אני לא מצליחה לגבש דעה מוחלטת או חד משמעית על הספר הזה. לא מצליחה.
היה כיף לקרוא אותו, ממש כיף, אבל כשאני מנסה לבחון אותו מכיוונים אחרים - נו, טוב...

אני אתחיל מההתחלה - איך הגעתי לספר הזה בכלל? והשם המחריד הזה - "מלאך משמיים" - זה פשוט נשמע כמו אחד הספרים האלה, שאני בחיים לא אתקרב אליהם.
זה התחיל עוד לפני שהגעתי לספרייה - אח שלי איים שאם אני לא אכנס (ואצא) מהספרייה תוך שתי דקות, הוא מאחר לעבודה (אבוי! אני לא זו שהתעקשה לצאת דקה לפני שהוא צריך להיות שם! בוהווווווו ).
נכנסתי לספרייה בצעדים מהירים, והבחנתי בספר ששכב עקום על המדף, בין שתי שורות של ספרים מסודרים. ומאחר שאני פרפקציוניסטית ושיגע את העיניים שלי לראות את זה, הלכתי אל המדף, ורגע לפני שיישרתי אותו (איך לא?) קראתי את גב הספר.
"אבל פאץ’ הוא לא נער רגיל. הוא מוזר, אפל ומושך..."
זה לא נשמע כמו ספר לבנות נואשות; קיטשי, דביק, רומנטי להחליא, הורס תמימות, מזעזע, חסר טעם, נדוש, ריקני ומבזבז זמן?
אני מודה שלי הוא בהחלט היה נראה ככה בהתחלה ; ואני עדיין לא בטוחה שאני לא חושבת כך יותר.
מה שכן, המאפיין הנוסף (והדווקא טוב) של הספרים הקיטשיים-דביקים-רומנטיים להחליא-הורסי-תמימות-מזעזעים-חסרי טעם-נדושים-ריקניים-מבזבזי-זמן-של-הבנות-הנואשות, הוא שהם שוברי מחסומי קריאה מעולים. לפחות אצלי. זה הדבר היחיד שאני מסוגלת לקרוא במחסומי קריאה-כתיבה, זה וספרי נוער, שהם בערך באותה הרמה (סליחה מראש).
וכך מצאתי את עצמי בורחת החוצה מהספרייה במהירות, ומגלה לחרדתי שאחי הנהדר עוד לא הגיע לאסוף אותי. בושה!

