ביקורת ספרותית על חי או מת - מתח - הקמפוס #2 מאת טום קלנסי
ספר לא משהו

---

"ההיסטוריונים ימשיכו להתווכח אם המודיעין האמריקני היה יכול או היה צריך לשמוע את שעטת הפרסות שהובילה לאירועי 11 בספטמבר, אבל ברור שהיה אפשר לעקוב אחר ההסלמה מהפיגוע הראשון במרכז הסחר העולמי בשנת 1993, דרך פיצוץ שגרירות ארצות-הברית בקניה בשנת 1998 וההתקפה על המשחתת קוֹל בשנת 2000. רק בעיני הסי-איי-איי היו אלה אירועים נפרדים; מבחינת התאים הטרוריסטיים שביצעו את הפיגועים הללו הם היו קרבות נפרדים, חלק ממלחמה אחת. רק כאשר ההכרזה על מלחמה בארצות-הברית הושמעה בראש חוצות – במילים ובמעשים כאחד – התחילה קהיליית המודיעין האמריקנית להבין שכבר אי אפשר להתעלם יותר מן החיצים והאבנים האלה" (עמוד 71).

הספר "חי או מת" מאת טום קלנסי וגרנט בלקווד (הוצאת מודן, 2011) הוא ההמשך לספר שכתב קלנסי לבדו אשר לא תורגם לעברית בשם "Teeth of the Tiger". בספר הקודם מתגלה לבנו של הנשיא ג'ק ראיין, גיבורו הקבוע של קלנסי, ג'ק ראיין הבן, כי בשלהי כהונתו כנשיא הקים אביו ארגון מודיעין חשאי בשם "הקמפוס" אותו מנהל הסנאטור לשעבר, ג'רי הנדלי. הארגון, שדבר קיומו נשמר בסוד מפני הממשל האמריקני כולו, הוא גוף מודיעין קטן וחשאי שאמון על ניהול לוחמה בטרור מסוג שונה. בלי בירוקרטיה, בלי כללים ומשפטנים. לוחמה נטו. ראיין הבן עובד כאיש הערכות מודיעין בארגון וכאיש מבצעים ולצדו (במסגרת הכל נשאר במשפחה) בני דודיו דומיניק ובריאן קארוזו, הראשון סוכן F.B.I והשני "הנחת" (עמוד 129).

עלילת הספר היא בסימן המאבק שמנהלת ארצות הברית כנגד ארגוני הג'יהאד העולמי. בעודה עסוקה במלחמות אפגניסטן ועיראק, מתכנן ארגון הטרור "המועצה המהפכנית של אומאיה" סדרת פיגועים שתעמיד בצל את אסון מגדלי התאומים. מנהיג הארגון, סייף רחמן יאסין, המכונה "האמיר", הוא הטרוריסט האכזרי והמסוכן ביותר בעולם (שדמותו מבוססת על אוסאמה בן לאדן). כוח ריינג'רס בפיקוד סמל סם דריסקול נשלח לחסלו במערה שבהרי הינדו-כוש שבגבול פקיסטן-אפגניסטן. דריסקול הוביל את הכוח ביעילות קטלנית. אולם "האמיר" לא היה שם. הריינג'רס בפיקוד דריסקול לא הפגינוי שום רחמים כלפי מחבלים שכן היו שם. "דריסקול הצמיד שוב את הרובה לכתפו, פנה בעיקול, ומולו היה אחד הדפוקים. כעבור רגע ננעצו שני כדורים בחזהו ושלישי במצחו, והוא נפל ארצה בלי להשמיע קול" (עמוד 19). והנה, עם שובו מן המשימה, מתברר לדריסקול שהוא עשוי לעמוד לדין על שהרג את פעילי הארגון. במקביל "האמיר" שולח את פעיליו להסתנן לארצות הברית ולהניח את ידם על אמצעי לחימה מסוכנים במיוחד.

