ניסיתי לקרוא את הספר הזה אחרי שהציגו לי אותו בחנות כספר שפונה בין השאר גם לקהל הקוראים של אושרת קוטלר-בנגל שאני נמנה בתוכו, ועכשיו אחרי שקראתי אותו (להודות על האמת הספיק לי עד לאמצע שלו), אני מוכרח לומר שאם לשפוט רק לפיו אני לא מוצא כל מקום להשוואה הזאת.
אני לא יודע אם נעמי רגן מנהלת אורח חיים דתי, ומתוך זה שהיא אולי לא מכירה משהו אחר זה גם אורח החיים שהיא בוחרת לדמויות שהיא כותבת עליהם. יש פוטנציאל לא רע לעלילה של הספר, אבל יש הרגשה של פיספוס, אם מסיבה של כפיה דתית ואם מכל סיבה אחרת, וחבל. לכן לדעתי נכון יותר לכוון את הספר הזה למגזר מסויים.
נוסף לזאת בדיעבד מצחיק אותי שהצליחו לדחוף אותי לקנות ספר שאפשר למצוא אותו בקופות בסופרים השונים, כלומר יעד הקוראים שלו הוא לוא דווקא של אוהבי ספרות שטורחים לבקר בחנויות הספרים.
אגב, שימו לב ששמה מזכיר את שמה של סופרת אחרת, מירה מגן. משום מה כשניסיתי להיזכר אם קראתי את אחד מספריה, התבלבלתי ביניהן.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
