• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
דיוקן עצמי עם צלקת

דיוקן עצמי עם צלקת

מאת רומן פריסטר

הביקורת של הפולנייה

תמונה של הפולנייה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
דיוקן עצמי עם צלקת

דיוקן עצמי עם צלקת

מאת רומן פריסטר

הביקורת של הפולנייה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של הפולנייה
הוצאה לאור:דביר
שנת הוצאה:1993
הקודמת
רחל
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 13 שנים

“”....באילו מידות מוסר לדון את התנהגותי? במוסר שאינו מתחשב בנסיבות, בתקופה ובמקום ההתרחשות, או במוסר”

2/3
ביקורות על דיוקן עצמי עם צלקת
הבאה
הדוד
לפני 17 שנים

“הספר מתאר את חייו של המחבר כיהודי מתבולל למעשה למרות הכנות והאמיתות שבה חושף המחבר את עצמו, מצאתי א”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

קראתי את הספר לפני שנים רבות מאוד. הייתי ילדה, אפילו לא בחטיבת ביניים.
הספר הזה השפיע רבות על תפיסת השואה שלי. פריסטר אפשר לי לקבל, בזכות הכנות המרשימה שלו, את זוית הראיה שלא הכל בעל צד אחד רגשני וקורבני/גיבור שיש לרבים על ניצולי השואה ומלחמת העולם השנייה.
פריסטר הוא לא האיש השורד, הוא אמן חיים. לפחות כך הוא רוצה להציג עצמו באוטוביוגרפיה שלו.
פריסטר יודע לכתוב, הוא מרגש, מסקרן, אמן הסיפור הכתוב.
הספר מומלץ בחום לכל מי שרוצה לקרוא סיפור חיים מרתק בתנאי חיים קיצוניים המראה כי אפשר לחיות, להיות אדם, בכל מצב ולאורך חיים שלמים. ולאדם יש יותר מצד אחד, רבדים שונים שאם אנחנו מסוגלים לקבל בעצמנו, נדע לקבל את סיפורו בכבוד והערכה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מירית
מירית
תמונה של טניונה
טניונה
א
אוהבת לקרוא
תמונה של נוריקוסאן
נוריקוסאן
תמונה של כרובי
כרובי
5קוראים|גיל ממוצע50|100%נשים

על המבקרת

תמונה של הפולנייה

הפולנייה

חברה מזה 16 שנים
9 ביקורות•36 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•ספרות קלאסית
תמונה של הפולנייה
הפולנייה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות9
לייקים שקיבלה36
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית4ספרות מתורגמת3ספרות קלאסית1

דיון על הביקורת

2 תגובות
טניונה
טניונה•לפני 5 חודשים

ביקורת מעולה

בין הטובים של ספרי השואה שקראתי, ובכלל. הכנות שלו מעוררת המון רגשות. כתיבה מצויינת.
כרובי
כרובי•לפני 14 שנים

ביקורת מקסימה, עושה חשק לקרוא, הוספתי לרשימת הספרים שאני צריכה לקרוא

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של הפולנייה

חדר

חדר

אמה דונהיו

ספר מעולה. לאחר משבר שישים העמודים הראשונים שבהם לא ממש הבנתי מה אני קוראת והעלילה נראתה לי מנותקת, הגיע השינוי. אין לי מושג אם גם במקור זו התחושה שנוצרת, או שמא זהו התרגום אבל התוצאה מוסיפה כל כך הרבה להמשך.

העולם שלנו, בעיניו של ילד בן חמש, אשר תפיסת עולמו משתנה מקצה לקצה והוא כל כך מקסים ומיוחד. דמות האמא שנוצרה בספר הזה ממחישה עד כמה הקירבה המיוחדת בין הילד לבין הדמות המשמעותית שלו מובילה לאדם אשר תפיסת עולמו כל כך נקייה וחפה ממניפולציות והגנות. האם לרגע אנחנו חושבים שהוא לא עומד במשימה? האם הוא יצליח באמת להיות חלק מן העולם הזה? האם תמיד יראה את העולם כלא מציאותי, כחלק מתוכנית טלוויזיה שאפשר לפתוח ולסגור?

אמה דונהיו יצרה קסם מתוך סיפור קשה. ספר שבסופו ישנה תחושה חמימה בבטן :)

לפני 15 שנים•
★★★★★
•הפולנייה
צנורות (זמורה-ביתן)

צנורות (זמורה-ביתן)

אתגר קרת

ניתחתי כל כך הרבה סיפורים מתוך הקובץ הזה וזו הנאה צרופה. עד היום, הספר הכי טוב שלו...

