ביקורת ספרותית על ארמון הפרעושים מאת אליף שאפאק
ספר בסדר

---

הספר הוא מעין דירה להשכיר הטורקי. הספר מתאר את חווית חייהם של הדיירים בבניין שקיבל את השם : ארמון בונבון. השם שנותן לו המספר בשם הספר הוא : ארמון הפרעושים.
אך אין הוא ארמון כלל. הבניין נבנה על שטח בתי קברות בעיר איסטמבול על ידי אדם שהיגר מרוסיה עם אשתו.
הספר מספר על כל הדיירים בבניין ,כל פרק לכל דייר עם מספר הדירה של. על היחסים בין בני הבית וגם בין שכנים. מין מיקרו קוסמוס קטן . המספר גם כן גר בבניין כך שסיפור חייו שזור בו.
עיקר הסבל של הדיירים מלכלוך ,זוהמה וריח רע, אך בעצם הם גם המייצרים אותה
הספר מדבר בעיקר על בתי קברות ,על אשפה , לכלוך ,סירחון חרקים ,חתולים ושאר זוהמה. התיאורים האלו יוצרים אוירה לא נעימה, דוחה. כי לא נעים לקרוא על דברים כאלה , אך הסופרת מצליחה באמצעות לשונה המשעשעת להתגבר על הדחייה הזו.
הרבה ביקורת יש למספר שנקרא : "אני ", על הטורקים ,על הפסיביות של האוכלוסיה , על יחסי משפחה , זוגיות על הלכלוך בעיר וכל זה נשפך בספר הזה בכמויות.
אני הבנתי את הספר כמטפורה, כציניות .הסופרת מכנה את הבניין המעופש כארמון והשם שניתן לו מזכיר את ארמון בורבון בפריז (בורבון/בונבון).גם הדמויות , ססגוניות בחלקן , גם מתוארות בציניות ובביקורתיות .
הדמות הראשית בספר היא גבר ,אך למעשה כותבת הספר- היא אישה. הסופרת מנסה להראות כיצד גבר רואה ופועל במרחב הטורקי העירוני, באיסטמבול , כיצד הוא מנסה להשפיע ולהזיז דברים . כנראה שבטורקיה אין לנשים אפשרות להביע דעה ולהשפיע , לגברים יש יותר , גם אם משלמים על כך... ולכן בחרה בדמות גברית שבפיו היא שמה את כל חיצי הביקורת שיש לה על העיר איסטמבול. היא רוצה שינוי שיפור ומודרניזציה לעיר הגדולה והחשובה הזו.

לאורך הספר אין עלילה מתפתחת, אלא רק תיאורים. רק לקראת הסוף מתחברים כל מיני קצוות של הסיפורים על הדמויות /הדיירים ושל המספר ומתגלה הסיבה לסירחון.

אהבתי את עמוד הכריכה , שמתארת בדיוק רב את אווירת הספר , בניין שתקופת זוהרו -עבר.

קשה לי להחליט אם להמליץ עליו או לא.

» ביקורות נוספות של תמיד קוראת
» ביקורות נוספות על ארמון הפרעושים