת בלילה כאן דלת פותחת? כל הלול מתעורר, כל הלול מקרקר, אין מנוח מזאת הילדה! אפרוחים מקפצים ובורחים ורצים בצפצוף ובקול חרדה. המשפטים הללו ישארו צרובים לי בזיכרון לנצח.”