לפני 15 שנים•
★★★★★
•הפולנייה
התפסן בשדה השיפון

התפסן בשדה השיפון

ג'יי. די סלינג'ר

ככל הנראה אהיה בדעת מיעוט... "התפסן" נחשב לספר חשוב, אבל אצלי הוא יושב בקטגורית הסיוט. קראתי אותו בעברית ובאנגלית במקביל (עצה טובה לחיזוק השפה). סבלתי כל רגע, בשתי הגירסאות.

הולדן הוא ילד מפונק, מעצבן ודי דפוק. כביכול מוחה כנגד חברה מסוימת, ורואה עצמו כטוב יותר, אך בפועל הוא אינו טוב יותר. הביקורת האין סופית שלו היא כמובן כנגד כל מה שלא מצליח לו בצורה טבעית, ומהלל - רגע הוא לא מהלל כלום. הוא שונא את כולם.
וזו הבעיה, אין עלילה, אין קונפליקט ויתרה מכך גם אין תהליך שעובר על הנער. הוא נשאר יציב בדמותו לכל אורך הספר. במציאות אנו יודעים שהאדם הוא מורכב יותר, ישנם שלבי תודעה שונים וישנה תנועה.

סלינג'ר כביכול ממציא שפה חדשה, אך השימוש בה לא מרשים אותי היות והוא לא הלך רחוק עם הרעיון. התוצאיה היא שהדמות שלו לא רלוונטית ברבדים רבים.
יסלחו לי המהללים, אך הספר הזה קרוב יותר לסרטי אמריקן פאי לדורותיהם אשר מראים עד כמה ישנם אנשים נבובים בעולם, אך קולפילד ששונא את הנבובים האלה, הוא הוא אחד מהם.

לדעתי זה ספר טוב לאנשים שלא אוהבים לקרוא הרבה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•הפולנייה
ספר הדקדוק הפנימי

ספר הדקדוק הפנימי

דויד גרוסמן

ספר חשוב וטוב, מהמיוחדים של גרוסמן. עם כל הקושי שעולה במהלך הקריאה של הספר, הוא משתלט עליך ונסחפים איתו לעולם אחר.
אכן אחד מספרי החובה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•הפולנייה
מומיק

מומיק

דויד גרוסמן

אחד הספרים הכבדים של גרוסמן אך מיוחד במינו. למי שמתעניין בדור שני לשואה, ולכל מי שסיפורי התבגרות מעניינים אותו זה ספר חשוב.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•הפולנייה
האי של ארתורו

האי של ארתורו

אלזה מורנטה

האי של ארתורו יהיה בעיניי אחד ספרי ההתבגרות הטובים ביותר שנכתבו. היות ועוד לא קראתי את כולם, אני עוד לא מכתירה אותו כטוב ביותר.

האי המבודד, הדמויות המעטות, הדלילות החיצונית כביכול במידע, מאפשרים למורנטה להגיע לנבכי נשמתו של ארתורו. היא מנתקת אותו מהשפעות חיצוניות ועושה בו ניסוי, לראות כיצד יתבגר, מה יעשה? והוא עושה והוא חי והוא גדל לאדם בעל דעות, יכולות, וכל כך הרבה מודעות.

גדולתו של הספר, בעיניי, נעוצה בכך שהיא עושה את ההפשטה בשבילנו, הקוראים. המטרה היא לאפשר לקורא להתרכז בעיקר, בנשמתו של ילד שגדל, והתהליך שהיא מעבירה אותו הוא תהליך שבו כל אחד ואחת מאיתנו יכול למצוא את עצמו ולגלות כמה התחושות, השאלות, הבילבול ודרכי החשיבה השונות, הן כל כך דומות ולכן הספר כל כך קסום.

מורנטה מעניקה לקורא, מראה אישית אל שלב ההתבגרות הראשוני והאישי.

