לא התלהבתי מהספר.
מעבר לאמירות שונות שצרמו לי, מעבר לשגיאות דפוס שהיו פה ושם, העלילה די מקרטעת לדעתי. זאת אומרת, אני קוראת וקוראת וזה פשוט לא סוחף. הגעתי כבר לעמוד 170 (אמצע הספר) והרגשתי שהספר משעמם ושאני כבר ממש צריכה להתעקש כדי להמשיך ולקרוא אותו. בכל זאת הצלחתי לסיים אותו וזאת בגלל שסוף הספר דווקא כן מעניין (סוף סוף) למרות שגם אז דילגתי על הרבה תיאורים (כי מיציתי).
חייבת הערה לאחד האנשים שכתבו ביקורת (מצטערת שאיני זוכרת את שמו) הוא כתב "אני לא יודע אם נעמי רגן מנהלת אורח חיים דתי, ומתוך זה שהיא אולי לא מכירה משהו אחר זה גם אורח החיים שהיא בוחרת לדמויות שהיא כותבת עליהם. יש פוטנציאל לא רע לעלילה של הספר, אבל יש הרגשה של פיספוס, אם מסיבה של כפיה דתית ואם מכל סיבה אחרת, וחבל. לכן לדעתי נכון יותר לכוון את הספר הזה למגזר מסויים", אני יכולה להגיד שבתור מישהי שכנראה מתאימה למגזר שאליו הוא חושב שנכון לכוון את הספר, במרבית הפעמים, הדרך שבה היא מציגה את הדת די מקוממת (מסקנה- הספר פשוט לא כ"כ מוצלח בלי קשר לאיזה מגזר הוא אולי מתאים).









![100 חורפים [מאה חורפים]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers3/35484.jpg)



