הספר עוסק בהתבגרותם של שני צעירים ג'וליאן שהוא בן למעמד בעלי זכויות היתר, ואדם שהוא בן למעמד הפועלים. שני הצעירים בני המאה ה 22 חיים בעולם שאחרי אסון. מתישהו בעבר אזלו מקורות האנרגיה הזולים. האנשים במאה ה 20 שהורגלו בחיים של צריכה עודפת ובזבוז, לא הצליחו לשנות הרגלים. החקלאות קרסה ולא הצליחה לכלכל את המוני האנשים שנולדו כדי לצרוך, רעב, מגפות ומלחמות השמידו חלק גדול מהאוכלוסייה והנותרים מתחלקים ל 3 מעמדות: מעט בעלי זכויות יתר בעלי עושר עצום, אחריהם "פועלים" היכולים להתפרנס מכישוריהם, ובתחתית הסולם "צמיתים" שהם למעשה עבדים: הם רכושו של מעסיקם היכול לעשות בהם (ובזכות ההצבעה שלהם...) כרצונו. ועל כל אלה מנצחת הכנסייה החולמת על שלטון כנסייתי חזק מעל לשלטון האזרחי.

אמריקה שבספר הזה דומה למה שהיתה לפני המהפכה התעשייתית. ההמצאות הגדולות של המין האנושי הפכו לשמועה ולאגדה, ומה שנמצא סגור ושמור על ידי הכנסייה. שני הצעירים שונים זה מזה ככל שניתן. ג'וליאן סקרן ומתוחכם, מטיל ספק, מוכן לקחת סיכונים כדי לשנות את עולמו ואדם תמים ובור, מאמין לדברי הוריו ומוריו וחסר כל רצון למרד. למרות השוני העצום ידידותם עומדת במבחנים רבים, והסיפור מרתק ואמין.

הספר כתוב מצויין, עם כמויות מכובדות של הומור ואירוניה: המספר הוא אדם, שמהיותו תמים ופשוט, הוא יודע פחות מהקוראים על הדברים אותם הוא מתאר. מה שמוסיף זווית קומית ומתוחכמת לסיפור. וילסון מוסיף עוד "פטנט" יצירתי: אשתו של אדם דוברת גם צרפתית, והוא אינו מבין את השפה. היא אומרת (בצרפתית, ללא תרגום...) דברים הפוכים ממה שאדם חושב שהיא אומרת, וזה מפתיע ומצחיק. (אם כי מן הראוי היה לתרגם את הדברים למען הקוראים שאינם מבינים צרפתית)

כשקוראים ספר המתאר את "אחרי האסון" אפשר לצפות לסיפורים שונים, כי סופרים שונים כותבים אותם. המשותף בינהם בכל זאת: "זכויות אדם" הם הדבר הראשון שנעלם אחרי אסון. השכלה וקריאה נעשות נדירות ותחת פיקוח הדוק. הדת הופכת משמעותית ותוקפנית, ובכל הספרים מהסוג הזה שקראתי - המלחמה מככבת.
הספר, אליו הגעתי בזכות הביקורות של נתנאל ודווידי (תודה!) עניין אותי, הצחיק והעציב אותי וגרם לי לחשוב עליו - וגם עלינו.

ג'וליאן קומסטוק, הוא ספר מעניין. ההשערה הראשונית שלו היא קצת בלתי סבירה. בעקבות העלמות הנפט והמלחמות חוזרת האנושות מבחינה טכנולוגית וחברתית למאה ה -19 פחות או יותר. רוב בני האדם הם אריסים או פועלים שנשלטים על ידי מיעוט אריסטוקרטי בחסות הכנסיה. מאחר וישנם כל כך הרבה מקורות אנרגיה כמו הכח הגרעיני ואנרגיה מתחדשת התסריט הוא קצת תמוה. מבחינה זאת עתיד הרבה יותר גרוע של מלחמה גרעינית שתהפוך את האנושות לשבטים פראיים ששורדים בקושי מול הטבע המאיים נשמע סביר יותר.
אבל אם שוכחים מההנחה הזאת מקבלים ספר מעניין ומרגש, המתאר את התבגרותם של שני נערים אדם וג'וליאן, אדם שרוצה להיות סופר וג'וליאן צאצא למשפחת הנשיאות-מלוכה, שנאלצים להתמודד יחד מול הנסיונות המעודנים לחיסולו של ג'וליאן. התאורים בספר יפים ומעמיקים, הקצב לא מהיר אך גם לא איטי, הדמויות מתפתחות ומתבגרות לעינינו וכל החלק עד עלייתו של ג'וליאן לשלטון, מרתק מעניין ואמין. החלק האחרון המתאר את שלטונות של ג'וליאן הוא הרבה פחות טוב משאר הספר. בעוד בתחילת הספר ג'וליאן מצטייר כמנהיג קשוב, רגיש, בעל יומרות אינטלקטואליות והבנה מעמיקה של טבע האדם, מהרגע שהוא עולה לשלטון הוא הופך להיות טיפש אכזרי שלא מקשיב לאיש ומתעקש לכפות את דעותיו ללא שום תחכום, סיום לא הגיוני ומהיר מדי, ספר יפה, סיום לא משהו ובכל זאת מומלץ.

