“את הביקורת אני מתחילה בתודה לשין שין.בעקבות שאלה ששאלתי על מידע הבחורה שלפה בשנייה את שם הספר ואכן מצאתי את מה שחיפשתי.אז תודה יקירתי.
הספר,כשמו,עוסק במחקר על האנשים שהגיעו לעמדות של ניהול גבוהות בהיררכיה הצבאית והניהולית במכונת הרוע.כל אחד וסיפור חייו,והנסיבות שהביאו אותו לשתף פעולה עם הכללים.
תום שגב,היסטוריון ידוע,מפליא לחקור,ולראיין בסוף כל פרק אנשים שהיו קרובים למפקדים ונשארו בחיים.בעיקר נשותיהן.חלקן טוענות שלא ידעו,חלקן ידעו והצדיקו בטענות שונות את המעשים.
אני מודה כי לפני הקריאה ידעתי כי הספר לא יספק תשובות באמת כי אין כאלה ולא נבין לעולם מה מניע אנשים להיסחף לתנועה שכזאת ויותר מזה גם להוציא את הדברים אל הפועל יום יום.אבל אין ספק שהספר בהחלט נותן המון מידע שכתוב ברור,פשוט,ובעיקר
מעניין.”

“עבודת הבילוש, האיתור, הראיונות, והפרטים שבחר המחבר לשתף - מרתקים ומעניינים.

לא מסכים למסקנה, בפסקה האחרונה בסוף הספר, עמוד 172: ""הייתי נאצי", בכך אמר כמעט הכל".
אני לא מסנגר, אבל המציאות הייתה מורכבת.
"השואה לא היתה אפשרית בלעדיהם", נכון! אבל האם יכלו לסרב לעבודה, מעמד, פרנסה, תעסוקה?
מי יכל להרשות לעצמו לסרב.

"הייתי נאצי", בכך אמר כמעט הכל"? מה זה אומר?
גם קארל פלאג היה קצין נאצי... אך הוא גם סיכן את חייו, כדי להציל יהודים... וקיבל את אות "חסיד אומות העולם".

לא פשוט בכלל!!!
תקופה עצובה, מזעזעת ומטלטלת מאוד בהיסטוריה של עם ישראל והעולם.”

“קראתי ספר זה לפני שנים, ואני זוכר יפה את המסקנה שאליה מגיע שגב.
אינני חולק עליו ויתכן שבתור היסטוריון זאת היא מסקנה נכונה.
אני חולק על הדרך אליה הגיע שגב למסקנות אלה או אחרות וזאת
מהסיבה הפשוטה, שגב איננו לא פסיכולוג ולא סוציולוג במקצועו.
לא ניתן להגיע למסקנות כוללות מכוון ששגב איננו עורך מחקר מדעי
אלה מחקר היסטורי, הכלים לביצוע מחקרים כאלה שונים אלה מאלה
לכן אין כל ערך למסקנות שאליהן הוא מגיע. הסיפור טוב , הערך המדעי
מוטל בספק.
סיפורם של מפקדי המחנות ועוזריהם הוא נושא מרתק מבחינה אנושית
מהסיבה הפשוטה, שאדם נורמאלי בעל נפש נורמאלית לא יכול לעשות או
להשתתף בביצוע מעשים כאלה.
שגב טוען שאנשים אלה עברו דוקטרינציה - מהקל לכבד, זאת אומרת שמפקד
מחנה אושוויץ לא מונה לתפקיד זה מיד- אלא עבר דרך ארוכה שהקשיחה
אותו עד אשר היה ראוי לתפקיד כמו זה.
אינני חולק על קביעה זאת של שגב, אבל לדעתי חסר ניתוח פסיכולוגי
וסוציולוגי לנושאי המשרות הבחירות בשירות האס. אס.
מכוון שיש הבדל גדול בין אלה שרצחו באופן מיקרי שלא היו מסוגלים לשאת
מטען ריגשי כלכך כבד, כמו לדוגמה מסע הרצח שהתבצע ע״י האייצנגרפה-שלא
היו מכוחות האס.אס. אלה שירתו כשוטרים פשוטים, לבין אנשי האס.אס שעברו
אימונים ודוקטרינציה לביצוע תפקידם הרצחני.”

“אני אקרא את הספר הזה
כי אני נורא אוהבת את הספרים של השואה
כי זה צריך תמיד ליזקור ולא לישקוח
ויש לי במישפחה שהיו בשואה”