ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 15 במאי, 2018
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
היחס שלנו לסופרים הוא דו-ערכי. מצד אחד אנחנו מעריצים כל מי שהוציא לאור ספר. מעריצים את היכולת לארגן מלים בדרך שתשבה את דמיוננו. מעריצים את היכולת לספר סיפור ולמצוא סוף לכל סיפור – קצת לברוא את העולם בכל ספר.
מצד שני, אולי דווקא בגלל הצד הראשון, אנחנו כועסים עליהם אם הם לא משתבצים היטב בסיפור שלנו: אם יש להם דעות פוליטיות שונות משלנו, אם יש להם חיי משפחה שאינם מתאימים לדימוי שלנו את החיים הראויים להערצתינו. וככה אנחנו מנהלים עם הסופרים שלנו יחסי אהבה-שנאה. בשניוּת שיצרנו.
אליף שאפאק הועמדה לדין בתורכיה על "פגיעה ברגשות העם התורכי", בספרה "הממזרה מאיסטמבול". היא הזכירה בו את שואת הארמנים, מה שעלה לה במשפט (היא זוכתה) ובזעם ההמונים על זה שהיא מלכלכת את הדימוי הצחור של תורכיה בעולם. היתכן שגם התורכים מאמינים שמה שלא מתפרסם לא קיים? ושומרים בציפורניים שלופות על הדימוי הטהור בעיני עצמם של אומה מוסרית וצודקת, שלא עשתה דברים שלא יעלו על הדעת לאנשים חסרי אונים? כמה אוניברסלי.
הספר הזה - שאפשר היה לקרוא לו "החיים בזבל" - מביא סיפורים, תיאורים, ריחות, רעש, כאוס, קסם, אמונות, סטיריאוטיפים ואסונות בתורכיה בתחילת המאה ה-21, דרך סיפורו של בניין. הוא נבנה על ידי מי שהיה פליט רוסי לבן שחזר לעיר אחרי שהתעשר, כנראה בשנות השלושים של המאה הקודמת, ובנה בה ארמון חלומות - "ארמון בונבון" בשמו האירוני - לאשתו הסכיזופרנית. מאז הידרדר ה"ארמון" והיום אפילו פרעושים אנינים יימנעו מלחיות בו. יש בו עשר דירות וסיפורי הדיירים מרכיבים את הספר הזה.
קראתי מזמן את "מוזיאון התמימות" של פאמוק, שכתב סיפור על אותה מדינה ואותה תקופה בערך, ועיקמתי פרצוף. חשבתי שהוא מונוטוני ומעייף ולא התעניינתי באנשים עליהם הוא סיפר. והנה הספר הזה מין קליידוסקופ צבעוני עם סיפורים ששומעים במכולת או במספרה הוא אמין, מעניין ואפילו מצחיק לפעמים.
הגעתי אל הספר הזה בזכות הביקורת המצויינת של עומר ציוני (תודה!). שאפאק היא סופרת נהדרת, שהצליחה לגרום לי לדמיין בחיוב את הרחוב וה"עמך" התורכי בסיפור קולח ורהוט. היא שיפרה קצת את הדימוי הסטיריאוטיפי הלא-מחמיא שיש לי על תורכיה. אני מקווה שזה משפר מעט את "רגשות העם התורכי", מה שאלה לא יהיו.
21 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
חני - גם אני לא מתייחסת לסחר בין מדינות.
בכל מקום שהייתי בו נתקלתי באנשים נחמדים. זה כולל מספר רב של פעמים בפריז, שלתושביה יצא דימוי של אנשים גועליים, ואני שוללת דימוי זה מכל וכל. כשאני אומרת "לא רצוייה" אני מתכוונת לדדימוי שנוצר לישראלים באותה מדינה. בין אם הוא נכון או שקרי, יש מקומות שהקשר עם האדם ברחוב הוא נייטרלי, יחסית. יש מקומות שהדימוי שנוצר הופך אותי ללא רצוייה. (לא בטוחה שהצלחתי להבהיר את כוונתי) |
|
|
מורי
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
זש"י, גם גרמניה מטיפה מוסר. מותר להם?
|
|
|
חני
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
יעל תודה אני לא מתייחסת רק לסחר בין שתי המדינות.
