ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 12 ביוני, 2015
ע"י פני
ע"י פני
ואולי לא היו מאת שולמית לפיד
בספרה "ואולי לא היו" מביאה אותנו הסופרת לתל-אביב של שנות 1934, שנה בה עלו ממזרח אירופה יהודים צעירים שכל מטרתם לבנות את ארץ ישראל.
הסופרת מחזירה אותנו לתקופה בה המטבע היה מיל וגרוש וביצה נמכרה על ידי "תנובה" ב-12 מיל. תל-אביב הייתה תוססת. בתי קפה לאין ספור: גינתי, פילץ, סמדר, סבוי ועוד, בלווית מוסיקה לריקודים וזמרים ממיטב השירים. בתי קולנוע עדן, גן-רינה ואחד-העם בו הוקרן "עלי בבא". תיאטראות "המטאטא", "הקומקום", "אוהל שם" שהוצג בו "החייל האמיץ שווייק", בכיכוב מאיר מרגלית שהסופרת מתארת: "איש קטן, ממש כלום, פרצוף מעוך, קירח. הפה? גרשיים. העיניים? חריוני זבובים והקול? של צפרדע. רק מה? כשהוא על הבמה לא רואים ולא שומעים אף אחד מלבדו".
אפשר לומר שכבר אז תל-אביב הייתה עיר ללא הפסקה. כל זאת חווים הצעירים שהחליטו לבנות את חייהם בארץ, למרות קשיי הכלכלה והדיור. אהבת הצעירים לארץ ישראל הפרידה אותם מיקיריהם ומשפחותיהם שנשארו באותן מדינות באירופה, שאסון השואה חרץ את דינם למוות.
אהבתי לקרוא את הנוסטלגיה התל-אביבית מתקופה שלא הכרתי, אותה מגישה הסופרת בשפה קולחת וציורית. בטוחה שהרבה מתגעגעים לתקופה זו, כאלה אפילו רוצים שתחזור ולעומתם, כאלה שלא דיברה אליהם ולא ריגשה אותם כהוא זה.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
פני
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
ללי,
תודה גם לך. אך אני חייבת לשתף אותך: הרי לכל קורא טעם משלו, לכן אחד החברים מסימניה כתב ביקורת שקטלה את הספר. יש בינינו התכתבות בינתיים. הסברתי לו את עמדתי והסיבות שאהבתי: רק בגלל תל-אביב ולא שום דבר אחר מתוך הסיפור. ביי. |
|
|
לי יניני
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
תודה. קראתי מזמן ואני זוכרת שהתרשמתי כמוך
|
|
|
פני
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
זה שאין לנקוב בשמו,
תאמין לי שגם אני לא הייתי אז אבל הורי היו. הם נישאו בשנת 1932 וגרו בתל-אביב. ייתכן מאוד שאתה תהיה מאלה שלא מרגש אותם לדעת מה היה בתל-אביב בשנות ה-30. המעניין הוא ששנת הלידה של הסופרת הוא 1934 השנה בו היא מתחילה את הספר. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
העברת בביקורת שלך את ההרגשה והאווירה שהייתה פה לפני שנולדתי.
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
