• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אשה יקרה

אשה יקרה

מאת יהונתן גפן

הביקורת של לקרוא ברון - חנות ספרים

תמונה של לקרוא ברון - חנות ספרים
אשה יקרה
הוצאה לאור:דביר
שנת הוצאה:1999
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
בת-יה
לפני 14 שנים

“הספר אכן מתאר את היחסים של יהונתן גפן עם אמו, אך אין בו טיפת הבנה לנשים שעבדו, גם בחקלאות וגם בבית,”

9/14
ביקורות על אשה יקרה
הבאה
zoe
לפני 12 שנים

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 6 שנים•1 דקות קריאה

בספר, מספר גפן, בכנות ובגילוי לב את זכרונותיו מאימו ואת גילוייו אודותיה, בעקבות ראיונות שערך עם קרוביה וחבריה.
הספר מרגש, נוגע ללב, קשה אך שווה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של כרמלה
כרמלה
תמונה של מורי
מורי
2קוראים|גיל ממוצע72|50%נשים

על המבקרת

תמונה של לקרוא ברון - חנות ספרים

לקרוא ברון - חנות ספרים

ותיקה
חברה מזה 13 שנים
241 ביקורות•1 נבחרות•1,220 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•ספרות קלה - רומנים
תמונה של לקרוא ברון - חנות ספרים
לקרוא ברון - חנות ספרים
ותיקה
חברה באתר מזה 13 שנים
ביקורות241
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה1,220
דירוג ממוצע4.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית81ספרות מתורגמת58ספרות קלה - רומנים38

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של לקרוא ברון - חנות ספרים

ואז הכל התהפך

ואז הכל התהפך

יעל בן-ברוך

"אני לא באמת תינוק, אני כבר כמעט בן 13, אבל אני לא יודע אם אני חזק כמו שאבא חושב".
במרכז הספר הנער זיו, שמה שהוא אמור להתגבר עליו נראה לו כעת כסוף העולם, אך למביט מהצד זה עלול להישמע כדבר לא כזה עצוב וכואב. הזמן הוא תחילת החופש הגדול, זיו ושני חבריו עופר ושי נמצאים בעיצומן של ההכנות לקראת היציאה למחנה קיץ בגולן. יומיים לפני הנסיעה, זיו מגלה שהוא נשאר מאחור ושני חבריו נסעו בלעדיו למחנה קיץ אחר. מרגע זה ואילך הכל מתהפך עבורו. הוא פגוע מאד מסתגר בחדרו ואין לו חשק לכלום. הוא מנסה להבין למה ואיך זה קרה ולא מצליח, הניסיונות של משפחתו ובעיקר של הוריו לנחמו, מוערכות אך מעיקות עליו יותר.
זיו בעיקר נפגע משי שאותו החשיב לחברו הטוב ביותר. תוך ניסיונותיו להבין איך הגיעו הדברים לאן שהגיעו, הוא משחזר את יחסיו עם שי מתחילתם ואז מגלים הקוראים כי משפחתו של שי אינה משפחה רגילה. הדבר שעמו מתמודדת המשפחה של שי מכניס עוד עומק לסיפור ועוד נושא חשוב לדון עליו עם ילדים ובני נוער והוא: קבלת השונה.
זאת בנוסף לנושא הבולט יותר שהספר כולל שגם עליו חשוב לדון עם ילדים ובני נוער והוא: מהי חברות טובה, איך אמור להתנהג חבר טוב? הנושא הזה חשוב לאור נושא החרמות ששומעים עליו כיום רבות ואולי יותר מאשר בעבר. נושא זה חשוב גם לאור העובדה כי ידוע שבני נוער נוטים לראות דברים בשחור ולבן ועל כן סיטואציה שלנו המבוגרים יכולה להיראות זניחה, הילד/ה שבאחריותנו יכול/ה לקבל באופן מאד קשה. לסיום אוסיף שבמקרה הספר מתאים לתקופה, משום שהעלילה מתרחשת בחופש הגדול. מאחלת לכם, ילדים ובני נוער חופש נעים ומהנה, מי ייתן כי פתיחתו תהיה מוצלחת יותר מהפתיחה לה "זכה" זיו.
להורים מאחלת כי התקופה המאתגרת (החופש הגדול וילדים בתחילת גיל ההתבגרות - שני גורמים המהווים אתגר לא פשוט עבור הורים רבים) תעבור בקלות יחסית.