כמו שאנחנו כמהים לתיירים כך גם הם.
אני מתכוונת לאנשים הפשוטים שראינו בדרך וללא כל אינטרס כספי האירו לנו פנים. יש משהו מטורקיה שהרגיש לי בבית... אחר כך הכל התפקשש פוליטית עם ארדוואן וכיסאות נמוכים וגבוהים ואמירות גזעניות. כשמאחורי הקלעים יש בסתר פוליטיקה אחרת. עניינית של אינטרסים מדיניים. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
רויטל - את צודקת לחלוטין! תורכיה ביצעה רצח עם, כך שהיא האחרונה שיכולה להטיף לנו מוסר.
אצלי, בניגוד ליעל, יכול להיות שכן כף רגלי תדרוך על תורכיה. אני משתדל להפריד בין תיירות לפוליטיקה, כמו שאני רוצה שיבדילו בין כל דבר אחר לפוליטיקה בכל מה שקשור למדינה שלנו. |
|
|
רויטל ק.
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
אבל את צודקת, אכן יש דמיון.
וחוק הדגל אכן אנארכוניסטי להפליא. אם זה המדד לרמת הבטחון העצמי של החברה - אני לא בטוחה. (ואם היא זוכתה במשפט - אז אולי חופש הביטוי בתורכיה רב מכפי שתיארתי לעצמי). |
|
|
רויטל ק.
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
הדיוק הוא במעשה ובתדירות
מעשה מול דיבור "משמיץ" על העם (האם העמדה לדין על ביזוי הדגל נועדה לשמור על תדמיתו הצחורה של העם? איך בדיוק היא מסייעת בזה?), ובעיקר - תדירות העמדה לדין בעילה הזו.
תורכיה ידועה ביחס החריף שלה להתייחסות לשואה הארמנית. זה לא מקרה בודד או נדיר. (וזו בדיוק הסיבה שבגללה לא מכירים בה בארץ ובעוד ארצות בעולם). ההערה על כך שהיא טרם הועמדה לדין איננה דיוק אלא תיקון למשפט שלך "שהועמדה כאן לדין". |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, חני.
כף רגלי לא דרכה בתורכיה ולא נראה לי שתדרוך בה אי פעם. יש לי עיקרון - לא להיות במקום שבו אני לא רצוייה. וב"רצוייה" אין כוונתי לקבלת שירות טוב ונלהב מאלה המתפרנסים מתיירים. לגבי הספר - אם הצלחתי לפענח את טעמך נראה לי שתאהבי אותו מאד. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
אירית - תודה רבה.
מסכימה עם דברייך. אנחנו שופטים מדינה זרה לנו על פי מעשי מממשלתה. הם המייצגים את עמם בעינינו (וכך אנחנו נשפטים על ידי זרים). להכיר "עם" הוא משימה בלתי אפשרית מרחוק. ככה זה. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, לי יניני
|
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
רויטל, הדיוק הוא המונע גזירה שווה?
העובדה ש"הפשע" אינו "פגיעה ברגשות העם" אלא "פגיעה בסמל ובדגל"? העובדה שהיא "עדיין" לא הועמדה לדין? באמת שאין כל דמיון. |
|
|
חני
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
טורקיה זכורה לי לטובה בפעמים שביקרתי בה.
מה שהכי זכור לי זה האנשים הנפלאים
שמרכיבים פסיפס מאוד צבעוני ומגוון בדיעות ובשוני ביניהם...אני חושבת שגם כיום היא נשארה אותו דבר מלבד קיצונים פנאטים דתיים שאגב מתרבים בכל העולם..תמיד כשבקרנו האנשים שפגשנו הסבירו לנו שמי שעומד בשלטון לא מייצג את מי שהם.. הספר נשמע מיוחד. |
|
|
אירית פריד
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
יעל,
לצערנו הדימוי הסטריאוטיפי הלא מחמיא שאנחנו מאמצים בדרך כלל, הוא לגבי מדינה- שהיא ישות שלטונית שמושלת באומה או בשטח, והרבה פחות אם בכלל אנחנו מכירים ומבינים את העם, את האנשים- את התושבים שלה... אומה- היא אנשים,היא כוללת גם את ה"עמך", את השפה את הדת את התרבות את ההיסטוריה ואת המנהגים, והיא עשויה להיות שונה לחלוטין מאותו הסטריאוטיפ שמוכר לנו על ידי השלטון ... ככה זה... |
|
|
לי יניני
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
מסכימה לגמרי עם הביקורת. קראתי מזמן ...גם הספר "כבוד" שלה טוב
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
אם לדייק היא תעמוד לדין על עבירה על חוק הדגל הסמל והמנון המדינה, ולא על פגיעה ברגשות העם.
