ביקורת ספרותית על מדריך הציפורים בישראל לילדים ולנוער מאת יונה זילברמן
ספר טוב

---

שמו של הספר יותר ממרמז על כך שהוא מיועד לילדים ולנוער, וככזה מצאתי לנכון להתייחס לקהל היעד לו הוא נועד - הנוער.
ובכן, מעל ארצנו הקטנטונת עוברים יותר מחצי מיליארד עופות וציפורים לכיוון אחד! אולם לא בהכרח שהמספרים זהים גם לכיוון הנגדי.
כדי לעניין ולגרות את הילד או הנער הסקרן להיכנס לנבכי נושא העופות והציפורים, חובה לצרף סיפורים מעניינים ו"ארציים" על ממלכה זו, והחיפוש של פרט זה או אחר - עוף או ציפור, חייב להיות מיידי, ידידותי וברור – דבר שלצערי לא מצאתי במדריך הזה, וחבל.
וברשותכם אפנה מייד לדבר שלשמו התכנסנו:
דבר נכון הוא 'אינדקס הציפורים' שמובא בתחילת הספר, עם שמות כל הציפורים המופיעות בספר לפי סדר א"ב, ומספר העמוד שבו מופיעים כל הפרטים עליה – מעין תעודת זהות.
ומיד, כש"נכנסים לספר"... הופה, נתקלים בבעיה: "ציפורים יציבות בארץ". אתה אומר לעצמך: "יופי, עכשיו נמצא פרטים על היונה הזו שמטיילת לי ליד הבית." אז זהו, שלא תמצא בקלות. מהיכן עלי לדעת האם היא עוף או ציפור יציבה, חולפת, חורפת או מקייצת? ואם כבר עשיתם את ההבחנה הזו, אנא, סדרו גם שם את החבר'ה לפי סדר הא"ב, שלא נשתגע.
הלו, רק לפני שעה קיבלתי את הספר! !Help
ואם כבר תמצא את הפרטים (ואין הרבה סיכוי), אז היונה, הצוצלת או התור, או שיהיה שמם אשר יהיה, יתכן ויעופו לדרכם ותצטרך לחכות לבואם של אחרים, איזה באסה. ולמה אין לי ציור או צילום של הצללית בשמיים, במעופה? ומדוע לא עוזרים לי באבחנה האם העוף או הציפור הולכים או מקפצים?

ובכלל, למה איש אינו מספר לנו אחת ולתמיד את ההבדל שבין ציפור לעוף?
יש שיגדירו עופות את כל סדרת העופות, ציפורים – ציפורי שיר. אבל זה לא תופס בעברית מדוברת, כי נכון לומר ציפורי טרף, או ציפורי לילה...
יש כל מיני דרכים לנסות ולהגדיר; לעתים על פי הגודל, לעתים על פי צורת הקינון... ואם זה נשמע מסובך, אתם לא טועים, זה אכן כך.
בגדול, כנראה שאין הפרדה מדויקת - כל הציפורים הן עופות. ולהפך? לאו דווקא.

אני, כנער סקרן הנכנס לראשונה לתחום, רוצה לראות חומר "מיוחד ומסקרן" המלווה בסיפורים על אודות ה"דמויות" שבעלילה, שאם לא כן, בואו נודה על האמת - החומר די משעמם.

יאללה יעקב, לעבודה, תביא מספר דוגמאות, ונראה על מה אתה מדבר...
או.קיי, צודקים.
ובכן, הנך מטייל עם המשפחה באגם פולג מול מכון וינגייט שליד נתניה ורואה "ברווזים". כיצד תדע אם הן סוּפיות או אגמיות?
לא חמודי, אין שום צ'אנס שתמצא את ההבדל. מה הבעיה לומר לי שהסופית חומה - לעומת האגמית, השחורה? ובנוסף, למחוא כף או להתקרב, ואז: ה"סופית" תברח לסוּף שעל גדת האגם, ואילו ה"אגמית" לאן תברח? נכון, למרכז האגם! יפה, אתם רואים שזה לא קשה? אנחנו כבר בדרך הנכונה...

לא הייתה מיותרת גם הפנייה ל"חוות חפציבה" של חברת החשמל בערוץ נחל חדרה. ובכן, בחודשים נובמבר-מרץ (יש לאמת עם החווה בטלפונים 6241558, 6241561 קידומת 04), ניתן לצפות במעופם המקסים של הקורמורנים הגדולים (עמ' 224) הבאים מצפון הארץ (בצורת כנפיהם, בחילופים בהובלה של ה"מטס", לאחר שהמוביל מתעייף מעט) לעבר מקום לינתם - על עצי האיקליפטוס שבמקום.
אגב, לצפונים שבינינו, מושבות קורמורנים קיימות גם בקישון ובשמורת אפק שבקריות.

