ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 15 באפריל, 2020
ע"י ליליה
ע"י ליליה
אלי עמיר הוא הסופר האהוב עלי.
אהבתי את התחלת הסיפור ואת סופו. יש באמצע חלק די נכבד ומשמים לטעמי בו הרגשתי שנורי רק הולך ממקום למקום ברחובות ירושלים. אבל השליש האחרון מרגש ומפצה.
לדעתי, ספר חובה בתיכונים. אכן כמו שנאמר ספר שנותן את תמצית ההיסטוריה והראשית הפוליטית של המדינה. מי נגד מי, מאיפה הכל התחיל, מי דואג למי, אנשי שלומנו ועד לנבואתו של קוכמייסטר "עוד יתנו פה שוחד..."
מעורר כל כך הרבה מחשבות על הדור שהקים את המדינה,על הנער הצעיר שעול משפחתו על כתפיו,הפרידות שנכפו עליו, קשיי הקליטה שלו ושל משפחתו.ההשתלבות הזהירה וההדרגתית וההתערות בעבודה ובחברה עד לשלב המתואר במשל על העורב והיונה שמאוד אהבתי.כל כך קולע למצב ההישארות בתווך.
נוגע הרבה בשאלת הזהות שעולה עם הרצון לעברת את שם המשפחה.
הסיפור באמצעות נורי נוגע במעגלים רבים של החברה. החל מנורי עצמו, משפחתו, הכפר, הקיבוץ, ירושלים, מקום העבודה, בית הספר, החברים, הותיקים, אנשי רחביה ואנשי השוק. תמיד זה נורי מול כל אלה, מול הרצון להשתלב בהם. בסוף הוא צריך גם להשתלב בתוך משפחתו שלו ולקבל אותה כפי שנשארה.
מעניין איך היכן שאחד רואה וחוווה קושי האחר רואה פינוק וזאת בהקשר של נורי ואחיו.
הספר הזה עבורי הוא כמו פנס שמאיר את כל אבני הדרך של הורי מהגיעם ארצה בשנת 51. ובעצם, גם שלנו , דור הצברים שנולד כאן.
ספר על עליה וקליטה אשר מייחדת אותו ההיסטוריה השזורה בו והנימה החיובית שבו.נורי עבד קשה והתקדם והשתלב והתמודד עם הכל.
מעניין אם ילדיו ונכדיו של נורי היו טוענים היום לאפליה.
נ.ב.
היה מפתיע לקרוא על וילסון(קרוב משפחה רחוקה) מחנות החשמל הותיקה אותו הכרנו.אנחנו עצמנו קיבוץ גלויות.
11 קוראים אהבו את הביקורת
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
