ביקורת ספרותית על ביום שאיבדתי אותה מאת לינווד ברקלי
ספר מעולה

---

ומיד אחרי כתיבת ביקורת הורסת על כחול ושחור, הנה ביקורת בונה על הספר הזה. ובכן: דוז פואה! מענג, חכם, מותח, עשיר בטוויסטים, הגיבורים - אנשים כמונו וכמוכם, סתם בני אדם עם צרות רגילות, שיום אפור אחד מתרגשת על ראשם צרה אמיתית. הם קרובים אלינו כי דמותם עשירה ועגולה, ולכן אנחנו אוהבים אותם וחרדים להם, אפילו למעצבנים שביניהם אנחנו דואגים. אין פה דמויות קרטוניות, ולא שבלונות, יש פה בעיקר בני משפחה שיוצאים מדעתם למידע על גורלה של נערה אחת.

לא הכרתי את לינווד ברקלי, אבל עכשיו בטוח שאחפש אותו.
הספר כתוב היטב, ויש בו שנינויות לא מעטות, שגרמו לי לפרוץ בצחוק רם. בניגוד לספר שחור וכחול שבו המפקח כל הזמן מדבר בשנינויות שלא מצחיקות אף אחד, ובניגוד להרלן קובן, שהספרים שלו מתפוצצים מרוב ויצים לא טבעיים, עד שזה נעשה דוחה. במיוחד כשגיבורו מיירון בוליטר עובר כל מיני התעללויות, ועומד למות ויש לו איזו שנינות שרק מחכה להיוולד.
הספר מפתיע לכל אורכו, בלי רגע דל, ובלי להיות מעושה בגלל שפע הצרות. ויש שם צרות מכל הסוגים: סמים, מתבגרים, חיי נישואין כושלים, גירושין, פשעים קלים ובעיקר, פשעים גדולים.

שווה לקחת ביד ומיד.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על ביום שאיבדתי אותה