כשלקחתי את הספר מהספרייה, לא קראתי את הפרולוג שבדפים הראשונים. אני בדרך כלל מדלגת על דברים כאלה כשאני ממהרת, ומרפרפת על הפרק הראשון, שהיה די בסדר.
כשהגעתי הביתה והתחלתי לקרוא כמו שצריך, אני מודה שהזדעזעתי. באותו הזמן הייתי בטוחה שזו הייתה טעות מוחלטת לקחת את הספר הזה.
הפרולוג מגעיל. הוא באמת מגעיל. הוא מתיימר להיות מסתורי, אפל, מושך, מפחיד וכו' - אבל הוא פשוט לא. הוא דוחה. לצ'ונסי הזה מגיע שישתלטו לו על הגוף, ופאץ' אפילו לא מגניב. הפרולוג צריך להיות פתיחה מרתקת לסיפור, וכאן הוא היה דוחה. אלים ולא מגניב לחלוטין.
אני לא יודעת איך הסופרת כותבת, כי הספר מתורגם, אז אני אתייחס בעיקר למתרגמת.
התרגום המעצבן מתחיל כבר בפרולוג. אוצר המילים של המתרגמת דל ושטוח ברמות שקשה לתאר (מתנצלת, נעה שביט). בכל מה שקשור לפאץ', נערנו המסתורי, המילים והביטויים שלה חוזרים על עצמם כל כך הרבה, שזה מפריע בעיניים. באותו העמוד, פעמיים-שלוש.
אחד המאפיינים, לדעתי, של ספר טוב, זה אוצר מילים טוב. וחובה שלא יהיו חזרות איומות כל כך על דברים כאלה.
ספר צריך להעשיר את אוצר המילים. בתור אחת שכותבת ומנסה ללמוד כמה שאפשר מהספרים שאני קוראת (גם להנאתי), אני מרגישה כמו ציידת, ואני כבר עושה את זה באופן טבעי. אני מחפשת ביטויים מיוחדים, דרכים מעניינות להגיד כל מיני דברים, מקוריות והדרך שבה הסופר בונה את התחושה ה____ שהייתה כשקראתי את הספר.
אוצר המילים של המתרגמת מרגיז. יותר מדי מרגיז. כמה פעמים אפשר לקרוא את ה"די בטוחה שהוא צוחק עליי", "גיחך", "חיוך מובלע","מבט אפל" - נו באמת!
עוד משהו ששיגע אותי - העובדה שהמילה "סקסי" הודפסה על דפיו של ספר. זה איום ונורא! אפילו "חושני" יותר טוב מ"סקסי"! השטחיות חודרות אל עולם הספרים, הצילו!!!
אוצר המילים באמת רדוד, וזה חלק גדול מהכתיבה. אבל בספר הזה היה משהו נהדר שאין בהרבה ספרים - לפחות לא בצורה כל כך טובה - הוא מרתק. ממש מרתק. בכתיבה הזורמת והפשוטה - הספר מרתק, וזה משהו שאין לזלזל בו. המתרגמת \ סופרת עשתה את זה מעולה.
התיאורים ממש דלים, אבל המסר עובר מצויין - משהו שקצת קשה להסביר. זה כן תורם לאווירה המסתורית והרומנטית בספר, ולא מבלבל. קל להבין את המצבים והעובדה שאין הרבה תיאורים שיעיקו על הקריאה ויעכבו מהלכים דרמטיים - זה התאים והשתלב בצורה נפלאה עם האופי של הספר. זו טעות שמתרחשת בספרים רבים - יותר מדי מריחות במקומות שפשוט לא צריך את זה.
מהבחינה הזאת - הספר מושלם.
הסגנון של הספר טוב, אין וויכוח.

עוד נקודה: משחקי המילים. זה באמת תענוג.
הספר מלאאאאאאאאאאאאאא במשחקי מילים אדירים. תשובות מתחוכמות, דברים ממש חכמים ואירוניות שכיף לקרוא. אני כל כך אוהבת את הדברים האלה, גם במציאות וגם בספרים.
בזה, הסופרת \ מתרגמת הצליחה ללא ספק :)
התרגום למשחקי המילים דווקא מצויין, והן היו אחד הדברים שעשו מבחינתי את הספר - נהניתי.

הדמויות: כאן יש לי דעות חלוקות. יש בהן משהו שטוח ונדוש, אבל עם זאת הן בנויות היטב, מה שמטשטש את העובדה הזאת. אי אפשר להשוות את פאץ' ונורה לדמויות בספרים אחרים בסגנון הנער-החדש-והמסתורי-שהתיישב-דווקא-לידי-בכיתה.
ולכן, גם לשתי הדמויות האלו התחברתי, ואני יכולה לקרוא להן דמויות טובות.
פאץ' הוא דמות נהדרת, והדמויות האחרות בספר משתלבות טוב עם התדמית שלו, ובסוף, כשהסודות נחשפים - מתגלה המקוריות המפתיעה, שכלל לא ציפיתי שתהיה בספר שכזה.

חיסרון אדיר: הרעיון המרכזי של הספר. לא הבנתי את זה. לא הבנתי בכלל.
הדגש העיקרי בספר הוא הרומנטיקה. זה עיקר הספר. כשהסופרת מסבירה את המסתוריות של פאץ', המקרים המוזרים שקרו בחייה של נורה וכל זה - היא פשוט לא עושה את זה טוב. זה אמור להיות מצמרר ומשמעותי, וזה חולף על פני הדמויות כמו כלום, ההסברים עלובים, ושוב חוזרים אל הרומנטיקה.
ואז, כל עניין המלאכים, נפילים וכל זה - הוא סתם. באמת סתם. אני כמעט יכולה להגיד שזה לא קשור לספר, כי היא לא נתנה לזה שום משמעות.
מה גם, שלאורך כל הספר הסופרת מורחת את ההיכרות עם פאץ' (כל החלק הזה שנורה רואה אותו בתור מסתורי ומושך). זה כאילו ארוך מדי, רק בעמודים האחרונים הסודות באמת נחשפים - ושם כביכול אמור להתחיל הסיפור, אלא שבמפתיע, הוא בדיוק נגמר.
זה פשוט היה לא ברור. עיקר הספר לא ברור לי, והצורה בה היא חילקה את הספר... מאכזב, אפילו לספר כזה.

