ביקורת ספרותית על ואולי לא היו מאת שולמית לפיד

---

מאת: פרופ' עמיה ליבליך

.....
"זהו מסע אחר, בלי לעזוב את ספת הבית. לזה הייתי קוראת הרחבת הנפש. אבל לפעמים מחזיר אלינו ספר פרקים כמוסים מהאוטוביוגרפיה שלנו שלא זכרנו. ממש ממלא חורים בסיפור האישי, נניח השלמת הנפש, אולי הטלאת הנפש. זוהי חווית קריאה מהפנטת, כאשר ספר נותן קול למחשבותינו ומילים לזיכרונותינו, או כשהוא עונה לשאלותינו שנותרו ללא מענה, ללא משיב. אנו מרגישים תגובה מעין "ואוו, בדיוק כך זה היה אצלי, בביתי, כנראה!" זה בדיוק מה שקרה לי בספר שלפנינו.
לספרה של שולמית לפיד אין בעצם עלילה. כולו פרקי הווי של העולים החדשים בתל אביב של סוף שנות השלושים ושנות הארבעים של המאה העשרים, סביב תקופת מלחמת העולם השניה. הדמויות הראשיות הן זוג עולים צעירים מהונגריה, מיקי וסידי (היא לאה), הנאחזים בארץ החדשה, בעיר החדשה ובשפה החדשה במאמצים גדולים, תוך שהם מגדלים את בתם היחידה שושנה מצד אחד, ומגלים בהדרגה את החורבן שכילה כמעט את כל משפחותיהם הגדולות והמסועפות שנותרו מאחור באירופה, מצד שני."
........

לקריאת הביקורת בבלוג של פרופ' עמיה ליבליך, באתר "פסיכולוגיה עברית", היכנסו לקישור:
http://www.hebpsy.net/blog_post.asp?id=403

קריאה מהנה!

» ביקורות נוספות של פסיכולוגיה עברית
» ביקורות נוספות על ואולי לא היו