לפני 18 שעות•לקרוא ברון - חנות ספרים
מה שהלב רוצה

מה שהלב רוצה

סנדרה הבה

היום בערב יודלקו מדורות ויצוין ברחבי הארץ ל"ג בעומר. לגמרי במקריות התחלתי לפני מספר ימים את הספר "מה שהלב רוצה", אשר מפגיש על סט הצילומים של הסרט: להבה ואש, שחקן ושחקנית צעירים. הוא: נואה ווייט, שחקן אוסטרלי שבארצו הוא מפורסם מאד, אבל בתעשיית הוליווד זה ניסיון ראשון עבורו. היא: איבי ווסט שהגיעה עם אמה מפורטלנד להוליווד לפני כ - 4 שנים ומאז עושה את דרכה מעלה באופן כמעט עצמאי לחלוטין, מבלי שיש לה תמיכה, היות שבמהלך השנים אמה נהרגה בתאונת דרכים ולמעשה נותרה ללא משפחה מאחוריה.
גם נואה חווה קשיים הקשורים בעיקר לטראומה שהוא סוחב איתו מהעבר ומונעת ממנו בעיקר לנסות ולפתח קשרים עם בנות המין השני (וזה לא שאין כאלה שרוצות - גם באוסטרליה וגם על הסט לא מעט עוזרות הפקה מתגודדות סביבו).
איבי מתקבלת לאחר האודישן לתפקיד הנשי הראשי, נואה מתקבל לתפקיד הגברי המשני, כשמולו אמור לשחק בתפקיד הראשי, שחקן ותיק ומנוסה בהוליווד, שאיבי לא סובלת. האודישן של נואה עובר מצוין, אך תקוותו באשר לקבלת התפקיד מעטה, היות שהשחקן הראשי עויין אותו. בסופו של דבר קורה מה שקורה. נואה ואיבי נפגשים על סט הצילומים כששניהם נדרשים למלא את התפקידים הראשיים ומחזיקים את הצלחת הסרט על כתפיהם. נואה כלוחם אש קשוח וסקסי בטירוף ואיבי כבת זוגו של החבר הטוב של לוחם האש, שמנסה להילחם ללא הצלחה במשיכתה ללוחם האש עצמו.
אהבתי את זה שיש סיפור בתוך סיפור, שהמציאות של הגיבורים והסרט שבו הם משחקים מתערבלים יחדיו. בנוסף אהבתי שלכאורה הספר משתקף כספר קליל, אך בסופו של דבר הוא מעלה לדיון נושאים רבי משמעות כמו: התמודדות עם טראומה או הישרדות בתעשייה לא קלה כשנשארת למעשה די לבד בעולם.
ציטוט שאהבתי: "יש חוקים שנכתבו, רק כדי לבחון מתי יהיה לך האומץ לשבור אותם".
לסיום אפרגן לסופרת: זהו לא הספר הראשון שלה שאני קוראת. עד כה אהבתי את ספריה ויש עוד על הכוונת.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•לקרוא ברון - חנות ספרים
אבא שלי היה

אבא שלי היה

נטלי יעל

אבא שלי היה / נטלי יעל

ספר לא פשוט לקריאה ולראייה מתחיל במילים: "אני לא מרגיש טוב". עם זאת הספר עוסק בנושא חשוב, שגם מבוגרים מעדיפים פעמים רבות להימנע מלדון בו. התמודדות עם אובדן לא קלה לאף אחד מאיתנו ואם היא לא קלה למבוגרים, אז בטח ובטח שלילדים היא קשה, אולי אף יותר.
לפני כשבועיים, אבי הלך לבלי שוב ולמרות שהספר כבר די הרבה זמן על המדפים, (יצא לאור בשנת 2017), רק עכשיו נתקלתי בו. אמרתי לעצמי שאולי זהו רמז, אולי אבי שלח את עיניי אליו על מנת שיעזור לי להתמודד, לכן הייתי חייבת לקרוא ואמנם קראתי אותו עם דמעות בעיניים, אבל מרגישה שהקריאה אכן עזרה. אמנם איני ילדה קטנה ובכל זאת מצאתי את עצמי מזדהה עם הילד ועם המצבים שהוא חווה. המצבים המובאים בספר מתארים את התחושות והרגשות בצורה כל כך מדויקת והאיורים מדויקים אף הם ומעצימים את המסר.
בנוסף העזרה באה לידי ביטוי בכך שעצם זה שאני כותבת את הסקירה הזו, אני מנציחה את זכרו של אבי ולו במעט. ועכשיו לעלילה:
במרכז הספר ילד (שמו לא נאמר אולי בכוונה תחילה, כדי שכל ילד שחווה אובדן יוכל למצוא את עצמו בסיפור). הילד איבד את אביו, (גם לאבא אין שם ולא נאמרה הסיבה שהלך לעולמו וזה דווקא טוב לדעתי. שוב כי לא משנה מי האבא ומה הסיבה לפטירתו, העיקר הוא שכל ילד שכואב לו יוכל להתחבר).
הספר מעלה למרכז הבמה מצבים יומיומיים שעלולים להחזיר את הילד אחורה: הוא משחק עם חברים ופתאום נזכר ועולות לו דמעות בעיניים, אבל הוא מתבייש ועושה מאמצים לעצור אותן. (גם כאן מובאים נושאים חשובים כמו: בנוסף לאבל הילד גם צריך להתמודד עם העובדה שהוא מתבייש להראות שעצוב לו, שהוא מתבייש בגעגועים שלו לאבא). הוא במכולת מתבלבל בעודף והמוכר אומר: "מה אבא לא לימד אותך חשבון?" ועוד.
הספר מנגיש לילדים את הנושא ולדעתי זה ניסיון אמיץ, עם זאת אין בו פתרונות קסם וגם זה אמיץ לדעתי:
האמא אמרה לילד שאבא נפטר ולא ישוב גם בעוד 50 שנה (כלומר האמא לא מייפה את המציאות עבור הילד), אבל אין זה אומר שהיא לא מנסה לנטוע בו תקווה ואכן הספר מסתיים בתקווה ובמילים מרגשות עד מאד.
אני חושבת שדווקא בתקופה זו, שבה לצערנו לא מעט ילדים נותרו יתומים, (החל מהשביעי באוקטובר וכלה במלחמה עם אירן שמי ייתן ולא תשוב), הספר הזה עשוי לשמש כלי חינוכי / טיפולי משמעותי במיוחד. זאת ועוד, כתבה את הספר יועצת חינוכית שהשתמשה בחוויותיה, תחושותיה ורגשותיה שלה עצמה, כפי שהיא זוכרת אותן, כשהיא עצמה התייתמה מאב כילדה צעירה.
מי ייתן ואף אחד מאיתנו לא ידע עוד צער וכאב.
לעילוי נשמת מיכאל בן אסתר, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים לעד, אמן.