יש בספר משהו מאוד בוטה וגס, ואני לא אוהבת את זה.

והדבר האחרון, שהשארתי לסוף: כל עניין המלאכים. קשה לי לתאר עד כמה לא אהבתי את זה.
בעמוד הראשון, לפני הפרולוג, יש ציטוט מהברית החדשה:"הן האלוהים לא חס על המלאכים החוטאים, אלא הורידם אל תחתיות ארץ ונתנם בכבלי אופל לשמרם למשפט".
אני לא חושבת שיש לי בעיות בהבנת הנקרא, ואם הם הורדו אל תחתיות ארץ ואסורים בכבלי אופל עד המשפט, הם לא משוחררים בעולם האנושי ומשתלטים על בני אדם.
הציטוט הזה צריך להיות כביכול הבסיס לספר, ואני מניחה שבקה פיצפטריק ייעדה את הספר במקור ללא יהודים, שמאמינים שזו אמת -זה פשוט לא עובד טוב בעיניי.
מלאכים אמורים להיות יצורים טהורים, כמעט מושלמים, וכל עניין ה"מלאכים אפלים"\"מלאכים שנפלו", ואלוהים שכביכול לא עושה דבר בעניין הזה, זה מגעיל.
מלאך רע זה שד, לא?
לא אהבתי את זה. אבל זה לא מספיק כדי להפוך את הספר לבזבוז זמן, בגלל טעות נוספת (שכנראה הפכה את מה שהסופרת תכננה, והצילה את הספר בעיניי) - שהרומנטיקה היא עיקר הספר, ולא הפנטזיה.

***

לסיכום, אתם בטח תוהים למה דירגתי את הספר כ"טוב". והתשובה פשוטה - נהניתי. אני חושבת שמחסום הקריאה שלי נשבר, ובכל מקרה, היה לי כיף לקרוא את הספר, למרות הביקורת האכזרית שכתבתי עליו.
ואולי אצטרך לזקוף את זה לזכות העובדה שאני אוהבת רומנטיקה, בתור בת, נערה בגיל הנעורים ובן אדם רגיש.

***

לכן... מומלץ לבנות (מסויימות), אולי.

הכל התחיל ביום בהיר אחד כשנשמעה צעקה מתוך הטלפון שהדהדה בבית "לא קראת את מלאך משמיים?!!!"(לא מיכ , זאת לא את זאת חברה אחרת)
ואחי ששמע את הצעקה מהחדר ליד נכנס לחדר, לקח לי את הטלפון ללא שום התנגדות מצדי כי ידעתי את כוונותיו ,
"לא, היא לא קראה!" בעוד אני מגחכת אבל יודעת שגזרתי על עצמי לפחות חצי שעה של הטפות למה זאת הסדרה הכי נפלאה בעולם...
כמה ימים אחר כך אמרתי לחברתי (כן מיכ, זאת את) שאין לי ספרים לקרוא (יש לי רשימות המתנה ו"אין לי ספרים לקרוא" משמע
שאין לי כרגע כסף ואף אחד מהבאים ברשימה לא נמצא בספריה) ,ביום שאחרי פגשתי אותה בית הספר כשהיא מביאה לי שקית של צומת
ספרים עם שלושה ספרים בתוכו , זה היה יום שני וכמו ספרים רבים בעבר אני שואלת את עצמי "זה הספר המדהים שסיפרת לי עליו?"
(לכל מי שקרא עד עכשיו ולא רוצה לשמוע ספויילרים , זה הזמן לעזוב, ההמשך גדוש ספויילרים- על כל שלושת הספרים)

