וואו, קשה ומצמרר ומי שמכיר את <mark>שז</mark> ואת הופעותיה על במות פתוחות לפני יותר מ18 שנה בבר קטן ברחוב קרליבך, אני יכול להגיד לכם שבדיוק ככה , כמו הכתיבה שלה , היא מקריאה את הטקסטים, בעומק צרוד ומצמרר.
אז לא הבנתי אותה , את האישה הצנומה והממושקפת הזו. הייתי ילדון שבא לראות אמנים על במה פתוחה.
היום אני קורא את הספר ומזדעזע כל כך עמוק, כל מילה שם בספר כאילו היא עומדת על במה לידי וקוראת בהדגשה את מילותיה.

ב"ריקוד המשוגעת", ספר שירים של <mark>שז</mark>, המשוררת מעידה שחשוב שמשהו ייאמר ומישהו ידבר אל מי שחולמת על דמות אביה שבא לתקוע חץ בקרביה. אביה אברהם, "אדמת אברהם אבינו", היא מכנה אותו, ואילו היא של העקדה.
בספר, מערכת שירה אינטימית של מצוקה, שהיא לא רק אחרי הפחד; אפיזודות מתקופות חיים שונות ומסמך המעיד על מצוקה חסרת מוצא אופטימי. היא מחטטת בעברה, והגעגועים "נחסמים" בטירוף, אף בתודעה: "מַכָּה בְּאֶגְרוֹפִים לְ

קראתי את הספר. הנושא אמנם טעון והזעקה של הקורבן נשמעת היטב אך הסיפור לכשלעצמו פשוט אינו מענין. קשה לי לאמר זאת על נושא כזה ובודאי יחשבו הקוראות <mark>שז</mark>ו תגובת גבר אבל זה שהנושא חשוב ומענין אינו עושה את הספר לספר טוב
חבל

מי לא הרגישה אבודה בשלב כלשהו בחייה?
תקועה בסיטואציה שהיא לא יכולה לסבול, תקועה במערכת יחסים הרסנית עם פרטנר שהיא לא יכולה איתו ולא יכולה בלעדיו.
מה אם הפרטנר הזה היה אבא שלך? זה שאמור לשמור עליך מכל העולם.
ספר שאת לא יכולה לקרוא אבל גם לא יכולה להניח מהיד.
על נושא כל כך חשוב וכל כך מושתק.