ביקורת ספרותית על אדם הולך הביתה מאת יורם עשת-אלקלעי
ספר מעולה

---

ספר נ-פ-ל-א, נדיר ביופיו, כנותו וסגנונו.

כצנחן בן 23, נפצע יורם במצב אנוש בהמיספרה הימנית של מוחו, באדיבותם הנוראה של רסיסי פגז מצרי שנורה לעברו בליבה של סיני ב-1973. אל הבור שנפער לו בגולגולת, התרכזו גם רסיסי זכרונות מאותו מאורע, אותם הוא מנסה לפרט בכנות ובדייקנות ככל שזכרונו מאפשר לו.

יורם, שבאופן בלתי רשמי כבר הוכרז בעיני מטפליו, מכריו וחבריו לפלוגה כמת, מתחיל משלב זה את לידתו השנייה. בכוחות מופלאים ובנחישות רבה הוא מתעורר אל חייו החדשים ומצליח ללמוד לאט לאט את כל מה ששכח – מללכת בכוחות עצמו ולרכוס לבדו את כפתורי מכנסיו, ועד לציור אותיות לכדי מילים וקריאתן. בתהליך של עשרות שנים מצליח יורם להשלים עם נכותו, פציעתו, מגבלותיו וזכרונותיו הקשים שאינם מרפים ממנו.

בחמלה, בכנות וביושר נדירים הוא פורש לפני הקוראים את המאורעות הטראומטיים, המביכים, המצחיקים, הקשים והאנושיים אשר עברו עליו. החיבור וההזדהות לדמותו היא מקסימלית, ולכן קשה מאוד להניח את הספר מהיד ברגע שמתחילים.

כחובב ספרי פסיכולוגיה, אני בדרך כלל נוהג לקרוא על סיפורים שכאלה מכיוונם של המטפלים. הפעם היה מרתק לקרוא את זווית ראייתו של הפצוע, ולהיות נוכח לקשייו ולהתמודדותו הסיזיפית היומיומית.
זהו סיפורו של אנטי-גיבור מובהק, אשר בעיני ניכס לעצמו תכונות של גיבור באנושיותו ובכנותו הנוגעים ללב.
לכן אני ממליץ על ספר זה לכל אחד ואחת כחוויית קריאה מכוננת.

נ.ב.
אני מניח שרבות עוד ידובר על ספר זה ועל הסיפור המסופר בו,
אך את עיני צדה בראש ובראשונה עטיפתו, מלאכת מחשבת שגובלת בגאונות של ממש.

» ביקורות נוספות של ניר
» ביקורות נוספות על אדם הולך הביתה