לפני חודש•
★★★★★
•לקרוא ברון - חנות ספרים
כאב לב מרפא

כאב לב מרפא

ג'יי מקלין

"כשהעולם הכי חשוך... אז הקסם מופיע".
הספר הזה הוא ספר המשך לספר תקוות לב שבורה. במרכז שני הספרים, אווה וקונור, נער ונערה שלכל אחד מהם שק על גבו. אווה היא בת לאם, המתמודדת עם הפרעת דחק פוסט טראומטית, היות ששבה משדה הקרב, קטועת יד עם פנים מושחתות ועם פגיעה מוחית. קונור הוא בן לאב יחידני ואביו תולה תקוות רבות בהצלחתו בתחום הכדורסל. כמובן שגם קונור עצמו מאד רוצה להצליח וככל שמתקדמת העלילה, הקורא עד להצלחתו שרק הולכת ומתעצמת. היה אפשר לצפות כי הצלחתו תשמח אותו והיא אכן משמחת ולמרות זאת קונור הוא נער די עצוב.
הוא עצוב כי בספר הנוכחי, הקוראים פוגשים את קונור ואת אווה כשהם כבר לא יחד. הם מנסים לשמור על ניתוק מוחלט, ההחלטה הזו מגיעה בעיקר מצידה של אווה, המרגישה מחויבת להקדיש את כל כולה לטיפול באמה. במקביל קונור מקדיש את כל כולו לכדורסל, אבל מעבר למטרה להוציא אותו ואת אביו מהקשיים הכלכליים, הוא מתאמץ להצליח בתחום הכדורסל, מתוך סיבה נוספת, חבויה.
לאורך כל הספר קונור ואווה אוהבים, אך מנסים לשמור על מרחק ללא הצלחה. משהו תמיד מחזיר אותם זה לזרועות זו.
זהו סיפור נעורים חמוץ / מתוק שכאמור מעלה למודעות נושא חשוב - פוסט טראומה והשלכותיה, על האדם שמתמודד איתה ועל סביבתו. בגלל שאהבתי את קונור ואווה עוד מהספר הראשון, גם את הספר השני אני מחבבת, אם כי הוא פחות מוצלח לדעתי.

לפני חודשיים•
★★★★★
•לקרוא ברון - חנות ספרים
הפיל שרצה להיות הכי

הפיל שרצה להיות הכי

פאול קור

זהו סיפור עם מסרים חשובים, חרוזים נחמדים ואיורים שללב נכנסים. הסיפור מספר על פיל קטן ונחמד שהיה חלק מעדר של פילים אפורים, אבל בניגוד לפילים האחרים שהיו מאושרים ושמחים, הוא תמיד היה עצוב והתלונן, בעיקר כאשר הביט במראה. בעיניו היה הצבע האפור משעמם ומכוער והוא הרי רצה להיות הכי....
פגשה בו ציפור והחליטה לבוא לעזרתו. לא אומר מה עשתה למענו - את זה תצטרכו לגלות בעצמכם. אם אתם הורים לילדים שלא תמיד שמחים בחלקם ולא טובים בלקבל את עצמם כפי שהם, זה הזמן לחשוף אותם לסיפור הנוגע ללב הנ"ל. נוגע ללב מכמה בחינות:
ראשית, ההתעניינות באחר והושטת העזרה, כפי שעשתה הציפור מכל ליבה.
שנית, מסר חשוב: לא תמיד מקבל האדם בחייו (במקרה הזה הפיל), את הקלפים אותם היה רוצה לקבל, אך כמעט תמיד קורה שבסופו של דבר הוא מגלה שקיבל את הקלפים המתאימים לו ומכאן למסר נוסף, חשוב לא פחות: כל אדם עובר בשלב זה או אחר של חייו תהליך של קבלה עצמית וככל שייקדם, כך ייטב.
ומסר חשוב אחרון שלדעתי כולל הסיפור: החשיבות הקיימת בהשתייכות לקבוצה, אם זו משפחה, כיתה, מדינה, (במקרה זה עדר של פילים). אומנם הקבוצה, חשוב שתקבל לתוכה את השונה ומצד שני חשוב שתהיה לאדם גם היכולת להתאים עצמו לחברה שבה הוא חי.
לסיכום: אני אהבתי, מקווה שתאהבו גם אתם.

