כשאסימוב החל לברוא את עולם הרובוטים שלו (הסיפורים התפרסמו מ 1940 והספר יצא לאור ב 1950) האמריקאים היו במרוץ להשיג את מה שאנחנו מכנים היום "איכות חיים". הם השיגו מכונות חוסכות עמל כפיים, שעזרו לעקרות הבית לטפל במשק הבית ולגדל ילדים. החלום היה - משרתים לכל (פועל). אבל היה גם פחד עמוק ממכונות וסכנתן לאנושות. מה שעוד היה אז: פחד עמוק מזרים וחשש גדול מ"קומוניזם" - החשש שהוליד את חוקי מקארתי הידועים לשמצה.
חוקי הרובוטיקה כפי שנוסחו ע"י אסימוב:
1. לא יפגע רובוט באדם ולא יאפשר ע"י מחדל מצידו שייגרם נזק לאדם.
2. ימלא רובוט כל הוראה שתינתן לו ע"י בני אדם, פרט למקרים בהם הוראה כזאת תעמוד בסתירה לחוק הראשון.
3. חייב הרובוט לשמור על קיומו, כל עוד שמירה זו אינה עומדת בסתירה לחוק הראשון או לחוק השני.
בספר הזה סוזן קאלווין, שהיא פסיכולוגית הרובוטים והמומחית להם, בוחנת כל חריגה של רובוטים מהתכנון הקפדני בו תוכננו. יש בו 9 סיפורים מעניינים, כשכל אחד מהם בוחן התנהגות אנושית אחרת באמצעות רובוטים. ההתנהגויות כמו קינאה, תחרות, אהבה מניפולציה. הסיפורים הם לכאורה סיפורי רובוטים, אך למעשה הם סיפורים על בני אדם. אסימוב גורם לנו להזדהות עם הרובוטים, ואף להרגיש את מה שהם "מרגישים" וזו גדולה של מספר.
מה שמעניין בספר הזה הוא העולם בו הוא נכתב - העולם של שנות הארבעים של המאה הקודמת: תפקידים מגדריים (הנשים פה תמיד שתלטניות וחסרות הגיון. והאשה האחת בעלת ההיגיון - היא רווקה זקנה, שרובוטים הם האובססיה שלה ושאיפתה הסמוייה היא אהוב ותינוק...) הגברים בעלי מקצוע, נכנעים לשתלטנות הנשים. והעולם הוא עבודה קשה: כרייה, בנייה, הרכבה.
הספר שבידי ישן תורגם ע"י יאיר שמעוני. הבנתי שיש הוצאה מאוחרת ותרגום עדכני, שווה לבדוק. אני אוהבת אותו מאד וממליצה על קריאתו לכל מי שאוהב סיפורים מעניינים עם פואנטה, ומתלהב מחזון. חובבי המדע הבדיוני מקבלים פטור - הם קראו אותו כבר עשרות פעמים...
*
















