****
“For want of a nail, the shoe was lost.
For want of a shoe, the horse was lost.
For want of a horse, the rider was lost.
For want of a rider, the battle was lost.
For want of a battle, the kingdom was lost,
And all for the want of a horseshoe nail.”
בכל אסון או ניצחון או מלחמה, בכל פיגוע או הצלחה או כישלון, הכול יכול להיות תלוי בצירוף מקרים קטן ביותר, אפילו מסמר קטן בפרסה הנכונה ברגע הנכון של הסוס הנכון לפרש הנכון בקרב הנכון, כדי שהכף תיטה לכיוון זה או לכיוון השני והממלכה תקום או תיפול. הכול בגלל מסמר קטן, אומר הפתגם, וזה נכון לשתי צורות הפירושים - גם שכל דבר חשוב בקרב, עד הקטן שבמסמרים על פרסות הסוסים, וגם כי כל דבר קטן ושולי לכאורה עלול להשפיע על אירועים היסטוריים כבירים.
קשה להכיל ארעיות, או לחיות את החיים בידיעה שהם כה שבריריים. אבל כאלה הם בדיוק. שבריריים. אני חוזר ומגיע לאותה הבנה מכמה דברים שקראתי על מלחמת העולם השניה (כולל בספר המופתי hhHh), ונראה שהיא היתה רחוקה מלהיות ניצחון בטוח של בעלות הברית. בקלות, קלות מבעיתה, הדברים היו עלולים להסתיים אחרת. למשל, אילו לא היו מצליחים בבריטניה לפצח את ה״אניגמה״, מכונת ההצפנה האימתנית של הנאצים. זה היה בלתי אפשרי, אבל הבריטים הצליחו לעשות את זה כנגד כל הסיכויים ובעזרת הרבה מאוד מזל, ובהחלט ייתכן שזה לא היה קורה. למעשה, רוב הסיכויים שהנס לא היה מתרחש, הממלכה היתה נופלת, וגם אנחנו, בעקבותיה.
רוברט האריס טווה כרגיל בכישרון רב ספר מתח מצויין המבוסס על אירועים היסטוריים וסיפור שקרה או שהיה עשוי לקרות מאחורי הקלעים של ההיסטוריה הזאת. הוא עושה זאת בלי לעשות שימוש מאולץ בתרגילים ספרותיים או לאלץ את מציאות העבר להתאים לדמויות או להפוך אותן לאטרקטיביות יותר, ואין כאן תהפוכות נוסח דן בראון או רם אורן. בעיקר מפעימה ההבנה כי מאחורי מעשי הגבורה ומעשי הבגידה, המספרים של האנשים וההרוגים והספינות והפצצות, היו אנשים אמיתיים עם אהבות ושנאות וחולשות, שעשו מעשים רגילים לגמרי, ולא רק קיימו את תפקידם ההיסטורי, גם אם כל כך קל לנו לחשוב עליהם כך. בפרפראזה על דברי צ'רצ'יל (Never in the field of human conflict was so much owed by so many to so few) מחריד לחשוב על העובדה שחיי מיליונים היו תלויים על חוט השערה, בידי אנשים שחלקם היה כפסע בינם ובין התמוטטות עצבים בשל ניהול כושל של לחץ, אהבה נכזבת או צרה כלכלית כלשהי. מלחיץ עוד יותר לחשוב שזה עדיין קורה, וגורלנו ממשיך להיגזר כך בלי ידיעתנו יום יום ושעה שעה.
****
