ביקורת ספרותית על יוצאת מהכלים מאת סופי קינסלה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 26 ביוני, 2011
ע"י סבטלנה כהן


פורמט הספר קטן ונוח מאד לקחתו לכל מקום.
אני לקחתיו לחופשה האחרונה אליה יצאתי.
באם אחווה את דעתי על הספר בקצרה אומר: "קטן, קטן אך יש בו המון"
אז מה מצאתי בספר?
- הצדעה לעקרות הבית. באיזה מקום נוטים להמעיט בעבודות הבית...אך באם חושבים על זה רגע,
זה לא מובן מאליו, לבשל, לכבס, לנקות ולגהץ. זה לא בא לבד, לא נולדים עם הידע הזה.
גם זה ידע שצריך לרכוש, גם כאן צריך נסיון כלשהו, גם הדברים הללו דורשים השקעה...

- התחברתי מאד לתחושה ותגובה של סמנטה כשהיא גילתה שיתכן ועשתה פאשלה. וואו! זה היה כל כך מובן לי.
התחושה שהשמיים נופלים עלי, השאלה איך זה קרה? האשמה עצמית, חיפוש אשמים ועוד. (אמנם למזלי טרם עשיתי פאשלה של 50 מיליון פאונד, אך בכל זאת).
- חשבתי על זה כמה אנו ממהרים להאשים את עצמינו קודם כל. הספקות העצמיים שלנו...קודם כל אני לא בסדר, אני אשם...
ורק אחר-כך חשיבה שיתכן שהטעות בכלל לא שלי, לא באחריותי...
- ביקורת על המירוץ לקריירה בצורה עיוורת. בכל מחיר. ההתמכרות למרוץ הזה.
המחיר שלעתים אנו משלמים על קריירה.
המחשבה שכמה אתה עלול להפסיד במירוץ הזה? לעתים אינך רואה סביב כי אתה כה ממוקד במשהו...
ומכאן השאלה האם זה שווה את זה?
ברור כמו רוב הדברים בחיים גם סוגיית הקריירה עניין סובייקטיבי.

הסיפור עם קריירה, עבודה תובענית עלה לכותרות רק לפני יום יומיים.
אב העובד בהייטק הסיעה את התינוקת ברכבו לגן, באמצע קיבל שיחת טלפון, נסע מייד לעבודה, רץ למשרד ושכח את הפעוטה שלוש שעות ברכב...וזה נתן לי סוג של זבנג!
איזה מחיר גובה לעתים הקרייירה...המירוץ למיליון...

היכן טמון עצם העניין? - האם בסיפוק שלך מעצם העבודה והמירוץ או בסיפוק שבגלל המירוץ והעבודה אתה יכול לרכוש וילה גדולה יותר, אוטו מפואר יותר וכדומה?

- עוד נקודה שמאד הזדהיתי איתה והבטחתי לעצמי לחשוב עליה.
סמנתה מקבלת יום חופש ומחליטה להתפנן בו. היא אומרת שתיכף תכנס לאמבטיה ותשרוץ בה שעה...אחר-כך תאכל ארוחת בוקר, תוך קריאת עתוני הבוקר בניחותא...עוד שעה...היא תיקח זמן הירגעות...תעשה הכל לאט וברוגע.

ואז היא נכנסת לאמבטיה שורצת שם כ- 10 דקות (שנראו לה לפחות שעה), אוכלת ארוחת בוקר ומסיימת את העתונים תוך 20 דקות (כשהיא בטוחה שזה לקח לה שעתיים)....ואני כל כך מזדהה איתה...
אני זוכרת שלפני כמה שנים החלטתי לפנק את עצמי עם האמבטיה. אמרתי לעצמי עכשיו אני אמלא אמבטיה, אשים לי מלחים, שמנים, סבונים וכל מה שאפשר ריחניים...ולא אשכח קצף...הרבה קצף...ואז אני אשרוץ לי....אעצום עיניים וארגע...

ארגע למשך איזה חצי שעה לפחות...ואז אצא לי לאט מהאמבטיה, אתנגב היטב ואמרח את עצמי בקרם לחות בכל הגוף.

כל חלק בגופי יזכה למסג' עם הקרם....
אז לאחר שמילאתי בחוסר סבלנות את האמבטיה תוך תהיה כמה זמן לוקח למלא את החבית הזו?

שפכתי בקריז נוסף מה שמצאתי תחת ידי ואז נכנסתי.
לאחר אולי 10 דקות שנדמו לי כשעה לפחות, הרגשתי מטופשת, משועממת ועצבנית עוד יותר.

יצאתי במהירות, התנגבתי חפיף ולגבי הקרם? נו באמת? למי יש זמן וחשק להימרח בקרם ועוד בכל הגוף?

הרי אני בקושי מורחת על הפנים כדי לנסות למנוע קצת כתמי שמש וקמטים (לא שזה ממש עוזר, אך זה משקיט את המצפון מעט).

בקיצור, ספר קליל, חמוד...ולאלה המחפשים?
גם מלא תובנות.


4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