לפני חודשיים•
★★★★★
•לקרוא ברון - חנות ספרים
שדה מוקשים

שדה מוקשים

אן רוז

מתוך כבוד ורצון לפרגן לחיילנו ולחיילי צבא ארה"ב שבאים לעזרתנו, החלטתי לקרוא את הספר שדה מוקשים מאת אן רוז. קראתי גם ספרים אחרים שלה ועד כה את כולם אהבתי.
ציטוט נבחר : "אולי רק דרך הסדקים והחלקים החסרים האור שבנו יוכל לפרוץ החוצה".

הספר הזה שם במרכז שני אנשים, ראיין וסם. ראיין היה מפקד צוות של חיילים באפגניסטן ויום אחד הצוות נכנס לקסבה בקאבול והם היו חשופים למטווח. ראיין איבד את רגלו, החיילים שעליהם פיקד מתו כי הרכב שהיו בו התפוצץ ויותר מרגלו ראיין איבד מחבריו הטובים.
גם סם יודעת מה זה לחכות לאהובה ולחשוש עד מוות לגורלו. בעלה הוא אלכס, זה שהיא מכירה מאז היותם ילדים ובמשך 12 שנה, עד גיוסו לצבא היו בלתי נפרדים. גם בחתונתם הוא היה על מדים ומיד לאחריה חזר לצוות שלו באפגניסטן לסבב אחרון. אני לא רוצה לכתוב ספויילרים, לכן רק אציין כי העלילה קולחת ומעניינת. בנוסף, הנושאים חשובים:
התמודדות שלאחר מלחמה - אם מדובר על התמודדות עם אובדן של אנשים אהובים, התמודדות עם טראומה מהבחינה הנפשית והפיזית, התמודדות עם מוגבלות, הזדמנות שנייה ועוד...
ממליצה בחום ללוות את ראיין וסם במסעם המרגש והכואב. יחד עם זאת, זהו מסע שיש בו לא מעט מן החיוך ואפילו הצחוק המתגלגל. בנוסף הספר מכוון מאד לאמונה בעצמי וביכולות שלי להתמודד וכן לאמונה באחרים. (כך לדוגמא, ראיין הנו מדריך של נערים בסיכון, עבודה שכמובן לא ניתן לבצע, ללא אמונה גדולה באותם נערים, שאחרים ככל הנראה כבר ויתרו עליהם). כמו כן זהו ספר ומסע המלא באהבה ומניחה כי אהבה זה מה שכל אחד מאיתנו זקוק לו, במיוחד בימים לא פשוטים אלה.

לפני חודשיים•
★★★★★
•לקרוא ברון - חנות ספרים
לכל הפרפרים שבליבי

לכל הפרפרים שבליבי

רבקי פרידמן

בספר בואי בתי, פגשנו נערה בשם יעלי שהתכתבה עם אמה, כהכנה לקראת קבלת הוסת והשינויים הגופניים והנפשיים הנלווים. ספר ההמשך נקרא לכל הפרפרים שבליבי. בספר זה פוגשים הקוראים את אותה נערה, רק שכעת היא בוגרת יותר. בספר זה יעלי מספרת ביומן אישי שהחליטה להתחיל לכתוב, שהיא שבוע לאחר תחילתה של כיתה ט. התחלה זו הייתה כרוכה במעבר מבית הספר היסודי, המוכר והידוע, לתיכון שנמצא בבניין גדול ומנוכר. אל בית הספר הזה עברו יחד איתה, רק 4 בנות שהיא מכירה. כל היתר זר וחדש לה ויעלי חווה לחץ, בלבול ואפילו אכזבה.
זהו מסע מעניין, מרגש ונוגע ללב. מתאים לקריאה עצמאית על ידי הנערות עצמן וגם לאימהות שרוצות להבין את בנותיהן שהשתנו להן פתאום, ביתר בהירות. הספר נכתב בליווי של אנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה והחינוך ומתאים כמו קודמו גם לבנות המגזר החרדי והדתי. במהלך הקריאה ייחשפו הקוראים יחד עם יעלי, לנושאים חשובים תמיד ובפרט בגיל ההתבגרות כמו: חברות, נאמנות, התעניינות בבני המין השני ועוד.....
מאחלת גיל התבגרות מוצלח, מרגש, אך קל עד כמה שניתן.

לפני חודשיים•
★★★★★
•לקרוא ברון - חנות ספרים
בואי בתי

בואי בתי

רבקי פרידמן

על הספר בואי בתי מאת רבקי פרידמן

הספר מומלץ לאימהות ולבנותיהן, שנמצאות בפתחו של גיל ההתבגרות ולקראת קבלת הוסת הראשונה והשינויים הגופניים / הרגשיים הנלווים.
הספר כתוב בצורה סיפורית ומכבדת ומותאם גם לבנות מהמגזר החרדי / דתי. בספר מוסבר על מערכת הרבייה הנקבית בצורה קלילה להבנה. בנוסף מובא בספר פירוט על ההכנות הנדרשות, הסימנים הגופניים המעידים על הוסת הקרבה, השינויים הרגשיים (שינויי מצב רוח). בנוסף, כולל הספר הסבר על המחזוריות שבדבר. כמו כן מודגשת חשיבותן של שמירה על פרטיות ועל היגיינה אישית. דברים אלה חשובים תמיד, אך בפרט בשלב זה של ההתפתחות.
הספר מביא חליפת מכתבים מקסימה בין אמא לבת ולדעתי טוב לקרוא בו יחד: האם ובתה, המורה ותלמידותיה. הספר עשוי לשמש גם כבסיס לחיזוק הקשר בין הקוראות אותו יחדיו.

