מעולה.
פעם הבאה שמישהו יציע לי לקרוא ספר פנטזיה אני אחשוב פעמיים.
לא ידעתי שספר שמשולבות בו פיות, אלפים טרולים וגובלינים יכול להיות כל כך יפה.
זו אחת הסדרות הטובות, באמת.
מומלץ מאוד (;
ופעם אחרונה --
מומלץ מאוד (;

נראה שארטמיס פוגש יריב ראוי לו. היריב מערים עליו מנשל אותו מהמצאותו ביד גסה, ובאטלר נורה למוות. לא זה לא ספויילר, כל זה קורה בפרק הראשון, ומכאן מתחיל הסיפור. האם ארטמיס יצליח לגבור על הפושע מספר אחד בשיקגו, להחזיר לעצמו את המצאתו, ולהשיב את המצב לקדמותו? ההמצאה שנפלה לידיים הלא נכונות מסכנת את עולם הפיות, האם יגישו לו עזרה? הספר מותח כרגיל, גם כאן נפגוש את הדמויות מהספרים הקודמים, וארטמיס כדרכו...
הפרס על הצלת המצב שנוי במחלוקת, ולכן לא נותרה ברירה ולחכות לראות מה קורה בספר הרביעי בסידרה, שהוא אחד לפני הכי מותח בסידרה, כך לחשה לי ציפור.

~ספויילרים. רק קצת.~

אני שונאת לכתוב ביקורות. אני גרועה בזה. וזה תמיד קצר. למה זה תמיד כל כך קצר?!


בכל מקרה, הספר הזה היה ממש מעולה, אז אחרי כמה שבועות החלטתי שבאמת מגיעה לו ביקורת, לא משנה עד כמה אני אשנא אותה עד סוף שארית חיי (הגזמה. או שלא. נראה).
אז כדי למשוך כמה שיותר מקום כאן, אכתוב גם על השיגעון הממושך שלי לפני קריאת הספר:
הספר השני היה ספר מדהים, ולא יכולתי שלא לתהות איך ייכתב הספר הבא (כי הרי ידעתי מה יקרה בגלל כל הספויילרים הארורים). חיפשתי אותו בצומת ספרים- לא היה.
בפעם הבאה שביקרתי שאלתי אם יש- לא היה.
סטימצקי- לא היה.
גם מחוץ לעיר- לא היה.
הייתי כל כך מתוסכלת, שרציתי להרוג מישהו.
ואז, יום אחד, זה קרה. הוא פשוט היה שם. עמד על המדף ליד (חלק מהם. רק חלק מהם. זאת הבעיה בחנויות ספרים... כל כך לא הוגן. הם אפילו לא מזהירים אותך שיש ספר קודם לזה שקנית. אנשים אכזריים) שאר ספרי הסדרה. כמעט בכיתי באותו רגע מרוב אושר.
לקחתי אותו לפני שגם הוא יחליט להיעלם, ורצתי לקרוא אותו.

ומה קרה אחר כך?
קראתי אותו.
אהבתי אותו.
פרנוית הספרים השתלטה על חיי.
חיכיתי בערך חודש.
כתבתי ביקורת.
רק שעכשיו זאת לא בדיוק ביקורת- זאת מריחה מוזרה לגבי ההתרגשות שלי מהספר הזה.
אז כדאי שאעבור ואדבר על הספר עצמו.

אחרי הספר השני ציפיתי שארטמיס עדיין יסבול מכל מיני רגשי אשם למיניהם מדברים שונים שעשה, ויהיה נחמד יותר- אבל איכשהו הסופר כתב אותו בתור אותו ארטמיס פאול מהספר הראשון- רק שעכשיו יש לו חברים (והם איימו להרוג אותו. וואו, עצוב...), והם מוכנים לעזור לו בבעיה שלו (שהיה קשה להאמין שקרתה- איך ארטמיס הגאון עשה טעות?!).
רוב הקטעים מפה רק נהיו טובים יותר.
בדיחות מפגרות שלא יכולות שלא להצחיק, דמויות מטומטמות מהצד הרע, תוכנית מסובכת למדי שגרמה לי להיות ממש מבולבלת, משפטים חכמים מפי ארטמיס שלא תמיד הבנתי ולבסוף...
מחיקת הזיכרון.
אחד מהקטעים האהובים עליי. אולי כי ארטמיס יחזור להיות מרושע, אולי כי כשהולי תחקרה אותו הוא נשמע כמעט טיפש, ואולי כי הולי הראתה בפעם הראשונה שהיא די מחבבת את ארטמיס.
והסיבה הכי הגיונית היא שאני אוהבת כשמתעללים בדמויות האהובות עליי (עוד מישהו? אני היחידה? אני מרגישה אכזרית מדי). וזה היה הדבר הכי קרוב להתעללות בספר (ברצינות, למה? =_=).


