ביקורת ספרותית על הנערה שבעטה בקן הצרעות - מילניום 3 # מאת סטיג לרסון
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 6 בנובמבר, 2010
ע"י אלון דה אלפרט


****



יש כמה דרכים לתאר סקס בספרים, כמעט אף אחת מהן לא מענגת כמו הדבר האמיתי. אפשר להשתפך בתיאורים ליריים מפורטים, על איך הוא ליקק בעדינות את קצה פטמתה כשהיא גנחה והגיעה לשיא בפעם השביעית כשעפעפיה השמימיים והמכווצים מתענוג אין קץ רוטטים מעדנות וגבה מקושת בחן כמו חיוכה של המונה ליזה. אפשר לכתוב את זה בצורה יבשה, סכמטית וטכנית, איך הוא תפס אותה, כופף אותה, היא לקחה אותו בפיה והם עשו את זה כל הלילה. יש את הדרך העוקפת והמעצבנת שפשוט נותנת לקורא לחשוב לבד מה היה, כשכל התיאורים הם רק של מה קרה לפני ומה אחרי - "הוא משך אותה אחריו למיטה. בבוקר הם התעוררו, והתקלחו ביחד". פחחחח. וגם יש את הדרך הטובה אבל הכמעט בלתי אפשרית, והיא לתאר סקס באופן מקסים, סקסי, מיוזע, פרובוקטיבי אבל לא פורנוגרפי, שיספק גם את החרמנות של הקורא וגם את היצר הספרותי שלו.
סטיג (בעל השם המוזר, כאמור) לארסון, לצערי, בחר בדרך המבאסת של ה"מסביב". הוא מדלג באדיקות על כל אפשרות של סקס פרוע ומופלא, בזמן שיש לו ביד כל כך הרבה אפשרויות (וכולן שוודיות, לעזאזל!) ובמקום זאת הוא מפליג בעמודים על גבי עמודים של תיאורי הסנדוויצ'ים שאכלו הגיבורים, בשמות הרחובות שהם פוסעים בהם לבושים מעילי קורדרוי ספורטיביים ובתיאורים אינסופיים על ההיררכיות שבמסדרונות הפוליטיקה השוודית.
אבל אם נעזוב את כל הסקס הזה בצד (וזו כמעט לא בעייה, כי אין סקס כמעט - בשלושה ספרים מתוארים בקצרה שלושה ארבעה זיונים, וגם הם מסופרים באופן אקדמי ויבשושי), עדיין מדובר בטרילוגיה שכבשה את העולם, ולא בכדי. אם מצליחים לנטרל ואיכשהו לסנן גם את כל הפרטים האינסופיים והמיותרים לחלוטין שסטיג שותל בספרים - כולל פרטים עיקריים בעלילה שאין להם שום הצדקה והיו צריכים לעוף אצל העורך הספרותי הירוק ביותר, וכולל אלף דמויות משניות, פרדריקסונים ואריקסונים ויורגנסונים ושמנדריקסונים עד שאתה נחנק - עדיין נשארים עם סיפור מתח מעולה בכל קנה מידה. הספר השני הוא עדיין הטוב ביותר בטרילוגיה, יש בו הכי הרבה אקשן והכי פחות "מחקר", והספר השלישי הוא המשך ישיר ובלתי נפרד שלו, עד כדי כך שהם היו צריכים להיכרך יחד, ואני מעריך שלא עשו את זה מסיבות פרקטיות בלבד.
אני חייב להודות שנשארתי אמש ער עד ארבע וחצי בבוקר כדי לסיים לקרוא את הספר, וזה לא קורה לי כמעט אף פעם. ספר טוב.



****
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט (לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
לפעמים גם פיהוק טוב מספיק
YoNi (לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
לפעמים סנדוויץ' טוב עדיף ;)
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים)
את בסדר, יפעת ויסלחו לי השאר...

ואירמה - אני אחפש. תודה
יפעת (לפני 7 שנים)
יש כמה דרכים לכתוב ביקורת יש את הדרך התמציתית - ספר מעולה שחבל"ז
יש את הדרך הילדותית- ספר מקסים ויפה שחבל"ז
יש את הדרך הנסיון לתאר את העלילה במילותיך שלך, שלרוב יוצא קצת פחות מוצלח מהכתוב על גב הספר.
ויש את הדרך הקורעת מצחוק שלך.
פשוט הרגת אותי עם הפרדריקסונים ואריקסונים ויורגנסונים ושמנדריקסונים.