ועכשיו קצת ביקורת דמויות-
נורה- תלמידה מצטיינת בכיתה י'\יא' , יחסית לחנונית בלי חברים ומי יודע מה חיי חברה שהבחורה הכי מקובלת התיכון עושה
עליה סוג של חרם באופן אישי, יש לה המון מחזרים!
גם אם משלימים עם זה, אבא שלה נרצח ואמא שלה נשארה לבד ולקחה משרה מפרכת במטרה לשמור על הבית שלהן, את לא עושה כלום
לעזור לה? את יוצאת כל הזמן לקניות ומחסלת את הכסף שכבר יש?
את באמת חייבת לתאר כל כך הרבה איזה תענוג מביא לך החבר שלך , בכל הספר זה פשוט - השם שלו+20000 תיאורים של כמה תענוג
זה שהוא עומד לצידך\מנשק אותך\מביט בך\ סתם עומד שם\ הוא נוהג\ מישהו מזכיר את השם שלו (אבל באמת בכל פעם שמישהו רק
אומר לה את השם שלו!!!!) וכמה פעמים את צריכה לתאר בפני את התגפפויות הפראיות שלך איתו וכמה פעמים ביום את מסוגלת לזה
, הבנתי שאת מאוהבת אבל אין לך שליטה עצמית בגרוש? קצת ריסון? איזה מקום שבו עובר גבול הטעם הטוב???
וי- החברה הכי טובה ובעצם היחידה של נורה, מה אפשר לומר עליה שטחית? דרמתית? קצרת רוח? מעצבנת? נודניקית? פראיירית?
הכל נכון , אהה כן, היא גם לא מעניינת .
בליית (אמא של נורה)- אין לי הרבה מה לומר עליה מלבד זה שהיא אמא מאוד מאוד רחמנית, היא לא מענישה אותה אף פעם גם שזה
מאוד מצדיק את זה , תמימה , אדם שיוצר רושם של חלש אופי.
פאץ'\ג'ב - החבר של נורה , מלאך שנפל שמתואר כחתיך, לבוש בשחור כמעט תמיד, עיניים שחורות ושיער שחור את זה הבנתי בפעם
הראשונה את זה כבר שיננתי בעל פה עד הפעם העשירית כנראה אבל כמה פעמים את יכולה לבזבז בלכתוב לי כמה שהוא חתיך וכליל
השלמות , אז יש לך חבר חתיך אבל אין סיכוי שבכל מצב בכל רגע נתון את רק חושבת "וואו איזה חתיך החבר שלי, יש לו עיניים
שחורות ושיער שחור וג'ינס שחור וחולצת טריקו שחורה ותווי הפנים שלו פשוט מהממים" אני לא אומרת שהיא לא חושבת על זה
שהוא חתיך מדי פעם אבל היא באמת צריכה לתאר אותו לעצמה כל פעם את התיאור המדויק שלו?!!!, אבל האישיות של הבחור הזה היא
כמו נקודת אור בין כל התיאורים – הוא אדיש, חסר מעצורים, מרשים ונאמן וכאן נשאלת השאלה- מה מצאת בבחורה הזאת? התשובה
היחידה שלי היא שהוא מת על לעשות דווקא .
מרסי - הבחורה הכי מקובלת בתיכון, מתעללת בנורה בעיקר בגלל הרומן הסודי של אמא של נורה ואבא של מרסי שבספר השלישי כבר
לא כל כך סודי , ויחסית לאדם נורא ומופקרת ובמיוחד בתור המתעללת האישית של נורה היא מתארת אותה כמאוד אנושית, אני למשל
הייתי שוברת לה את המפרקת ממזמן גם אם היא נפילה בסכנת חיים תמידית או משהו כזה.

ועכשיו הדברים הטובים-
האנק- אבא של מרסי ואביה הביולוגי של נורה , אחד הרשעים הטובים שקראתי עליהם , אדם שבמותו אפילו משאיר מורשת מרושעת
במודע ... נפלא.
סקוט- בחור חמוד , עם החסרונות הברורים שבהרגלו להסתבך והשילוב עם היותו נפיל , עדיין הסופרת מציגה שיש לו צד רך ,
שהוא מתאהב בנורה (שוב , מלבד זה שהיא יפה, מה הוא מוצא בה???) , שהוא דואג לאמא שלו אחרי הכול.
ריקסון- מלאך שנפל, הבוגד האולטימטיבי שבנה לעצמו מוניטין הפוך במשך ספר וחצי והביא את הקורבן לזירת רצח במיומנות עד
הרגע שהיא מעזה לגעת לו בצלקות , קצת רשלנות אבל הסופרת לא יכולה להרוג את המספרת בספר השני והיא צריכה לגלות איך
אבא שלה מת והוא לא ישיב אותה ויתחיל לספר את מעלליו.

