כשמו כן הוא.הספר מספר את סיפורם של האנשים הפרטיים,אלה
שההיסטוריה לא כותבת עליהם אבל השפיעה עליהם בכל תחום
מתחומי חייהם.הספר נותן תמונה מפורטת ממה הם פחדו,התפרנסו,
והסתירו מהשלטונות כדי להמשיך לחיות.הספר העיוני הזה מביא את סיפורם האישי של אנשים ונקרא באותה רמת עניין של סיפורת
מרתקת ואין הרגשה של ספר היסטוריה יבשושי.מומלץ.

נקודת מבט כנה,לא מתחנחנת של בחורה שנאלצת לעבור תהליך לא
פשוט.וכל זה מתואר בשפה פשוטה,עם חצי עין עצובה וחצי עין צוחקת.אמנם לא עברתי את מה שעברה הגיבורה חמודה אבל היה קל
להזדהות ולהיזכר במצבים דומים.תיאורים בעיקר מצחיקים אבל גם
עצובים של הישראלי המצוי שמרשה לעצמו להגיד מה שבא לו בכל
רגע נתון.ותמונה מכוערת של הצבר שאינו יכול לקבל את השונה
ממנו.ומצד שני יש גם רגעי חסד ובעיקר תקווה.אהבתי

את הביקורת אני מתחילה בתודה לשין שין.בעקבות שאלה ששאלתי על מידע הבחורה שלפה בשנייה את שם הספר ואכן מצאתי את מה שחיפשתי.אז תודה יקירתי.
הספר,כשמו,עוסק במחקר על האנשים שהגיעו לעמדות של ניהול גבוהות בהיררכיה הצבאית והניהולית במכונת הרוע.כל אחד וסיפור חייו,והנסיבות שהביאו אותו לשתף פעולה עם הכללים.
תום שגב,היסטוריון ידוע,מפליא לחקור,ולראיין בסוף כל פרק אנשים שהיו קרובים למפקדים ונשארו בחיים.בעיקר נשותיהן.חלקן טוענות שלא ידעו,חלקן ידעו והצדיקו בטענות שונות את המעשים.
אני מודה כי לפני הקריאה ידעתי כי הספר לא יספק תשובות באמת כי אין כאלה ולא נבין לעולם מה מניע אנשים להיסחף לתנועה שכזאת ויותר מזה גם להוציא את הדברים אל הפועל יום יום.אבל אין ספק שהספר בהחלט נותן המון מידע שכתוב ברור,פשוט,ובעיקר
מעניין.

ראשית,אם מישהו חושב שקובץ הסיפורים הקצרים הנפלא הזה פוטר את קריאת יוליסס אז טעות בידו.אבל,ויש אבל גדול,הספר הזה אחד מהראשונים של ג'ויס,מראה את גדולתו דווקא בשל היותו ניצן שעדיין לא התפרסם.
מדובר באסופת סיפורים חלקם עגמומים יותר ואחרים פחות,שנותנים הרגשה של חורף.מתוארים בהם שלל מצבים אנושיים בחייהם של אנשים שונים.ישנה הרגשה שכל מילה מדודה שהסופר באמת חשב על המילים לפני שהעלה אותם על הכתב.מה שמאוד חסר לי בקריאה של ספרים חדשים.כל הכבוד להוצאה שהוציאה אותו מחדש לאחר שנים שהיה חסר בעברית.

ספר מתח כיפי שנוגע בכמה בעיות שאופייניות לארצנו,למרות הכתוב על הכריכה כי הוא כתוב לפי המתכונת האמריקאית.
הספר הוא הפוגה נהדרת מדאגות היום יום ויחד עם זאת אינו מנותק מהמציאות.נוגע בבעיות הורים וילדים,הבועה התל אביבית וישובים דתיים.ובין כל זה כמובן מתח.בקיצור כיף.

מי העורך שהסכים להוציא את זה?
כחובבת מתח ברור לי שמתח לא כל כך נחשב לז'אנר גבוה.אבל גם מתח שיכול להיות מקור הנאה לקורא האינטיליגנט,בין אם זה בשל היותו חכם מצחיק או אפילו אמין וסוחף בעלילותו.הספר הזה אינו אף לא אחד מהמקרים הנ"ל.להפך.סיפור נדוש על בחורה שנעלמה וכל חבריה נאספים ובוכים לזכרה ונזכרים כמה נפלאה ונהדרת היא היתה.הפתרון לא מפתיע,והדמויות...ראיתי פלקטים בתפאורה של הצגות בית ספר שנראו לי יותר אמיתיות מזה.העלילה לעיתים מופרכת לגמרי.בקיצור לא לבזבז שקל ולא משנה מה מצבכם הכלכלי.ואני רוצה לציין שאני לא כזאת מרשעת לגבי ביקורות.באמת.קשה מאוד להרוס לי חוית קריאה.

למרות האנטי שיש לי לספרות מסוג זה,יש לי סימפטיה לספר הזה.נתן לי אותו מתנה לפני שנים איש יקר לליבי שמצא לנכון שאקרא בו וכיבדתי את בקשתו.האיש איננו לצערי אבל זו מזכרת נהדרת שתרמה לי רבות.בעיקר הוא גרם לי לשינוי בדרך שבה אני מקבלת את הדברים הפחות טובים שקורים לכל אחד מאיתנו.הספר מכיל כמה עקרונות מנחים של התנהלות,או ניתוב הרגשות שלנו לדברים.כמו למשל היחס שלנו לאנשים שנותנים לנו מחמאה או ברכה,ליתר דיוק כיצד הדרך שהם רואים אותנו אינה קשורה למי שאנחנו באמת.לטוב ולרע.בפעם הראשונה שלא מצאתי שום מילה מזלזלת או צינית כמו שיש לי להרבה ספרים בעלי אופי של עזרה עצמית בשקל ותישעים.

סיפורו של כומר קצת נאיבי שרוצה לבנות את הכנסייה היפה ביותר.הרקע ימי הביניים,והסיפור הוא הסיפור של כל יושבי הכפר.וכמובן איך לא ההתנגשות הבלתי פוסקת בין המעמדות השונים,הכפריים,האצולה והכנסייה.תהליך הבנייה מלווה את הסיפורים הפרטיים של המשפחות בכפר,וישנם תיאורים יפיפיים שמלמדים איך חיו אז לפרטי פרטים מה שנותן עומק לעלילה והדמויות.הספר אינו מוגדר כמתח אבל אכן יש כזה בשפע.האצילים ואנשי הכנסייה קצת מפחדים מהכומר התמים שבעזרת האהבה שלו ותמימותו צובר כוח והם מנסים לפגוע בו.לפעמים כשהייתי צריכה להפסיק את רצף הקריאה,הייתי מוצאת את עצמי תוהה איך הוא ייצא מהתיסבוכת הבאה ומנסה לדמיין את התרחיש לבד.אז כן יש כאן הפתעות אהבות תככים מזימות והמון אבל המון הערכה של הסופר לקוראים.זה ניכר.

אחד הספרים האהובי עלי כנערה.סיפור המגולל את קורות הקבוצה שעסקה בריגול לטובת הבריטים בימי השלטון התורכי.המגרעה היחידה בספר היא,לדעתי,הקטנת חשיבותם של חבריה של שרה לקבוצה.כן כן אני יודעת שלפי שם הספר הסיפור בעיקר עליה.אבל לקח לי הרבה מאוד זמן לגדול ולרצות גם לקרא על האחרים.לישנסקי למשל היה דמות מרתקת לא פחות.ואת אבשלום,תודות לנאוה מקמל עתיר מכירים כולם.