אז לסיכום-
הכתיבה מצחיקה, מעניינת וזורמת, העלילה מרתקת, הבדיחות מצחיקות, ארטמיס מגניב, פולי מעצבן, אואן קולפר הוא גאון.

מייטי♥

הכי טוב בסדרה,משעשע מאוד ומלא מתח והרפתקאות. ואם תשאלו אותי-אני הכי אוהבת את מאלץ' דיגמס.(גם את הולי אבל מאלץ' יותר מצחיק.)

להלהללהללהלהלהה ספווילרים

הייתי שם, ראיתי הכל, מהקוביון, ועד מחיקת הזיכרונות.
ליוויתי את הדמויות, ראיתי כל פרט ופרט מהתמונה הגדולה שהרכיבה את העלילה.
החמאתי לסופר כל דקה, כל שנייה.
והנה שוב זה נגמר, ורוצים עוד, עוד, עוד.

הספר נגמר במחיקת זיכרונם של ידידינו, ארטמיס, ג'ולייט, ואיך אפשר לשכוח את באטלר?
וכמובן, אני מודעת לעובדה שיש עוד!
אז הא! זה לא נגמר עכשיו!
(לא מיותר לציין שקראתי את הספר הרביעי >< אבל עליו אני אדבר בביקורת ששייכת אליו)

למר קולפר היקר יש נטייה לגרום לנו לרצות לפרוץ (עדיין לא וויתרתי על התקווה שזה יקרה מתישהו) אליו הביתה ולאיים עליו באיומי אקדח שיביא לנו את כל החבילת ספרים (בתרגום, כמובן, כי למי יש כוח לקרוא באנגלית?! אני עצלנית מידי -.-) במתנה ועד שאנחנו מסיימים את החבילה הזאת הוא חייב לסיים לכתוב לפחות עוד שלושה ספרים כאלו, לערוך אותם כמו בן אדם, ולשלוח לתרגום נורמלי.
קולפר המסכן.
נאאא, זאת בעיה שלו שהוא כותב כל כך טוב.
תתמודד עם ההשלכות של הכישרון שלך!!

הכתיבה, העלילה, הכל, הרגשתי כאילו גוררים אותי לתוך הספר וכל הצרות שלי, וכל העצבות שהייתה לי בזמן האחרון - פשוט נעלמה.
אין כמו עוד עלילות של ארטמיס כדי להרגיש כאילו הכל בסדר.

ספר מדהים, כתיבה, כמו תמיד, מושלמת, עלילה מצוינת.
חבל שאי אפשר לתת עשרה כוכבים.

כל הסדרה טובה, זה היה טוב במיוחד אבל 5 (המושב האבודה) היה יותר טוב.
אואן קולפר מפתח את הדמות של ארטמיס מצויין ולאט לאט הופך אותו לבן אדם קצת פחות קר ורשע וקצת יותר חם ומתחשב אך בלי לגרוע מהתכונות שהיו לו כבר מתחילת הסדרה.
סדרה מדהימה שמובילה אותך לעולם מסקרן ומסעיר מלא בהרפתקאות מותחות שסוחפות את הקורא לעולם קסום וגורמות לו להרגיש שהוא עובר את ההרפתקאות יחד עם הדמויות

והנה ארטמיס פאול צולל שוב להרפתקאות
כמובן שהוא שוב יסתבך בצרות, כי אצל פאול המעיר שום דבר לא פשוט.
אני כבר לא יכולה לומר על זה הרבה משתי סיבות:
1) קראתי את לפני שנה וחצי.
2) זאת הביקורת הרביעית שלי היום ורמת הריכוז שלי יורדת

אבל זה ספר מעולה, מהטובים ביותר.
זוכה למקום של כבוד.
עיניים מנומנמות
בקיצור יש את האידיוט הזה, ג׳ק ספארו, שקוראים על שם
הדמות ההיא משודדי הקאריביים, איזה פיראט...(כבר הזכרתי שרמת הריכוז שלי נמוכה?)
ויש קוביון כזה.... והולי.... פיהוק
טוב שמעו זה לא שהספר משעמם, זה דווקא העובדה שלא ישנתי ועל הבוקר היה לנו מטומתמטיקה,
ו-עוד פיהוק

העלילה מתחדשת, המתח גובר... במקום שאחפור על הספר, אציע שתקראוהו ותתרשמו בעצמכם...

ספר טוב, מספר לספר ארטמיס נעשה פחות פושע אדיש ויותר נחמד :)