ומה שמפייס אותי כמעט לגמרי על כל החסרונות שמניתי קודם זה העלילת הפנטזיה שהיא נפלאה ,קסומה וסוחפת , הרעב שלא נותן
מנוח – נפילים, מלאכים גדולים ומלאכים נופלים ויחסיהם לטוב ,לרעה ולשחיתות שבאה גם משמיים.
אז הבעיה העיקרית שלי עם הספרים היא דבר אחד- המספרת- באמת שאם נורה לא הייתה המספרת או שהאישיות שלה לא הייתה כל כך
מפריעה לרצף הסוחף של הספרים הם היו יכולים להיות לא רק טובים אלא מעולים .

אני את ביקורתי סיימתי עד לבוא הספר הרביעי בתרגום לעברית 

הגיל ממוצע הוא 24.
כן, השאלתי את הספר הזה להרבה בנות בכיתה שלי בזמנו.
גם את ספרי ההמשך שלו השאלתי.
בנות שבכלל לא קוראות, קראו את הספר הזה.
הקטע באתר הזה, שהגיל הממוצע עולה איתנו, כלומר תכלס, הגיל הממוצע אמור להיות 16, הגיל שבו אני אישית קראתי את הספר בפעם הראשונה.

קראתי את הספר הזה החודש שוב אחרי שנים, יש בסדרה ארבעה ספרים, כולם תורגמו תודה לאל.
כשהתחלתי לקרוא, הפרולוג קצת הוציא לי את החשק, כמעט רציתי להעיף את ספר, אבל אז נזכרתי שבאמת אהבתי אותו וחשבתי שהוא טוב.
אז למרות שהרושם הראשוני שהוא השאיר עליי היה - שהוא חסר תחכום, יותר מדי ישיר ולפנים באיך שהוא מוסר לקורא פרטים חשובים, המשכתי.
תודה לאל, רק הפרולוג שהוא ממש קצר, היה מעצבן, כל השאר היה פשוט מיוחד וקורע.
הספר כתוב בגוף ראשון, ואנחנו יודעים רק מה שהדמות הראשית - נורה, יודעת.

אני חושבת שזה ספויילר, לומר על מה בדיוק הספר הזה.
כי זה לא כתוב בתקציר, אז אני לא אומר, למרות שזה נראה לי די ברור מאליו, אני לא חושבת שכשאני קראתי אותו בגיל 16 ידעתי ממש לאן אני נכנסת.
רק אומר שזה ספר פנטזיה, כי אפשר לפספס את זה מסתבר...אני מדברת פה על עצמי.

הסצנת פתיחה חרוטה לי בראש כל כך טוב.
באמת שלסופרת הזאת יש כישרון בלהציג דברים בצורה שפשוט נשארת איתך שנים אחר כך.
התפאורה, הדמויות, הכל בדיוק איך שזכרתי שהוא היה.

נורה היא ילדה טובה, עם אמא מאוד מגוננת, שלא תמיד נמצאת בבית.
האמא מגוננת מסיבות שמי שיקרא את הספר, יבין שהן לגמרי מוצדקות.
בפרק הראשון, המורה לביולוגיה מחליט לעשות חילוף מקומות, ומושיב את פאץ' (בחור חדש בבית הספר שלא מרגישים אותו בכלל), ליד נורה.
הסצנות משיעור ביולוגיה, היו כל כך מצחיקות, פשוט...סוג של הומור שאני לא רגילה אליו.
באמת, יותר מדי לפנים, אבל אני מתה על זה, זה נעשה בצורה כל כך טובה, שאי אפשר שלא.

אי אפשר שלא לחבב את נורה, ילדה טובה, חכמה, ובו זמנית...גם מאוד בוגרת וקצת, טיפ טיפה, נמשכת לסכנה.
אבל תראו, אחד הדברים שהכי אהבתי הפעם, ולגמרי עשה את הספר עבורי, זו החברה הכי טובה של נורה - וי.
הבחורה קורעת מצחוק.
כל משפט שיוצא לה מהפה הוא יציאה.
מאוד ילדה בת 16 כזה, אבל בו זמנית גם - איך אני אתאר את זה...פשוט הרבה יותר אותנטי ונטול מתמימות מפגרת כזאת שיש לפעמים לדמויות צעירות.

