ביקורת ספרותית על ג'וליאן קומסטוק מאת רוברט צ'רלס וילסון
ספר טוב

---

הספר עוסק בהתבגרותם של שני צעירים ג'וליאן שהוא בן למעמד בעלי זכויות היתר, ואדם שהוא בן למעמד הפועלים. שני הצעירים בני המאה ה 22 חיים בעולם שאחרי אסון. מתישהו בעבר אזלו מקורות האנרגיה הזולים. האנשים במאה ה 20 שהורגלו בחיים של צריכה עודפת ובזבוז, לא הצליחו לשנות הרגלים. החקלאות קרסה ולא הצליחה לכלכל את המוני האנשים שנולדו כדי לצרוך, רעב, מגפות ומלחמות השמידו חלק גדול מהאוכלוסייה והנותרים מתחלקים ל 3 מעמדות: מעט בעלי זכויות יתר בעלי עושר עצום, אחריהם "פועלים" היכולים להתפרנס מכישוריהם, ובתחתית הסולם "צמיתים" שהם למעשה עבדים: הם רכושו של מעסיקם היכול לעשות בהם (ובזכות ההצבעה שלהם...) כרצונו. ועל כל אלה מנצחת הכנסייה החולמת על שלטון כנסייתי חזק מעל לשלטון האזרחי.

אמריקה שבספר הזה דומה למה שהיתה לפני המהפכה התעשייתית. ההמצאות הגדולות של המין האנושי הפכו לשמועה ולאגדה, ומה שנמצא סגור ושמור על ידי הכנסייה. שני הצעירים שונים זה מזה ככל שניתן. ג'וליאן סקרן ומתוחכם, מטיל ספק, מוכן לקחת סיכונים כדי לשנות את עולמו ואדם תמים ובור, מאמין לדברי הוריו ומוריו וחסר כל רצון למרד. למרות השוני העצום ידידותם עומדת במבחנים רבים, והסיפור מרתק ואמין.

הספר כתוב מצויין, עם כמויות מכובדות של הומור ואירוניה: המספר הוא אדם, שמהיותו תמים ופשוט, הוא יודע פחות מהקוראים על הדברים אותם הוא מתאר. מה שמוסיף זווית קומית ומתוחכמת לסיפור. וילסון מוסיף עוד "פטנט" יצירתי: אשתו של אדם דוברת גם צרפתית, והוא אינו מבין את השפה. היא אומרת (בצרפתית, ללא תרגום...) דברים הפוכים ממה שאדם חושב שהיא אומרת, וזה מפתיע ומצחיק. (אם כי מן הראוי היה לתרגם את הדברים למען הקוראים שאינם מבינים צרפתית)

כשקוראים ספר המתאר את "אחרי האסון" אפשר לצפות לסיפורים שונים, כי סופרים שונים כותבים אותם. המשותף בינהם בכל זאת: "זכויות אדם" הם הדבר הראשון שנעלם אחרי אסון. השכלה וקריאה נעשות נדירות ותחת פיקוח הדוק. הדת הופכת משמעותית ותוקפנית, ובכל הספרים מהסוג הזה שקראתי - המלחמה מככבת.
הספר, אליו הגעתי בזכות הביקורות של נתנאל ודווידי (תודה!) עניין אותי, הצחיק והעציב אותי וגרם לי לחשוב עליו - וגם עלינו.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על ג'וליאן קומסטוק