כמו כן חסרו לי הסיפורים על הסיס המעניין (עמ' 238) שכל חייו עוברים עליו באוויר (כן, שמעתם נכון) ומלבד קינון והטלת הביצים הוא אינו יורד לקרקע, יותר נכון לעצים או לחומות, ורגליו החלשות כמעט ואינן מסוגלות לשאתו. ואם אנו בסביבת ההזדווגות, גם פעולה "בסיסית" זו הוא מבצע תוך מעוף ולאלה ש"קלטו את הראש" נזכיר שהדבר המענג הזה נעשה במהירות של כ- 200 קמ"ש... ולשאלתכם המתבקשת, כיצד הוא ישן? ובכן, מוחו מחולק לשניים ובזמן שחצי מוחו הימני ישן – השמאלי פעיל, ולהפך... גאוני. ולשאלה המסקרנת ההיא... האם גם יחסי המין מתקיימים תוך כדי מעוף? והתשובה - בדיוק כפי שניחשתם, חיובית! ולמה שלא נספר לילד הסקרן שזוהי "הציפור של הכותל" (בכותל קיימים כ- 88 קינים) ושלכבודה נעשו עצרות (רציניות) בכותל, בסביבות חודש פברואר-מרץ, לציון שובה אל החומה...
מצרף שני קישורים:
http://www.youtube.com/watch?v=Zl5NsZvWaLk&feature=youtu.be

http://www.sisim.co.il/kotelpics.html

ובצמוד, מתבקש ההבדל שבין הסיס לסנונית (הטסית, בעמ' 250): הסיס שהוא בעל כנפי חרמש, זנבו קצר יותר מהסנונית (כ- 7 ס"מ לעומת כ- 12 ס"מ של הסנונית הנראה לפעמים כמו שני חוטים היוצאים מהגוף) עף גבוה ובמהירות עצומה ו"משוגעת" של כ- 220 קמ"ש והיא אולי הציפור המהירה ביותר העפה מעלינו ותפיסתה ע"י עוף דורס שמורה אך ורק לשני מיני בז. הסנונית לעומת הסיס עפה נמוך, לא במהירות מטורפת, ופעמים רבות קרוב לקרקע, בחיפוש אחר מזון.

ובהמשך, היכן שני השיאים השמורים לבז הנודד. הוא בעל הראייה הטובה ביותר (בפרמטר מסוים) והעוף המהיר ביותר.
אגב, המהירות הגדולה ביותר הקיימת בטבע שמורה, כנראה, לציפור - לסוג מסוים של צופית, שלא נמצאת בארצנו - 'צופית אנה'.

והיכן הסיפור על הקנה (מה שקראנו בצעירותנו, בטעות – "קנה סוף") שסביבו שוחים מיני דגים, ושעוף אחד - הלבנית הגדולה, משתמשת בו כדי לצוד דגים, וכיצד נהנים חלק מאורחיו מהאירוח בצלו?
ובכן, מעט ידע לזאטוט המתחיל:
הקנה (לא הסוף) גדל לגובה והמרחק שבין פרקיו של כל צמח בוגר הוא אחיד ומדויק!
המרחקים נעים, לידיעתי, בין כ- 16 ס"מ בצמח צעיר, וכ- 28 ס"מ בצמח בוגר, בדיוק מעורר התפעלות.
קחו את ילדכם, העמידו אותו ליד קנה ומספר הפרקים שתספרו לגובהו באחד, יתאים, קרוב לוודאי, למספר הפרקים בקנה, הבוגר, השכן... ומכאן נגזרה המילה "קנה מידה"...
אגב, הבמבוק (חזרן) שמטפס לגבהים רציניים הרבה יותר, הוא צמח דומה לקנה, אך שונה. רבים מאוד ממנו ניתן לראות בסין, ושם הוא משמש, בין השאר, כמזון לדובי הפאנדה.
הבטחנו אירוח?
ובכן, הלבנית הגדולה (בעמ' 111 בשמה בלבד), היא בעלת רגליים גבוהות וצהובות שבחלקן התחתון הן בצבע כהה – ממש כמו הקנה שבתוכו היא עומדת ומחפשת לדוג. הדגים, בראותם "קנה" אינם חוששים ומשייטים בסביבה, תוך שהם מקבלים צל חינם אין כסף. ואז...
במהירות עצומה, שכמעט ואין דומה לה בטבע (נדרשת מצלמה במהירות תריס של 1/4000 שנייה לפחות, כדי תתפוס את האירוע!) היא משפדת את הדג האומלל במקורה, וכדי לאוכלו, היא מטילה אותו כלפי מעלה באוויר והופ - בולעת.
ועכשיו, כדי לא לפספס הערות והארות לציפורים, אתייחס אליהן לפי מספר העמוד שבו הן מופיעות.