לפני חודשיים•
★★★★★
•לקרוא ברון - חנות ספרים
נשרים

נשרים

רבקי פרידמן

על הספר נשרים מאת רבקי פרידמן :

הספר עוסק בשינויים שחלים בנו במעבר מגילאי הילדות לגיל ההתבגרות, תוך התמקדות בבנים. במרכז הספר נתי שסוף סוף זוכה לצאת למחנה הקיץ, ממנו שבו אחיו הגדולים עם חוויות רבות. לפני צאתו מתברר לו שבתיקו מצויים שני יצורי קסם שיעזרו לו לעבור את המסע. במהלך המסע הוא יחווה שינויים גופניים ורגשיים וילמד איך להתמודד איתם.
הספר הזה עשוי להחזיר אתכם למסע ההתבגרות שעברתם אתם, שאולי לא היה קל, אך בטוחה שהיו בו גם רגעים מתוקים. אם יש לכם בנים לקראת גיל ההתבגרות, מומלץ בחום לחשוף אותם למסעו של נתי, מסע מלמד, מחשל, אך גם מעורר השראה ואופטימיות באשר לעתיד. מותאם לקריאה גם עבור בנים מהמגזר הדתי / חרדי.

לפני חודשיים•
★★★★★
•לקרוא ברון - חנות ספרים

ביקורות נוספות על "אשה יקרה"

אשה יקרה

אשה יקרה

יהונתן גפן

במהלך הקריאה בספר חשבתי שאכתוב עליו שהוא טוב, נוקב, חושפני, מתחשבן, אבל אחרי שסיימתי לקרוא אותו התלבטתי מה לכתוב עליו
(לקח לי כיומים לכתוב את חוות הדעת הזו...) כי באיזשהו שלב הוא קצת העיק לי ומכורח זה שהתחלתי והגעתי ליותר ממחצית ממנו - המשכתי לקרוא אותו.

הספר חושף, אם כן, את יהונתן גפן, בגוף ראשון ומאוד כן לגבי משפחתו (הוא אחיין של משה דיין, בן דוד לאסי דיין ורות דיין...) ובעיקר לגבי אימו. האם הייתה חולה ויהונתן חושף יחד עם הקורא את דמותה. הסקירה המשפחתית שזורה לאורך הספר באופן כן ולעיתים גם סלחני.

מושגים חדשים שהגיעו אליי בזכות הקריאה בספר :

"אשה"-תמיד חשבתי שהמילה הזו היא נגזרת של המילה 'איש' ואז היא נכתבת כ'אישה' אבל מכותרת הספר לקחתי את זה שהיא אולי עומדת בפני עצמה ויכולה להיכתב כ'אשה'-חומר למחשבה...

"מכתמים"=מכתבים שגורמים לכתם

ארץ ישראל מתוארת כמקום שבחר את יושביו ולא ההיפך-כ"כ נכון ורלוונטי גם להיום

מוסיפה פה כמה ציטוטים מהספר וסליחה על מי שזה בעבורו 'ספויילרים':

"אריק איינשטיין, ידידי הצדיק, הרגיש שמשהו מתפורר לי בראש. בשיחה שהייתה לנו אחרי שאחותי נורית מתה הוא אמר "אל תחשוב על זה אפילו. זה שהן מתו זה לא אומר שגם אתה צריך להיכנס לזה. אלוהים שם אותנו פה כדי שנחיה פה, אף אחד לא ממש נהנה כאן, אבל בוא נהיה פה, בוא נמשיך לחיות, אה?" כמוני, אריק לא מאמין באלוהים, והדברים שאמר לי בשיחה הזאת עזרו לי להציל את עצמי מעצמי פעמים רבות" (עמ' 13)

"...ואולי באמת רק אדם שאוהב את עצמו יודע לאהוב גם אנשים אחרים" (עמ' 99) משפט שממצה את הספר ואת התרבות האנושית, לדעתי.

לסיכום, אני שמחה שקראתי את הספר-הכרתי את עולמו הפנימי של הסופר והמשורר המוערך.

לפני שנה•שם עט
אשה יקרה

אשה יקרה

יהונתן גפן

כבכל ספריו ושיריו של הסטיריקן, המשורר, המחזאי והסופר ממשפחת ה"מלוכה" הישראלית
הידועה משפחת דיין ,שהוציאה מתוכה כה הרבה נכסי תרבות וביטחון ,יהונתן גפן מתאר
בגאונות ממש את יחסיו הסבוכים עם אמו ואביו. הספר מוקדש למעשה לאמו שהתאבדה
והשאירה את המחבר יהונתן גפן עם שלל שאלות וסיבוכי נפש לא פתורים שהספר מהווה
חלק מניסיונותיו להשתחרר מהם. כמובן שהגילויים על המשפחה ובעיקר על הדוד המפורסם
הרמטכ"ל ושר הביטחון והחוץ לשעבר משה דיין מסקרנים למרות שנכתבו אין ספור ספרים ומאמרים
אודותיו. העלילה משולבת בהומור הפנטסטי והשנינות הידועה של גפן, כולל הומור עצמי שופע
אבל לוקה ביותר מדי חזרות על נושאים ותיאורים. בסיכום מומלץ מאד.