שאפו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•הפולנייה
ימי המלחמה התמימים

ימי המלחמה התמימים

מריו פורטונטו

נינה, אחת מגיבורות הספר, אומרת כי "החיים הם תוהו ובוהו". מריו פורטונטו שם את גיבוריו בתקופת תוהו ובוהו כמעט עולמית, וחושף בפנינו את מיקומו האמיתי, זה ששיך לעולם הרגש ושבו נמצאים הגיבורים. הדרמות האישיות, המאהווים האישיים, תקופת ההתבגרות המלווה צעירים בשנות ה - 20 לחייהם בעולם המערבי המתפתח; כל אלה עומדים בראש סדר העדיפויות של הדמויות והמלחמה והשפעתה המיידית על חייהם, כמעט שאינה ניכרת. כאשר הלוחמים נזכרים בעבר המלחמתי, הם בעיקר יחזרו אל מקומות רגשיים אישיים ופחות לזוועות והקושי שבחווית המלחמה.
פורטנטו בוחר בדמויות ובהשתלשלות אירועים ייחודית לכל אחת, כך שנוצרת תפיסת עולם שלמה על יחסים בין אנשים. כל דמות מייצגת טיעון מסוים בתפיסה שלמה יותר.

ספר שמעניק חוויה מהנה ומעניינת כאחד. לאיטלקים יכולת מרשימה להנגיש את החלקים הכמוסים באדם, דרך מילים. וסליחה על ההכללה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•הפולנייה
הרחק מהיעדרו

הרחק מהיעדרו

שז

ספר רגיש, המתאר דרך עינייה של בחורה באמצע שנות השלושים לחייה, את המאבק הכמעט אבוד של בחורה אשר מקיימת יחסי אישות עם אביה.

חלקים גדולים מהספר ממש מרגישים כשירה המוסיפה לעומק הדמות ולחיזוק ההזדהות עימה.

מתאר את הנושא הקשה באמת, הפגיעה וההתעללות הנפשית אשר חווה כזו בחורה, בדרך עדינה שאינה פרובוקטיבית.

מומלץ בחום

לפני 15 שנים•הפולנייה

ביקורות נוספות על "דיוקן עצמי עם צלקת"

דיוקן עצמי עם צלקת

דיוקן עצמי עם צלקת

רומן פריסטר

”....באילו מידות מוסר לדון את התנהגותי? במוסר שאינו מתחשב בנסיבות, בתקופה ובמקום ההתרחשות, או במוסר שבו הזמן הנתון והמקום הנתון מהווים את רכיבי השיפוט הקובעים? על פי הראשון אני חייב לדון את עצמי לכף חובה, על פי השני רשאי אני לראות עצמי זכאי, ולו מחמת הספק. אם חיי אדם הם הערך העליון, האין זה נכון לעשות הכל כדי להשאר בחיים, גם במחיר של חיי הזולת?....."

ספרו האוטוביוגרפי של רומן פריסטר, לשעבר עיתונאי וחבר מערכת עיתון "הארץ",הוא ספר עוצמתי, מעורר השתאות ומעורר עוד יותר שאלות ומחשבות.

נדמה לי שעבורי עיקר העוצמה נובע מהיותו סיפור חיים ולא סיפור על השואה.

לפריסטר, יליד ביילסקו פולין, יש ילדות ברורה (כזו שברורה להוריו ובאופן שונה ברורה לו), יש התבגרות מואצת (הנסיבות), יש את תקופת המלחמה המטורפת שבה העולם השתגע ויש חיים סוערים, בהמשך, כאדם בוגר.
וכשאתה מקבל סיפור כזה על ציר, כולל הלפני והאחרי, אתה לא יכול להפסיק לחפש את הקשר, האם ואיך הילדות השפיעה על ההתמודדות, ועד כמה האדם שאחרי (בתמציתו) הוא כן/לא האדם שנולד.
אבל זה היה עבורי.

עבור פריסטר שאלת מידות המוסר (הציטוט הנ"ל) היא היא זו שאינה מניחה לו, ולמרות שכתיבתו מאד עניינית ולא סנטימנטלית, אתה חש בה לאורך כל הקריאה.

די ברור לי שהספר והכותב, שניהם שנויים במחלוקת אצל הקוראים,
אני אישית רותקתי לסיפור ולאיש.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•רחל
דיוקן עצמי עם צלקת

דיוקן עצמי עם צלקת

רומן פריסטר

הספר מתאר את חייו של המחבר כיהודי מתבולל למעשה
למרות הכנות והאמיתות שבה חושף המחבר את עצמו, מצאתי את עצמי מתעב אותו ככל שהספר נמשך. זו הסיבה שנמנעתי מלדרג את הספר.
ספרות-כן אנושיות-לא

לפני 17 שנים•הדוד