*טוב, יש עוד כמה דרכים... אבל נראה לי שהמסר עבר גם בלעדיהן, ויסלחו לי אותם כותבים שהשמטתי.
אירמה (לפני 7 שנים)
תנסה אולי את "אדום החזה" של יו נסבו, הנורווגי,
הבנתי שהוא פי 3 טוב יותר מלארסון.
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים)
אני יכול להסכים דליה, אבל בכל זאת מעדיף שלא. כי אני חושב, בכנות, שהיה אפשר יותר. כל הכבוד ללארסון שהצליח לכתוב רבי מכר יעילים ושונים כל כך מספרים אחרים בז'אנר. את כל האג'נדות שלו הוא היה יכול (והצליח, חלקית לפחות) לדחוף לנו בלי לעורר יותר מדי את רפלקס ההקאה. אבל יחד עם זאת, זה לא "או או". הגיבורים אולי אוכלים סנדוויצ'ים והולכים ברחובות אמיתיים, אבל זה לא הופך את הרומן הזה ליותר טוב, אלא אולי, אולי, לקצת יותר "אמיתי" (לא שאני משוכנע שזה מה שכדאי לחפש בספר) והרבה יותר טרחני. קראתי אלף ספרים שעלילותיהם התרחשו "באמת" או הרגישו "אמיתיות", והם לא היו בהכרח טובים יותר מספרים שהם לחלוטין "מומצאים" אבל למעשה מרגישים אותנטיים עד העצם, ולזה צריך כישרון (שעם כל הכבוד - ויש כבוד - כנראה אין ללארסון) כמו גם לדעת מה להשאיר ומה להעיף.
זו טעות רווחת לחשוב שעריכה היא עניין טכני. עריכה היא אמנות בפני עצמה ויכולה (ובוודאי כאן) להפוך ספר מבינוני למעולה ולהיפך. אני לא יודע למה החליטו להשאיר את אלפי הפרטים המיותרים בספרים, אולי מתוך כבוד לסופר המנוח (אגב, בסרטים חתכו אותם נהדר) ואולי מתוך איזו בעייה משפטית.
אני לא חושב שסקס מעולה בספר היה פוגם בו. למה? הגיבורים הם כבר סקסיים. הם כבר מזדיינים. הם בלונדיניים, נעריים, יפים, טובים במיטה, כל מה שצריך. לא התכוונתי שלארסון היה צריך להפוך את זה לספר פורנו רך עם שוודיות חצי עירומות בכל עמוד, רק שמאותם חומרים מעולים לעוגה הוא מעדיף משום מה להכין ביסקוויטים קשים שצריך לזרוק חצי מהם, אבל הם הולכים בטירוף בשוודיה.
דליה (לפני 7 שנים)
מחשבה אלון

כל חמש דקות מתפרסם עוד ספר מתח, שוב הגיבור מלא חן והגיבורה סקסית, וזה לא ממש חשוב באיזה עיר ארץ או שכונה- הרקע מפלסטיק והגיבורים מקל קר. פעם בעשור אולי מישהו מצליח לכתוב משהו אמיתי בז'אנר הקשה הזה שבו הגיבורים הם דמויות אמיתיות, שאוכלים סנדביצי'ם, ועוברים ברחובות שכולם ( לפחות בשבדיה) מכירים,ועוברים בתוך עיר אמיתית שיש בה דברים שמשרתים את העלילה ואחרים לא.נכון שהספר דורש ריכוז וזיכרון, וטוב שקראת אותו במכה אחת- כי אחרת קשה לזכור הכל- אבל תודה- הוא יצר עולם שלם שמרגיש אמיתי דוקא בגלל הרקע השלם שאינו מוכוון מטרה. מעבר לפרטים הטכניים של עריכה- הסופר הוא בעצם עיתונאי ויש לו חבילה של אג'נדות שהוא דוחף בספר כולל המבנה המושחת של הפיננסים בשבדיה, העובדים והעובדות הזרים, הצביעות של מדינת הרוחה, ועוד הרבה. זאת היתה שירת הברבור שלו- ואני לפחות מורידה את הכובע למישהו שגרם לכל העולם להשאר ער עד ארבע בבוקר כדי לקרוא את הספרים שלו בלי לותר על האיכות, ולהכניס פלפל לזיונים.
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים)
בדיוק! אני מבין שאת לא חושבת שזאת בעיה. נותר לי רק לקוות שבחיים את מעדיפה סקס יותר מרגש ומלא נשמה.
לי, באופן אישי, חבל שלארסון הלך "מסביב", ועוד כשיש לו צלחת פטרי כל כך מבטיחה. האווירה המתירנית והסקסית שהוא בונה סביב מיכאל, ליסבת וכל השאר פשוט מתפוגגת בתוך סבך משפטני יבש ומנופח בפרטים טריוויאליים.

dana (לפני 7 שנים)
נו באמת. תיאורי המין לא מספיק מיניים.
אנקה (לפני 7 שנים)
"אני חייב להודות שנשארתי אמש ער עד 4.5 בבוקר...
רק אל תגיד שגמרת מהר לקרוא כדי לרוץ ולספר לנו:)
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים)
למה פראייר?
אנקה (לפני 7 שנים)
פראייר.
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים)
אתה בסדר, יענקלה
יעקב קליש (לפני 7 שנים)
העיקר היי אלון, עזוב את הספר...
אהבתי את ה"מסביב", מקסים!





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