קשה לכתוב ביקורת לאחר שקראת ספר, אהבת, אבל אי אפשר לשים את הנקודה על מה בדיוק אהבת. ובמקרים כאלה, בעצת מר שרלוק הולמס שאותו אני קוראת בימים אלה ממש, מתחילים מההתחלה ועוברים על הכול באופן שיטתי:
העלילה – דווקא אני (כשאני אומרת "דווקא" אני מסתמכת על העובדה שקראתם את הביקורות הקודמות) העדפתי את תחילת הספר ולא את סופו, שאז העלילה הפכה להיות הזויה ומופרכת. וגם לא באמת התגלתה התעלומה. כלומר, נחשף כל הרקע מסביב לתעלומה, אבל נשארתי בלי "תשובת תכלס" ביד, שזה חטא גדול, אם לא ה-, בז'אנר ספרי המתח.
סגנון הכתיבה – דבר ייחודי ביותר. המון ציטוטים ואנשים חשובים ומראי מקום (בעיקר של כל מני חיות וצמחים, שנשגב מבינתי איך אפשר להמשיל אותם לבני אדם או לסיטואציות מסוימות). כל פרק הוא על שם יצירה אחרת (מה שקצת ביאס אותי כי לא קראתי רבות מהן), אבל אפשר להסתכל על זה גם בדרך חיובית - מי שרוצה לדעת מה כדאי להכניס לרשימת הקריאה, אין ספק שיהיה מרוצה. אז כן, מדי פעם רציתי לדפוק לה – בין אם לסופרת עצמה או לבת קולה בספר, נערה בשם בלו – נבוט בראש, כי היא עייפה אותי, אבל בסופו של דבר מבינים שאפשר פשוט לדלג מעל משוכת הביבליוגרפיה אם רוצים. בחלק הארי של הקריאה נהניתי, ומה שיותר חשוב, מצאתי כמה ציטוטים שאהבתי והעתקתי לי אותם בהנאה.
דמויות – הדמות שהכי אהבתי הוא האב, כי בלו אופיינית לנערה גאונה- שילוב של אטימות, חכמה וביטחון עצמי נמוך.מעצבנת מדי. אנה לא מובנת בעליל, בובה שבורה שמזגזגת בין דמות של קדושה לפסיכוטית. ומשאר הנערים עלתה הרגשה של קריקטורות – הקשוח, הכוסית, המגניב, ההומו והגותית. נו, והייתה המורה ההיא שקצת הפתיעה אותי בסצנה הזויה במיוחד (לא מתכוונת להרוס), וכל מה שיכולתי לחשוב עליו הוא אין פלא שהנוער של היום נראה ככה, עם מורות שכאלה...
בסך הכול ספר לא רע, אבל קשה לי להמליץ עליו. הוא מסוג הספרים ש-או שמתחברים אליו או שלא. אם יקלע לדרככם, תנו לו הזדמנות של עד 100 עמודים, משם כבר תחליטו.
וקצת טעימה:
- מדי פעם בפעם הייתי מתפללת אל התקרה בלילה לפני השינה, בבקשה שיקרה משהו אמיתי, משהו שיחולל בי שינוי – ואלוהים לבש תמיד את האישיות של התקרה שבה הבטתי (עמ' 43).
- חיי תמיד מתוך מחשבה תמידית על הביוגרפיה שלך, אהב אבא לומר. היא תתפרסם רק אם תהיה לך סיבה מופלאה לכך... (עמ' 59).
- כל אחד אחראי לקצב של הפיכת הדפים בסיפור החיים שלו, אמר אבא... גם אם תהיה לך סיבה מופלאה הוא עלול להיות משעמם כמו נברסקה ורק את תהיי אשמה בכך. למעשה, אם תרגישי שמדובר בשדות תירס אינסופיים, מוטב שתמצאי משהו להאמין בו מלבד בעצמך, ואז צאי לקרב. יש סיבה לכך שממשיכים להדפיס את צ'ה גווארה על חולצות טי... החשוב מכל הוא לא לנסות בשום פנים ואופן לשנות את מבנה העלילה בסיפורם של אחרים, אף שאין ספק שתתפתי לעשות זאת למראה אותן נפשות אומללות.. שפונות בלא יודעין אל מורדות מסוכנים, אל סטיות הרות גורל, שספק אם יוכלו לשוב משם. התנגדי לפיתוי. מקדי את הכוחות בסיפור שלך. שכתבי אותו. שפרי אותו. הרחיבי את היריעה, העמיקי בתכנים, העמיקי בעיסוק בעניינים אוניברסאליים... מסביבך, יוציאו כולם את הרומנים שלהם, את הסיפורים הקצרים העמוסים קלישאות וצירופי מקרים שלעיתים יתובלו בשיגיוני, בארצי עד כאב, בגרוטסקי. אחדים, מי שנולדו בייסורים, אף ירקחו טרגדיה יוונית. אבל את, את תצרי אפוס מהחיים שלך, לא פחות מכך... (עמ' 85-86).
