ביקורת ספרותית על אדם הולך הביתה מאת יורם עשת-אלקלעי
ספר מעולה

---

"אדם הולך הביתה" הוא בראש ובראשונה סיפור הכתוב היטב. זוהי יצירה ספרותית משובחת הראויה למקום על המדף לצד הטובים שבסופרים הישראליים.
בנוסף על כך, זהו סיפור נדיר בעוצמתו ובכנותו של חשיפה אישית. כפי שהמחבר מתאר זאת, הספר הוא דרכו ליילד מתוכו את כאב הפציעה והחוויה שחווה במהלך מלחמת יום הכיפורים, כשלושים וחמש שנים לפני כתיבת הספר.
בדומה לניצול שואה, המחבר חי עם הנטל אך לא הצליח לתווך אותו לאנשים אחרים, בראש ובראשונה לאשתו ולמשפחתו האהובה. והתוצאה הייתה חיים הרצופים באי הבנות, כעס, כאב וניכור. הוא אף תולה בכך את הסיבה להתרחקותו של בנו הבכור, אשר היה פעוט בזמן הפציעה.
כאב המלחמה (הלם קרב או פוסט טראומה בפי המומחים) ליווה ומלווה את המספר במשך כל חייו. מעבר לסבל הנורא של הפציעה ולהתהליך השיקום המפרך הוא חווה גם מגוון של רגשי פחד ואשמה שלא הירפו ממנו וליוו אותו בכל צעד בחייו. אינני מכירה עוד סיפור כל כך ישר, כן ואמיתי המתאר חוויית מלחמה של פצוע ישראלי מכלי ראשון. ובכך חוזקו של הספר בעיניי, בשילוב הנדיר של יצירה ספרותית ראויה עם סיפור כל כך עוצמתי ומדהים. אהבתי מאוד גם את הטכניקה הסיפורית ששילבה קולות נוספים מלבד קולו של המחבר כגון קולה של אישתו, בנו וחברים ליחידה. הקולות הנוספים תרמו למירקם הסיפורי והעשירו את עוצמת החוויה כמו גם את המהימנות שלה.
יורם עשת הפצוע הטיח בפני גולדה מאיר, שבאה לבקר את הפצועים, "תראי מה עשית!". אני מקווה, בדומה לתקוותו של יורם המובעת בסוף הספר, שמנהיגינו בהווה יקראו את דבריו ויהססו רק לרגע לפני שהם חורצים גורלות.

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על אדם הולך הביתה