באותה עת שוקד הנשיא לשעבר ראיין זיכרונותיו ומתרגז נוכח המדיניות השגויה של יורשו בתפקיד, הנשיא אדוארד קילטי. כאשר פונה אליו מפקד פיקוד המרכז האמריקני, הגנרל מריון דיגס, בנושא של המבצע שהתרחש בפגניסטן. דיגס מספר לראיין שדריסקול "משרת ביחידה מיוחדת, חלק מחטיבת הריינג'רים ה-75 שמוצבת בפורט בנינג. הוצאתי את התיק האישי שלו. הוא חייל רציני ביותר עם עבר מבצעי מצוין, ממש חייל לדוגמה וריינג'ר מצטיין" (עמוד 220). כשראיין מבין שקילטי עשוי להעמיד את הסמל המצטיין לדין באשמת רצח הוא מחליט לפעול ומתכנן לרוץ כנגד קילטי בבחירות. בעודו עוסק בכך "הקמפוס" מקבל תוספת כוח משמעותית בדמותם של שניים מהגיבורים הקבועים של קלנסי, דינג שאבז, בעברו מפקד כיתה באוגדה השביעית הקלה של חיל הרגלים שבצבא היבשה, וג'ון קלארק איש המבצעים עתיר הניסיון מ"ימיו בקומנדו הימי" (עמוד 384). קלארק מגלה את רצונו של ראיין הבן להפוך לאיש מבצעים בשורות "הקמפוס" ומסכים להכשרו. עד מהרה מתברר לקלארק שראיין הבן ירש ככל הנראה מאביו "גנים של נחת" (עמוד 98), שכן אביו, ג'ק ראיין, הצטיין כקצין זוטר בנחתים. קלארק "ראה את אביו של ג'ק בפעולה, וגם הוא ידע ללחוץ על ההדק. ונשאר רגוע במצבי לחץ. את שני הדברים האלה אפשר ללמוד, אבל התכונה השנייה היא יותר עניין של הלך רוח ומזג. ג'ק כנראה ניחן בשתיהן, נוסף על יד יציבה" (עמוד 287).

"חי או מת" מדגים את בקיאותם של קלנסי ובלקווד בסוגיות ביון וצבא, ולא פחות מכך את יכולתם לתאר את הדילמות והתככים בגבעת הקפיטול. הבנתם של המחברים במורכבות הפוליטיקה האמריקנית יצרה ספר מרתק הנקרא כאילו היה פרק בסדרה "24". נוסף על כך נהניתי מקטעי המתח והפעולה שבספר (בין היתר בגלל השירות בצנחנים ובמקומות אחרים) וניכר כי המחברים ביצע תחקיר היסודי בטרם כתבם. מלאכת התרגום של רותי ונועם אור טובה מאוד, ועלילת הספר קולחת ומותחת, אולם דמותו של ג'ק ראיין ג'וניור מושלמת מדי. בשונה מזו של ג'ק ראיין האב למשל ואפילו מזו של ג'ק ריצ'ר (יציר מוחו הקודח של לי צ'יילד). הכל קל לו מדי, והוא פשוט בלתי ניתן לעצירה. אן מחברים לזה את העובדה שלא שירת בשום ארגון צבאי או יחידה לאכיפת חוק בטרם פצח בקריירה ענפה כמרגל זה כבר גובל בגיחוך. לא יכולתי שלא להימנע מלהיזכר בסדרה ששודרה בערוץ הילדים כאשר הייתי ילד בשם "ג'יימס בונד ג'וניור" אודות אחיינו של 007, שכתלמיד פנימייה אנגלית מציל את העולם משלל אויביו של דודו האגדי. כך שבעצם אם בקלנסי חשקה נפשכם (ויש סיבה הוא כותב טוב מאוד) דווקא ספריו הראשונים ("המרדף אחר אוקטובר האדום" ו-"משחקים פטריוטיים") מומלצים בחום רב. רק למכורים שמוכרחים, כמו בבדיחה על הפולנייה שרואה סרט מסוים עד הסוף, לראות אם בסוף הם מתחתנים. אפשר, לא יותר.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על חי או מת - מתח - הקמפוס #2