באמת, תראו, הספר מדבר לפנים ואני לא סתם אומרת, על הפרק הראשון, אנחנו מגלים שוי בתולה.
איך?! - זה פשוט קורה. זה פשוט נאמר. הכל נורא...פשוט גיל ההתבגרות כזה.
אבל לא הצד המתסכל ומדכא רצח, אלא הצד הפראי, החופשי, וקצת חסר אחריות.
באמת, שמה שעבר לי בראש כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה, זה שהוא פשוט מושלם לילדה בת 16, שהיא תכלס ילדה טובה, אבל קצת מרדנית מטבעה.
ילדה שבסתר ליבה חולמת לברוח מהבית דרך החלון ולעשות דברים מאחורי הגב של כולם.
זה פשוט מספק משהו, שנערות בתקופה שלי, מאוד מאוד אהבו.
תראו, 114 בני נוער נתנו לספר הזה 5 כוכבים.(ועכשיו עוד מעט גם אני...)
זה כנראה כי הוא באמת קולע לטעם של הנוער, בעיקר בנות נראה לי, אבל לדעתי גם בנים יהנו ממנו מאוד.

הייתי מספרת לכם על פאץ', אבל באמת, שצריך לקרוא ולחוות את הדמות, כדי להבין את סוד הקסם שלו.
באמת אי אפשר להסביר, משהו בשילוב של מסוכן אך בו זמנית רגיש ומבין, ו-אוקיי זה משהו שבנות מתות עליו, איך שהוא לא מפספס דבר, חד.
אני קראתי את ההמשך, וכולם היו מעולים לדעתי, ואני לא כל כך זוכרת את הרביעי כי קראתי אותו נורא מהר, ומתתי לקרוא אותו שוב בערך מהרגע שבו סיימתי לקרוא אותו בפעם הראשונה.
סך הכל, סדרה באמת מהנה, קצת הולכת על הגבול, מרגיש קצת כמו רומן רומנטי, רק לנוער.

הן אלוהים לא חס על המלאכים החוטאים,
אלא הורידם אל תחתיות ארץ
ונתנם בכבלי אפל לשמרם למשפט..."
~איגרת פטרוס השנייה ב'4


תמיד אהבתי ציטוטים,
אני אוהבת לפתוח ספר כשציטוט ממקור מוסמך או מספר מהעבר כלשהו מופיע בהתחלתו....
אני אוהבת לכתוב את הציטוט עצמו על קיר מיוחד שנמצא אצלי בחדר, אין לו שם מגניב כמו 'צטט אותי' או משהו כזה, אבל אני מאוד אוהבת סתם להסתכל עליו ולראות משפט שבאמת נוגע לי בלב.

ישנם אנשים שאוספים בולים, ישנם אנשים שתולים פוסטרים( במקרה שלי יש לי רק 2 פוסטרים של דמדומים....רק בגלל אדוארד) וישנה אני שתולה כמו אובססיבית ציטוטים על הקירות..
תחשבו על זה כך, אתם נכנסים לחדר ורואים באחד הקירות ציטוטים שמדברים על חברות,אהבה,נתינה,דת וישנם עוד הרבה נושאים......
ופשוט קוראים אותם עד שאתם מוצאים את הציטוט שבאמת אתם מתחברים אליו בנשמה.
אצלי הציטוט "מהאפר הגעת ואל העפר תשוב" שמוכר כביכול בספר הראשון של בני הנפילים עיר של עצמות.


אלוהים לא חס על המלאכים החוטאים, זה נשמע מעניין....
ישנם מקבצי מעשיות וסיפורים שמדברים על הדמויות המיתולוגיות אנשי זאב,ערפדים, מלאכים, שטנים (שדים)..
אבל כולנו יודעים שסיפורים אלו הם אינם נכונים, אז למה בדיוק עדיין קוראים ומדברים עליהם??.
אני ייקח לדוגמה את סיפור הערפדים, ישנם סיפורים שמסבירים כי קין הוא הערפד הראשון עלי אדמות, למי ששכח קין קיבל את "אות קין" או יותר נכון סימן דם על ראשו כיוון שרצח את אחיו הבל.
אלוהים העניש אותו בכך שיסתובב לתמיד עם הסימן ושכולם יראו שהוא רוצח מה שמראה לנו פה כמה דברים פירושים:

1) יכול להיות שקין יסתובב עם הסימן עד שימות אבל אלוהים אמר לתמיד, זה אומר שהוא בן אלמוות כמו הערפדים?
2) אלוהים גזר על קין שכולם ידעו את מעלליו, כרוצח עם סימן של דם על מצחו...טוב אפשר להבין לבד שערפדים הם מוצצי דם ורוצחים.

