זיכרונות ודרישות שלום מסיסרא של דבורה.
ספר מיוחד עבורי, הוא כזה שבו העלילה או הרקע שלה קשורים לסיפור אישי קטן שלי, כמו שושנת קהיר הסגולה של וודי אלן, בו צופה הסרט הפך להיות שחקן בעלילה.
הזיכרון הראשון שלי מסיסרא - הוא מטיול תנועת הנוער, בו עלינו טיפסנו אל התבור. עייפים וגאים עמדנו בחצי גורן בפסגת ההר, סביב רכז הטיול, ששלף תנ"ך מתרמיל צד, פתח אותו לאיטו, וקרא בקול רם וצלול על לוחמי דבורה וברק בן אבינועם המתכנסים בתבור לטכס של התחזקות, והערכות לקרב מול סיסרא. הטכס הזה שמור בליבי כזיכרון צלול.
הזיכרון השני שלי הוא מכותב הספר סודו של סיסרא - פגשתי אותו כחייל מילואים בשומרון, אבטחתי סקר ארכיאולוגי של אדם אחד, שערך איש נמרץ, התרוצץ ממקום למקום, טיפס על טרסות, ואנחנו חיילים קרביים, נגררנו אחרו בין נופים קדומים, והוא בעצם קיפץ ונשען על קביים, מצא שבר חרס קטן בין רגבי מטע זיתים, בחן אותו ומיד הסביר בלהט עם המון אהבה לארץ ולתנ"ך על מהפכת ההתיישבות הישראלית בהר- של אז. לא יכולתי שלא להעריץ את אדם זרטל.
סודו של סיסרא - הוא סיפורו של מחקר ארכיאולוגי, שתחילתו בתעלומה, גילוי אתר לא ידוע, גדול בהיקפו באזור ואדי עירון שהיווה הפתעה בסגנון הבנייה הלא ידועה בארץ ישראל, ובהיותה עיר בצורה בתקופה שרוב יושבי הארץ היו ישובי פרזות - ללא חומות, מי היו תושביה שאופי יישובם היווה הוכחה כי היו זרים אל הנוף הישראלי - סוג של מהגרים שהגיעו מאזורים אחרים.
האתר הלא ידוע תוארך בין שתי תקופות ארכיאולוגיות, הברונזה והברזל. מה זה אומר, שהייתה תרבות אחת מתקדמת שידעה לעבד ברזל וליצר ממנו כלי עבודה ונשק, לעומתה, תרבות שלא ידעה להפיק ולעבד ברזל והשתמשה בעיקר בברונזה - מתכת חלשה יותר. שתי המתכות האלו מספרות את אחת מהתעלומות הגדלות של העת העתיקה, תעלומת גויי הים שהגיעו לכנען - ממקום לא ידוע, ידעו להפיק ברזל ושעבדו את השבטים הישראלים באמצעות יתרונם החומרי - "וחרש לא ימצא בישראל כי אמר פלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית" (שמואל - א).
אדם זרטל לוקח את שתי התעלומות - סיפורו של המקום וסיפורם של גויי הים וכורך אותם יחד לתעלומה אחת גדולה,החובקת את כול הים התיכון, כמו בסיפור בלשי הנשען על שרשרת רמזים, הוא מוצא את הקשרו של האתר למרחב הגיאוגרפי - כמי שקיים קשר עם המצרים, כיישוב ששמר על דרך הים. רמז גדול שהתגלה באקראי הוא קיומם של שרידים דומים עתיקים בסרדניה הרחוקה - באמצעות ניתוח משווה עתיר דמיון והגיון הנשען גם על הטקסט הכתוב - התנ"ך, מוכיח אדם זרטל את הקשר בין היישוב למוצא תושביו הקדומים של האי סרדיניה.
מכאן מוליך אותנו זרטל לניסיון נועז של זיהוי היישוב הבלתי ידוע כחרושת גויים - עירו של סיסרא, -סוג של מהגר השייך לתרבות סרדינית עתיקה, שכנראה הייה קבלן משנה של המצרים - לביצוע ביטחון שוטף, הנתקל מידי פעם במקומיים, ומשליט עליהם את אימתו בעזרת מרכבות הברזל. זרטל ממקם את הקרב עם סיסרא במקום שונה מהמקובל, תוך תפיסה נפלאה של המרחב הגיאוגרפי.
בשיא העלילה, קמה אישה אחת, דבורה, שאמרה עד פה, כינסה את הישראלים, כאמור בעלי התרבות הנחותה, בהר תבור,ונתנה להם פקודת מבצע, למשוך את מרכבותיו של סיסרא אל בוץ הקישון. אישה נוספת - יעל תקעה את יתד האוהל לרקתו של סיסרא, אירוע המהווה חלק דרמטי נוסף בעלילה הסבוכה הזאת שבה סיפור ישן, וסיפור חדש - גילוי חלקיו הסמויים של אותו סיפור יוצרים עלילה ארכיאולוגית מדהימה, המתמודדת עם המיתוס ההיסטורי, בצורה מעוררת השתאות.
כשחשבתי על מסע נעורי לתבור, בו התחלנו דווקא, עם החלק הקשה, הטיפוס אל ההר, בכדי ליצור חוויה מכוננת וחיובית להמשך האתגרים העומדים בהמשכו של המסע, אחר כך חשבתי על דבורה שלקחה את המיליציה שלה, העלתה אותה להר, בסוג של חוויה דתית מכוננת, לקראת האתגר שנכון ללוחמיה, עמדה מול שורות חייליה הדלים, עברה בין השורות, שלחה לעבר כתפם אגרוף וקראה היום מכים את סיסרא, אחר כך שאגה, ברק בן אבינועם צא לקרב ...
תגידו, האין זה סיפור נפלא, העולה מבצבץ מתוך רגבי האדמה שלנו, מתוך הטקסט התנכי הנפלא שלנו, באמצעות כוחו של זרטל כחוקר עתיר דמיון, בעל יכולת מדעית, וכתיבה נפלאה - על כן הספר מומלץ לכול מי שאוהב היסטוריה ואת הקשרה לתנ"ך ולארץ ישראל.