צופית (עמ' 34): טוב שהמונח "יונק הדבש" הלך לעולמו, מאחר שהציפור אינה יונקת (אין לה שפתיים לעשות את פעולת היניקה) ואינה "מחפשת" דבש... היא כה זעירה שאילו הייתה מרחפת לתוך צמח ההיביסקוס, האהוב עליה – יתכן שהייתה נטמעת בו, ולכן, היא מעדיפה לעשות חור מהצד, בין עלי הכותרת לעלי הגביע ו"לגנוב" את הצוף – מבלי לתת לצמח שום תמורה...

בולבול (עמ' 38): כפי שכתוב שמו בערבית הוא זמיר... הוא אחד שמתריע על כל סכנה שהוא רואה, גם שאינה נוגעת אליו. משהו כמו "עומד בשער".

ירגָזי מצוי (עמ' 40): במהירות בניית הקן ובמיקומו, כנראה הוא "אלוף בוני הקנים". תנו לו זמן קצרצר, והופ, יש קן, ובכל מקום...!

ירקון (עמ' 50): זמר נהדר! מקנן בעיקר על ברושים ולכן נמצא הרבה בברושים המקיפים את בתי הקברות...

צוּצלת (עמ' 62): הובאה ארצה ע"י הערבים המוסלמים מסנגל שבאפריקה.

דוכיפת (עמ' 64): דוכיפתים ברבים. איני בטוח שהיינו רוצים את הציפור הזו כציפור הלאומית שלנו. היא ציפור מצחינה ומסריחה שדואגת לסירחונה כדי להימלט מטורפים (נחשים) ועל כן, ניתן למצוא אותה בקרבת קומפוסטים (זבל פרות), שם היא מרגישה כמו בבית... מיותר לציין שהעדפתי את הסיקסק (האלגנטי) על פניה של זו בהצבעה על "הציפור הלאומית של ישראל".

שחרור (חטף פתח מתחת לח', עמ' 66): הזכר שחור, ואילו הנקבה חומה/אפורה. יש הטוענים ששמו בא לו כ"מבשר השחר" – הציפור הראשונה שאנו שומעים בעלות השחר, ולא בגלל צבעו של הזכר...

שלדג לבן חזה (עמ' 72): כנראה ש"לבן החזה" עדיף ע"פ ה"שלדג", מאחר ותפריטו מגוון ועשיר ובהחלט לא רק דגים...יש להבדיל בינו לבין הפרפור עקוֹד שבעמ' 76.

סיקסק (עמ' 84) ציפור "קשוחה" שהתחרה על תואר "הציפור הלאומית של ישראל" (תואר שבו, כזכור, זכתה הדוכיפת). ניתן לראותה פעמים רבות כשהיא עומדת על רגל אחת, משך זמן רב, כמו החסידה. כשמישהו קרב לגוזליה - עורב או אפילו... זאב! עם הדורבן (ציפורן) בכנפה, היא אינה נרתעת "להביע את דעתה" ולהשיב מלחמה. אגב, במשאל הגדול על הציפור הלאומית שלנו, הצבעתי עבורה, וכמובן שהייתי במיעוט...

והיכן כל הסיפורים על העורבים (האפורים) האינטליגנטים (עמ' 86) שנצפו בעיר כשהם מחכים במעבר חציה להופעת האור הירוק, ורק אז חצו את הכביש... ואחרים שנצפו כשהם זורקים לכביש אוכל בעל קליפה קשה (אגוז פקאן, לדוגמה) ולאחר שמכונית חולפת שברה את הקליפה, ירדו ו"פתחו שולחן".
ואם אנחנו כבר "בסביבת העורבים" ניתן להכניס לספר גם את הקוקייה, הציפור הטפילית, והנמצאת בארץ מספר חודשים. לספר את סיפורה המאוד מעניין על הטלת ביציה בקני עורבים כדי שהעורבים ידגרו עליהן במקומה ויגדלו את גוזליה...אפשר גם לתהות ולשאול מדוע העורב - ציפור נבונה לכל הדעות, ממשיך לגדל את "ילד החוץ" הזה, כשכבר מתגלה "התרמית".