(למיטב ידיעתו של גוגל היא טרם הועמדה לדין).
היה יותר טוב אם גם זה לא היה נעשה? יתכן. אבל אם זה מדד הבטחון העצמי החברתי, מצבנו עדיין סביר בעיני. לפעמים, דווקא ההתעלמות מהיריקה בפנים מעידה על מחסור בבטחון עצמי. שאלה של איזון. אני בספק אם אי פעם יועמד מישהו לדין על פגיעה ברגשות העם על *אמירה* שישראל ביצעה שואה, לא משנה במי. (אגב, את תשומת הלב היא מקבלת משני הצדדים...) |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
רב תודות Pulp_Fiction
מסכימה מאד לגבי שואת הארמנים - ראה תגובתי לרויטל. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, מחשבות.
גם אני. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, רויטל
1) "אנחנו" מתייחס לכלל, לרוב כפי שהוא נתפס בעיני. לכל כלל יש יוצא מהכלל שהוא א. שונה או ב. מפרש בצורה אחרת את הכלל. 2) נראה לי שככל שאדם, קבוצה, עם או חברה יותר מוכתם, הוא ייטה להאשים אחרים והקורה לא תזוז מבין עיניו... 3) אולי את זוכרת איזו "אמנית" קיקיונית, שהועמדה כאן לדין על פגיעה ברגשות כי עשתה צרכיה על הדגל??? חברה שבטוחה בעצמה אינה מתעסקת בכל אידיוט שרוצה צומי ואינה מבזבזת אמצעי אכיפה על כל שטות. 4) מסכימה לגמרי שהעובדה שאנחנו לא מכירים ולא מציינים את שואת הארמנים עומדת לחובתנו וגורמת לי בושה. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, שונרא
השם "שאפאק" הוא שמה של אמה, אותו לקחה כדי ליצור לעצמה שם עט. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
כתבת יפה כרגיל ובייחוד אני נדהם ממהספק הנפלא שלך.
גם אני כמו רויטל ק. חושב שזה מביש שאנחנו לא מכירים בשואת הארמנים - עם שיש לו לא מעט נקודות דמיון עם היהודים.
|
|
|
מורי
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
על התורכים אני יכול לחשוב הרבה דברים. צחור לא
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
אני תוהה מי הם ה"אנחנו" מהפסקה הראשונה
באופן אישי, לא מעריצה כל מי שהוציא לאור ספר ולא כועסת אם סופר אינו משתבץ במשבצת שלי.
אלא אם כן עצם העובדה שיש לי ביקורת נחשבת לכעס. תזמון מעניין, להזכיר את האיסור התורכי על הכרה בשואה הארמנית, בדיוק כאשר תורכיה הצחורה מאשימה את ישראל ברצח עם. הרצון אולי אוניברסלי, אבל העמדה לדין על פגיעה ברגשות העם מעט פחות אוניברסלית. (ובעיני, העובדה שישראל לא מכירה בשואת הארמנים היא בושה. לא ממש קשור, אבל בעצם כך גם רוב התגובה שלי). |
|
|
שונרא החתול
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
אליף שאפאק נשמע לי יותר שם של גנגסטה ראפר אמריקאי ופחות של סופרת תורכיה.
יופי של ביקורת ויופי של הגדרה לגבי ספרים קליידיוסקופיים. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
מוזר, כי גם אני נמנה בין חברי וועדת פרס נובל.
אמנם לשלום, אבל מה זה משנה? הם היו צריכים לשאול אותי לפני שהם החליטו משהו! |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, זשל"ב
ועדת פרס נובל התלהבה... |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
יופי של ביקורת. גם אני לא התלהבתי מפאמוק.
|
21 הקוראים שאהבו את הביקורת