לפני שנתיים•שרול
אשה יקרה

אשה יקרה

יהונתן גפן

סיפור מרגש ואישי של יהונתן גפן על אימו שהתאבדה ועל משפחתו.
גפן "מתחשבן" עם הוריו ובעיקר עם אימו על מחסור באהבה, בחיבוקים ונשיקות.
יהונתן גפן מתאר את אימו, אביבה, כאשה דיכאונית, כבוייה ולא מרוצה מחייה ומכך שלא הצליחה להגשים את עצמה במושב נהלל.
אביו של יהונתן גפן, ישראל גפן, מתואר גם הוא כמי שרק תפקידו הצבאי עניין אותו וכמי שברח ממשפחתו לאחר התאבדותה של רעייתו..
עמ' 188: "היום אני יודע: מותה של אמי, ובריחתו של אבי, כמעט הרגו אותי. השואה שלי היתה להדחיק אותם בכל אמצעי ולהרוס את עצמי."
אימו העריצה את אחיה, משה דיין ובספר, יהונתן גפן, מתאר את דודו משה דיין ואשתו הראשונה, רות דיין,
כתחליף ראוי למשפחתו וביתם היה מקום שקיבל בו תשומת לב, חום ואהבה שכה חסרו לו בילדותו.
סיפור עצוב המלמד על תקופת החלוצים שחיו ונשמו סיסמאות.
יחד עם זאת, הסיפור כתוב עם הומור ולעיתים היה מצחיק ומשעשע,
כמו במקרה שיהונתן גפן מספר על סבתא זהבה (מצד אביו), עמ' 114 : "אשה טובה וצנועה. מסתפקת במועט ולא זורקת כלום.......
מכל דבר שבעולם היא עשתה ריבה. אני זוכר שפעם נשבר להם כיסא בבית בשכונת בורוכוב,
ואני מיהרתי לזרוק אותו לאשפה לפני שהיא תעשה ממנו ריבה."
מומלץ בחום.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•תמי
אשה יקרה