כמו שאמרתי זה רק אחד מכל השיגעונות שבני אדם ביססו לערפדים, ישנם עוד סיפורים שערפדים התקיימו עוד מלפנינו ובנוסף שערפדים נוצרו משדי הגיהנום, ואם כמה שזה מטופש ישנם אנשים שבאמת מאמינים כך שערפדים מסתובבים עלי אדמות כאן ועכשיו.

בדומה לכך גם סיפור המלאכים, ישנם אנשים שבאמת מאמינים שמלאכים קיימים, אבל איפה?
יש הרבה השערות כגוון, בתוכנו, "כמלאכים שומרים", על האדמה ופשוט מתנהגים כמו אנשים רגילים או מתערבבים עם בני האדם.

אני חושבת שאלו שטיויות, אני מאמינה בדת שלו כמובן אבל אני לא יכולה להאמין למלאכים בגלל שלא ראיתי הוכחה שהם קייים.
מוזר לא??? ,גם אין הוכחה מוצקה שאלוהים קיים ואני מאמינה בו אז במה המלאכים שונים??
ישנם כמה סטיות לוגיות בנושא אך אני רוצה לכתוב ביקורת ולא מאמר על נושא אחר

הספר מלאך משמיים היה טוב מהציפיות שלי אך לא ברמה של 5 כוכבים.
מצטערת, היו חלקים כל כך קיטשים בסיפור שגרמו לי להוריד כוכב.

נורה היא בת 16, תלמידה מצטיינת בכל התחומים חוץ מתחום חיי החברה שלה.
ישנה את הדמות של חברתה הטובה וי שאליה לא ממש התחברתי, הדמות פשוט חושבת על עצמה הרבה פעמים במהלך הספר חוץ מפעם אחת יחידה ובודדה.
ישנם הרבה מעשים טובים שהיא עושה אבל גם ישנם מעשים רעים.

טוב, אני צריכה עכשיו לדבר על פאץ' נכון?
פאץ' הוא הבאד גיי של הסיפור, מסתורי, אפל, ובלתי ניתן לקריאה של רגשותיו.
הוא לא בדיוק הטיפוס הרומנטי, מצטערת חובבי רומנטיקה שבניהם גם אני אבל הוא פשוט לא.
אני ממש לא אוהבת בנים שמתייחסים לבנות כמובן מאליו ולפעמים כך פאץ' מתייחס לנורה, או בכללי מתעלם ממנה.

לסיכום נתתי 4 כוכבים מכיוון שהוא נחמד ויכול להעביר את הזמן לקוראיו.
אני ממש התגעגעתי לכתוב כאן...
את הספר השני קראתי ואולי אעשה עליו ביקורת ואני יקרא את הספר השלישי במטוס שלי לאיטליה