רוברט צ'רלס וילסון הוא סופר ותיק בעל יכולת כתיבה מן הגבוהות.
עם זאת יחסית לספרו "הכרונליתים" (יצאו 3 ספרים של סופר זה בעיברית) הספר הזה הוא מקור לא אכזב לדמעות.
הספר קיבל ממני 4 כוכבים משום שהסופר כותב בצורה מעולה וסוחפת וצורת כתיבתו מושחזת. עם זאת הספר שמדבר על תקופה אפוקליפטית המתרחשת כ-100 שנה לאחר שתמים עתודות הנפט של העולם הפריע לי מאוד.
בבסיסו של הספר עומד הרעיון שלאחר שכלו עתודות הנפט העולמים פרצה מלחמה כלל-עולמית, בספר יש התייחסויות עקיפות רבות למלחמה ולפרעות שפרצו בעקבות המחסור במקורות אנרגיה. וכאן טמונות רוב הבעיות:

1. הדבר השולי ביותר שעיצבן אותי, בספר התייחסויות רבות לשפה הצרפתית ולשפות נוספות אך לבד מתעתיק של המשפטים לאותיות בעברית לא פירשו לנו ההוצאה לאור מה הכוונה במשפטים. זהו דבר שעיצבן אותי מאוד אך כאמור זהו הדבר השולי ביותר שעיצבן אותי בספר.

2. הרעיון שאנו בתור אנושות לא ננצל את השמש כעתודה לנפט עד למציאת חלופות הוא אבסורדי. אך זהו ספר ולסופר זכות לכתוב את שירצה. כך שהסעיף הזה הפריע לי אך לא יותר מידי.

3. אין תיאור של תוצאות המלחמה אותם אנו מבינים רק בעקיפין ומתוך התייחסויות של הדמויות, יש קסם בליקוט המידע בצורה הזאת והדבר אפילו נותן אמינות שהאירועים אכן התרחשו "במציאות" אך לרוב הדבר פשוט מתיש.

4. אחד מהדברים המרכזים ביותר שאיפשר את התקופה כפי שהיא מוצגת בספר היה שבעקבות המלחמה וכל הפרעות והכאוס הדרדרה האנושות למעין תקופת ימי הביינים. זה אחד הדברים שהכי קשה לי לבלוע, אם כי יכול להיות כמובן שאני פשוט לא מבין את ההיגיון, א. אני לא רואה איך מלחמה ופרעות מחזירים לאנושות מושגי צניעות של ימי הביניים ביחוד במצב שמתעורר בספר ומוזכר במפורש ע"י הסופר "שבעקבות האסונות התמעטה אוכלוסיית העולם עד שהיינו בסכנת מין נכחד" מבחינתי זה בסיס למתירנות גדולה אפילו ממה שאנו רגילים היום. ב. אני מבין שהחוסר בנפט יגרום לאנשים לחזור להשתמש באמצעים כגון מנועי קיטור, נרות וסוסים. עם זאת הסופר טוען שידע כה רב נעלם עד שכבר 100 שנה אחר כך אנשים לא רק שלא יודעים מה זה פלסטיק ("הפסולת הלא מובנת של הקדמונים החילונים")אלא שהם אפילו לא יודעים לקרוא ולכתוב.
אני מצטער אני פשוט לא בולע את זה שהידע יעלם. גם אם מליוני אנשים ימותו אנשים עדיין ידעו את רוב הידע שיש כיום, גם אם לא יוכלו להשתמש בו. ובכלל קריאה וכתיבה?! זה בסיסי מכדי שרוב העולם יחזור לאנאלפבתיות בגלל מלחמה, בשביל זה לא צריך אסונות טבעים או מעשה ידי אדם, בשביל לאבד כמות מסיבית כזאת של ידע צריך כוח אלו-קי, כמאמר החרטומים לפרעה "אצבע אלו-קים היא".

התקציר טוב.
הכריכה לא מתאימה לספר לעניות דעתי ובהוצאת גרף יכלו לעשות יותר טוב.

עד לפעם הבאה,
נתנאל.

בן המלך והעני בגירסא דיסטופית?
מה עובר על אמריקה, שמייצרת בזמן האחרון כל כך הרבה דיסטופיות? (או שאולי אצלנו התחילו לתרגם אותן בקצב גבוהה?)
הדיסטופיה הספציפית הזו מתרחשת באמריקה, ארה"ב לשעבר ומדברת על מלחמת דת שבה בן העשיר מסתבך יחד עם העני.
הספר כתוב היטב, אם כי כנראה לא כל כך כי שנה אחרי קריאתו אני לא מצליח להיזכר בתוכנו...
מי שרוצה לקרוא - שיקח לתשומת ליבו את המשפט האחרון...