אשה יקרה

יהונתן גפן

"אשה יקרה" ליהונתן גפן
מאת: משה מאלר
באיזמל מנתחים חד, דוקרני ופולשני מנתח הסופר יהונתן גפן, בכשרונו הרב, את שנות ילדותו, את סובביו ובעיקר את הוריו. בספרו החדש יותר, שזה עתה ראה אור, "הילד הכותב", מודה יהונתן שאמנם כל סופר – מוצלח או מוצלח פחות – נוטה להשליך קיתונות של ביקורת לעבר הוריו שגידלוהו ולתאר בהרחבה את ילדותו הקשה. והנה גפן עושה זאת גם הוא, ובגדול, בספרו "אשה יקרה". אותה אשה יקרה היא אמו, היא מושא ספרו, ובשם הציני הזה מבטא הבן את תחושתם של כל אלה שלא היה להם ממש מה לומר אודותיה זולת הכינוי הסתמי הזה, "אשה יקרה", וכאן רומז יהונתן לאותם אנשים: אם אין לכם משהו ממשי לומר על אמי המנוחה, אולי עדיף שלא תאמרו דבר?
עם אביו מתעמת גפן בקרב של ממש, ולא זו בלבד שאיננו חושך שבטו מאביו ואיננו "עושה לו הנחות", אלא אדרבה, מטיח בו שוב ושוב את כל הכעסים, התסכולים ורגשות השנאה שהצטברו בתוכו במשך כל השנים כלפי האב הזה. השאלה אם אכן היה האדם הזה אביו מולידו אם לאו, היא שאלה טריוויאלית ביותר בסיפורו האוטוביוגרפי של גפן. השאלה איננה רלוונטית כלל, משום שהאדם הזה הוא שאמור היה לגדל את יהונתן הילד, להעניק לו עידוד, תמיכה, אהבה וחום הנחוצים לכל ילד כאויר לנשימה. ולא זו בלבד שלא העניק לו כל זאת, אלא כל התנהגויותיו עמו היו ההיפך הגמור. אם את אביו הוא שונא, את אמו, "האשה היקרה", הוא אוהב, הוא מעריץ, ואפשר שדווקא בשל כך הוא מתקשה לסלוח לה ולהתפייס עימה על התאבדותה, על נטישתה אותו, על עמידתה מנגד לנוכח התעמרויותיו של אביו בו. גפן לא סולח לה, לאמו השברירית, אשר בדומה לסבתו התכנסה יותר ויותר בעולמה ובקונכייתה, מנתקת עצמה מהעולם שסביבה ומילדיה הקטנים, בשנים בהן הם היו כה זקוקים, נואשות, לאהבת אם, באין להם אהבה אחרת להתרפק עליה.
גם מעצמו יהונתן אינו חושך את איזמל המנתחים המושחז שלו, אולם על עצמו הוא כותב בסלחנות מה, ובצדק. בסופו של דבר, מה כבר ניתן לדרוש מילד, מנער צעיר? קשה לו למחול לאמו על התנהגויותיה כלפיו כשם שהיא לא מחלה לו, במשך שנים, על מעשיו האינטימיים אותם עשה בצנעת הפרט שלו, וחשפה אותם קבל עם ועדה. כמה מזכיר לי הדבר דברים שנעשו גם לי בילדותי! כה קל להזדהות, לפעמים, עם סיפורים אוטוביוגרפיים, באשר הם חושפניים, וכל אחד מאיתנו יכול למצוא בהם את עצמו, את עברו, את חוויותיו. גם אני הוצגתי לעיני כל, במערומיי פשוטו כמשמעו, קבל עם ועדה, לעיני חבריי וחברותיי במסיבת סיום הקורס הטרום צבאי ב"בית ברל", מעל גבי שקופית שהוקרנה בהגדלה משמעותית, בה הנני מצולם מעורטל וחשוף שת. כמה רציתי לקבור את עצמי באותן דקות, וכמה ייחלתי שתבלעני האדמה בעודי חי, אדום כסלק מגודל הבושה.
יותי, כינתהו אמו בכינוי של חיבה, בכינוי של קיצור שמו יהונתן. אך מה גדולה היתה הבושה של יהונתן הילד כשחבריו במושב נהלל (כפר "מה-יגידו", אשר הכל בו חוששים מפני ה"מה יגידו") כינוהו בכינוי הפוגעני והמרושע: יותי אידיוטי. כמה יכולות מילים להרוג! וכאשר מדובר בילדים – אשר בטחונם העצמי טרם נתגבש – הכינויים פוגעניים פי כמה וכמה. קראתי את התיאורים הללו, ושוב לא יכולתי שלא להיזכר בכינוי שהצמידו לשמי, בבית פנימה אם לא בחוץ: "עוֹפָלֶ'ה קַרְטוֹפָלֶ'ה". פלא שמאסתי אז, כהיום, בשם ההוא שניתן לי, עוֹפֶר, ובהזדמנות הראשונה שניתנה לי נאחזתי כבקרש הצלה בשם השני שניתן לי בעת לידתי? הרי בכל פעם שקראוני בשם ההוא, לא יכולתי להימלט מהאסוציאציה של קַרְטוֹפַ'ַלאךְ, אותם תפודים הנצלים באש המדורה - - -
כמה יפה יודע גפן לשחוט את הפרות הקדושות ולקטול מיתוסים מטופשים שהוקבעו בתוככי החברה שלנו אך ורק משום שמיתוסים הם. בספרו "הילד הכותב" הוא עושה זאת בהרחבה, בהקדישו לנתן אלתרמן פרק שלם. ב"אשה יקרה" הוא עדיין מהסס ומקצר, כאילו עודנו חושש-משהו לגעת באותה פרה קדושה ששמה 'המשוררים הלאומיים' שלנו. מצד אחד, גפן אינו מנסה להסתיר את ההערצה הכבירה שיש בו בכל הנוגע לאיכות שירתו של אלתרמן הדגול, מושא הערצת ילדותו. עם זאת הוא חושף, קליפה אחר קליפה כקלוף הבצל, את אישיותו הריקה של נתן אלתרמן, המתגלה לעיני הקורא כאדם ריק מתוכן, המעביר את ימיו ולילותיו בין יושבי "כסית", כדוגמת חצק'ל איש המקום, כשאדי האלכוהול עולים אל מוחותיהם של יושבי הקרנות דהתם, ובין לגימה ללגימה אין להם מאומה בראשם זולת חיזור אחר נשים וחיזור הנשים אחריהם. או אז תמה הקורא, פוקח עיניו, מאמין ואינו מאמין: האמנם לאלו ראוי להתקרא 'משוררים לאומיים'? ביאליק, טשרניחובסקי, אלתרמן – דגולי האומה, הוללים וריקים? האמנם?
גם מדודו הדגול, משה דיין, מי שהיה שר הבטחון והרמטכ"ל הדגול, גיבור המלחמות עטור התהילה, לא חושך גפן את שבט הסופרים המייסר שלו. גם אותו הוא חושף ללא כחל ושרק, על שוד העתיקות שלו בכל הזדמנות, על נאפופיו הרבים חסרי המעצורים, ועל אישיותו הרומסנית, משל היה דיקטטור בשלטון טוטליטרי אפל כלשהו.
ספר חובה לאוהבי אוטוביוגרפיות, ספר שיש בו הרבה יותר מאשר תיעוד היסטורי אותנטי ממקור ראשון: ספר שהוא יצירה של ממש, יצירה הנובעת ממעמקי מעיין נפשו של הכותב, בכתיבתו הרגישה, השזורה עוקצנות חדה ומרירות צורבת, אך עם זאת כה אנושית, כה שברירית וכאובה, כשמאחורי הכותב מתגלה הילד הכותב שבו, הילד המחכה ומייחל, עדיין, לאמו שתופיע. לה, בעצם, הוא כותב את ספרו, אך לא פחות – גם לעצמו, ובמידה רבה – לכולנו, לכל אחד ואחת מאיתנו. אולי משום כך הגדיר פעם מי שהגדיר ספר איכותי מה הוא? ספר בו יכול כל אחד למצוא את עצמו. ויהונתן גפן עשה זאת. יישר כחך, יהונתן! אהבתי!

