אני לא אומר שאם כבר נכתבו אלפי ספרים על מלחמת העולם השניה, כתקופה בה אירעו מיליוני סיפורים אישיים, אז אין מקום לעוד סיפור אחד. לספר שלפני אין מקום.
המקום הוא כחמישים ק"מ צפונית לרומא וגם אי שם בחיל האוויר המלכותי של בריטניה, כמו גם ערבותיה המושלגים של רוסיה וגם כמה ממדינות אפריקה. נשמע רחב היקף? אז זה ממש לא. בסה"כ 166 עמודי נובלה שטחית וסתמית, המנסה לכסות היקף רחב לכאורה.
נתחיל ממעט לפני המלחמה

נינה, אחת מגיבורות הספר, אומרת כי "החיים הם תוהו ובוהו". <mark>מריו פורטונטו</mark> שם את גיבוריו בתקופת תוהו ובוהו כמעט עולמית, וחושף בפנינו את מיקומו האמיתי, זה ששיך לעולם הרגש ושבו נמצאים הגיבורים. הדרמות האישיות, המאהווים האישיים, תקופת ההתבגרות המלווה צעירים בשנות ה - 20 לחייהם בעולם המערבי המתפתח; כל אלה עומדים בראש סדר העדיפויות של הדמויות והמלחמה והשפעתה המיידית על חייהם, כמעט שאינה ניכרת. כאשר הלוחמים

אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בעת האחרונה. הליבה היא הסיפור הקטן של איטליה הכפרית. אותה איטליה שמאופיינת בכפרים קטנים בהם ישנם אנשים אינטיליגנטיים שמבקרים ברומא, מכירים את העולם ואף מחזיקים בדעות ובאידיאולוגיות מתקדמות, ועדיין נשארים חלק מהכפר. ובבית השכן להם ישנם אנשים פרימיטיביים הרואים בנערה נכס עובר לסוחר אשר יש להשיא אותה בממחיר הזול ביותר. והמרד הנשי נגד המציאות הזו. הכל בתוך הכפר.
וממעל מ