עורבני (עמ' 98): ציפור מאוד אינטליגנטית! יודעת להבחין ב"סיבה ותוצאה"... אולי "גדול חמסני הקנים"! חקיינית מעולה. רק בארץ היא עם "כיפה שחורה" על ראשה. כנראה שעברה גיור כהלכתו...

עגוּר אפור (עמ' 228) העגוּרן - הנמצא באתרי בניה, קיבל את שמו מהעגוּר, שבדומה לו, גם הוא "עומד" על רגל אחת. ומכאן, גם באנגלית וכמעט בכל השפות המוכרות משתמשים בשם זהה לעגוּר ולעגוּרן (בחלק מהן- Crane, ובאחרות- Gru).

ואולם, יש חומר מעניין שנמצא בספר, כמו כיצד מתבצעת האכלת הגוזלים של השחף (עמ' 219): להורים ישנה נקודה אדומה בקצה מקורם. הגוזלים שניקרו במקרה בנקודה זו לומדים שניקור בנקודה האדומה מזכה אותם במזון, שהשחף מקיא אל פיהם... איכס! כן, אני יודע שלא אומרים איכס על אוכל, אבל אולי בכל זאת, רק הפעם...

אבל ההאכלה "המגעילה ביותר" שייכת, לטעמי, לשקנאי (עמ' 172): הגוזל מכניס את ראשו לתוך קיבת הוריו! ודולה משם את הדגים, המעוכלים למחצה...המשפחה מוכנה לוותר על נימוסי השולחן בעבור העלאה מהירה במשקל הגוזל וצבירת רזרבות (שומנים) בגופו, וזאת עקב הדרך הארוכה שמצפה להם במעופם לארץ נדודיהם/ן.

ומה בין גוזל לאפרוח?
גוזל ('גוזֵל' את המזון מהוריו) בד"כ על העץ, בוקע מהביצה עירום, עיוור ו"חסר ישע". בעיקר אצל הציפורים.
אפרוח (יכול "לפרוח" מיד) מפותח יותר, בד"כ על הקרקע. האפרוח בוקע מכוסה בפלומה, רואה, הולך ואוכל בכוחות עצמו. אפרוחים יש בעיקר לעופות דוגרי קרקע, כגון תרנגולים ואווזים.
ואם כבר, אז תלמדו את הזאטוט החוקר שהשם פִּרְחוֹן ניתן לגוזל שעף ("פורח") מהקן...

ומשהו שלמדתי. מלבד הסופר חיים נחמן ביאליק, שנתן מספר שמות לציפורים, גם מנדלי מוכר ספרים "חטא" בתחביב זה.

אפרופו ביאליק. ובכן נדידת הציפורים והעופות (ארץ החום והקור) נעשית בעקבות חיפוש מזון, ולא בגלל שקר להן (לא צריך לדאוג להן, הן עם נוצות), ובארצות החום קל יותר להשיג מזון, בנוסף ליום הארוך יותר.
לסיום, לאחר שמעולם לא נתקלתם, כנראה, בחוות דעת שמציגה: "מה אין בספר" הגיע הזמן לסיים.

יש המון סיפורים מעניינים בנושא עופות וציפורים, ובמידה ויוכנסו במהדורה הבאה, הספר - שאמור להיות לבני נוער בצעדיהם הראשונים בצפרות, בליווי תמונותיו המקסימות - יהיה מושלם.
זהו,
עבור ההתחלה, נראה לי שהספר הבסיסי הזה עדיף להתחלה על הספר (הטוב ביותר והמפורט) הקיים בשוק להגדרת ציפורים – לקסיקון מפה "הציפורים", בהוצאות מפה והקיבוץ המאוחד.
הספר סביר ל"צפר הירוק" בתחילת דרכו, אולם לא להתעכב עליו יותר מדי.
וכאן, נראית לי הזדמנות טובה להביא את הקישור הבא, שמביא לנו את קולות הציפורים שסביבנו, כדי שנדע מי המעצבן שמרעיש לנו בבוקר, כשאנו מתים לחטוף שינה טובה...אגב, אצלי זו הצוצלת.
http://www.yardbirdsil.info/chidon/birds+voice/index.html

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על מדריך הציפורים בישראל לילדים ולנוער