לפני 9 שנים•משה
אשה יקרה

אשה יקרה

יהונתן גפן

סיפור אישי ומשפחתי. יהונתן גפן חוזר או בעצם מחפש לראשונה את אמו. ממרחק של שנים, בגיל 50+ הוא כותב אל ועל האם שנעלמה מחייו לפני 30 שנה כשנפטרה ממנת יתר של כדורים, שלדעת יהונתן גפן היו ללא כל ספק התאבדות. הספר מתאר את חייה של האם, בצל משפחתה והדמויות הדומיננטיות בה. וכן את חייו של יהונתן גפן עצמו, את ילדותו ואת כל מה שעבר עליו והשריטות שנשארו לו מאירועים שונים.
בסה"כ ספר סביר, מעניין, חושפני, וקריא.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אבי
אשה יקרה

אשה יקרה

יהונתן גפן

בהתחלה חשבתי לצטט קטע חזק מהספר.
ואז נזכרתי ביהונתן שמספר על ההשלכות שיכולות להגיע מדקלום וציטוט דבריהם של אנשים אחרים,
והחלטתי לכתוב בעצמי.
אני מאוד מעריכה את יהונתן כמשורר, מאז ומתמיד אני מוצאת את עצמי מזדהה עם כל מילה שלו.
החלטתי לקנות את כל הספרים שכתב אי פעם והתחלתי מהספר "אשה יקרה".
כל כך נהניתי.
יהונתן, בכשרון יוצא דופן, מצליח לספר על אמו וילדותו מנקודת מבט מהצד(!)
דבר לא טריוויאלי לחלוטין, במיוחד לאור העובדה שכל החוויות האלה הן מילדותו,
ובכלל מעצם היותו אדם- תמיד אנחנו נוטים להסתכל על הדברים כך שיסתדרו לטובתנו.
הוא מתאר ילדות קשה, מלאה בטראומות ומביא את סיפור חייו של אמו, מחיה אותה לראשונה בחייה מאז מותה.
הסיפור הוא סיפור שמרפא את הכותב וניתן להרגיש זאת עם כל מעבר לעמוד הבא,
נחשף בפנינו תהליך שלם של השלמה של ילד עם אמו וההבנה שלו אותה, על חסרונותיה ויתרונותיה!

אמשיך לקרוא עוד ועוד. כתיבה קולחת, נעימה ובעיקר מתוך הלב.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•שירלי גפן
אשה יקרה

אשה יקרה

יהונתן גפן

לא ראוי בעיני לדרג כאבו של אדם החושף את עצמו בפניך.
הספר נכתב כיומן,כמסע של גילוי עצמי,כדרך שאדם כותב רשימות לעצמו תוך כדי חשיבה.
חבל,
כוון שהוא כתוב ללא סדר ארועים.וללא סיפור "מסודר" החשיפה והכאב הטמון בה טובעים בים של מלל וחזרות
ומותירים תחושה של ריקנות וחוסר שלמות.
ועדיין יש בו סיפורים רבי עוצמה הכתובים ביד אומן
הוא שווה קריאה ואהדה!

לפני 15 שנים•טופי
אשה יקרה

אשה יקרה

יהונתן גפן

הספר אכן מתאר את היחסים של יהונתן גפן עם אמו, אך אין בו טיפת הבנה לנשים שעבדו, גם בחקלאות וגם בבית, בשנותיה הראשונות של המדינה. זאת היתה תקופה של "עבדות" לנשים, שלא היה להן לא יום ולא לילה, ואסור היה להן להתלונן על כך, כי הרי מקימים מדינה. ומתוך חוסר ההבנה הזה, מצייר גפן אם נטולת רגשות, כשלמעשה אמו היתה פשוט תשושה מעייפות, על כל המשתמע מכך. חוסר הנכונות הזאת, לראות את המציאות, פוגם בספר, והופך אותו לשיטחי וחלול.

לפני 14 שנים•בת-יה
אשה יקרה

אשה יקרה

יהונתן גפן

ספר חובה לאוהבי הספרים של יהונתן גפן.
אפשר ללמוד הרבה עליו ועל התקופה בארץ שבה יהונתן היה צעיר. כול הרבה בכיתי כול כך הרבה הבנתי כולך כך אהבתי.
ובסוף הספר כול כך רציתי לרוץ לנחם ולחבק את יהונתן.הכי חזק שאפשר.


לדעתי בשעתו שהספר יצא לאור ואחר הכתבות בעיתונים .
לא אהבו את מה שכתב שם כי זו היתה כתיבה נוקבת
וזה נס רפואי שיהונתן שרד .

קשה להיות הורים אבל לעיתים קשה יותר להיות ילד להורים.
ממליצה בחום.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•יעל

אשה יקרה

מאת יהונתן גפן

הביקורת של לקרוא ברון - חנות ספרים

תמונה של לקרוא ברון - חנות ספרים

“ספר גילוי עצמי וחשבון נפש. לא רק של יהונתן,אפילו גם שלי. מומלץ מאוד”