ביקורת ספרותית על ארמון הפרעושים מאת אליף שאפאק

---

לקח לי המון זמן לסיים את הקריאה כי הספר לא כזה סוחף והיו לי הפסקות ארוכות בקריאה. ההתחלה מעיקה משהו אבל ההמשך הרבה יותר טוב.
זהו סיפור יוצא דופן על בנין שידע ימים טובים יותר ודייריו.
הסיפורים על הדיירים השונים לא ממש נשזרים זה בזה אלא לקראת הסוף.
תעלומת האשפה בחצר הבנין הולכת ונפתרת לקראת הסוף. הספר מלא דמיון ולדעתי יכולים להנות ממנו כל מי שמחפשים לקרוא סיפור נחמד, קצת שונה.
אם אני מנסה לחשוב על מסר כלשהו שהסופרת מנסה להעביר הרי שזהו: מקור הצחנה הוא לא תמיד במה שמצוי בחוץ וגלוי לעין. כדי לגלות את מקור הסרחון צריך להתבונן קרוב יותר ,בפנים. זהו מסר שיכול להיות מכוון אל כל בני האדם באשר הם כולל החברה הטורקית (הסופרת ממוצא טורקי)וכל ענייני המשט שלה.

הספר שווה בהחלט גם אם מצריך קצת מאמץ.

» ביקורות נוספות של ליליה
» ביקורות נוספות על ארמון הפרעושים