חג שמח לכולכם

כשחברה שלי נכנסה לחדר שלי וראתה את הספר "חשוב על מספר" היא ישר אמרה לי "אני מתה לקרוא את הספר הזה". לא רציתי לתת לה אותו משתי סיבות:
1. אני רכושנית. במיוחד כשזה קשור לספרים.
2. לא ממש סמכתי עליה שהיא תשמור על הספר כמו שאני שמרתי עליו.
בסופו של דבר נתתי לה אותו, כי לא רציתי להיות מגעילה אליה, ובתמורה היא נתנה לי את הספר הזה.
אם לומר את האמת, לא מצאתי עניין בספר הזה. קראתי את התקציר ולא רציתי לקרוא אותו. הוא היה נשמע לי כזה.. סוג של דמדומים.
אחרי שנותק הקשר עם אותו החברה, והבנתי שאין מצב שנחליף בחזרה את הספרים, שמרתי אותו בתוך המדף שלי בחדר במשך שנה שלמה.
אתמול, אחרי שנה ששמרתי עליו ולא ניסיתי אפילו לקרוא אותו, לקחתי אותו כמוצא אחרון. חיפשתי ספר קצר שיעזור לי להפיג את השיעמום ולקחתי את הספר הזה.
התחלתי לקרוא את הספר, וכבר מהעמוד הראשון הוא סיקרן אותי. יש בו כל מה שאני אוהבת בספרים - רומנטיקה, מסתורין ומתח.
לקח לי בערך יום וחצי לסיים אותו, כשאני עוד מנסה איכשהו לשמור על שפיות עם ילדי קייטנת הקיץ.
מאוד נהניתי ממנו. אני לא חושבת שלרגע חשבתי על דמדומים כשקראתי את הספר, למרות שיש דמיון. אני אוסיף שלטעמי היה יותר מדי דביק מבחינת רומנטיקה בסוף.
אני מחכה בקוצר רוח לקרוא את שאר הסדרות.

חדש! מדליק! ומושך כל כך! וואו! התחלתי את הספר והוא לא נח מידיי לרגע! עוצר נשימה! הוא חדשני, הוא כתוב טוב, והוא אפל! מי שרוצה ספר טוב כדי לעשות לעצמו את היום- הרי לו!

טוב, אז כבר כמה זמן רציתי לבקר את הספר - אבל התעצלתי. המממ. אני באמת צריכה לעשות משהו עם ההתעצלות המוגזמת יותר מידי שלי.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
מתישהו.
בעתיד הקרוב-רחוק-קרוב-רחוק-רחוק.
כבר אמרתי רחוק?

אוקיי, אז ככה. הביקורת קצת הפוכה, מקווה שתתחשבו בזה.
למה נתתי לספר ארבעה כוכבים?
"לסיכום, אתם בטח תוהים למה דירגתי את הספר כ"טוב". והתשובה פשוטה - נהניתי."
מאותה הסיבה בדיוק כשל ליילק היקרה (שהכינוי שלה התחיל להישמע לי כאילו לקחו לה לק והיא עצבנית או משהו -), באמת ובתמים נהניתי.
בעיקרון, הספר הזה בין הגבול לנחמד ולמורט עצבים.
כמו שליילק ציינה בביקורת שלה (עזבו, אני פשוט אקרא לה טליה), אז כמו שאמרתי, כמו שטליה ציינה בביקורת שלה וחתמה את זה בשלמות - יותר מידי מריחות, אוצר המילים הרדוד של הסופרת, וגם, הרעיון המרכזי הלא מובן.
יש לי עוד נקודה להתייחס אליה, למרות זאת.

ספויילרים
בעיקרון, פאץ' סוג של "אפל", בחור לא אמור להיות רומנטי, או לבוא בווידוי מרגש אם הוא אפל.
רוב הספר הוא התנהג בכל כך הרבה התנשאות וקרירות, ואז פתאום הוא בא בהתוודות שהוא אוהב אותה! בן אדם, איך זה קרה?!
למיטב הבנתי, ברוב הספר שניהם פלרטטו מרחוק, אבל בצורה כזאת, איך אפשר להתאהב? לא הכרת את הפנימיות, לא דיברת עם בן אדם, לא ממש הבנת אותו. גם שהיא מסתבכת בצרות - היא מוצאת את עצמה קוראת לו.
בעיקר הטיפוס המרוחק של פאץ', ההיגיון אומר לי שהוא לא יכול להתאהב כל כך מהר כי הבחור אטום וקר מידי בשביל זה - איך הוא מסוגל להתאהב במישהי כל כך מהר? ובנוסף לזה, מישהי שהוא סימן כמטרה, שהוא סימן להרוג.
למה? אני כבר לא מבינה את ההיגיון של ספרי רומנטיקה.
לא שאיי פעם הבנתי את ההיגיון הזה, רק שעכשיו ההיגיון נראה רחוק מתמיד.

סוף ספויילרים

אבל בעיקרון, הספר מאוד נחמד, העלילה נחמדה, הרעיון הפנטזי לא מובן כל כך... אבל אני אוהבת מלאכים (;).
אני לא בטוחה למה נהניתי ממנו כמו שנהניתי, אבל הוא דיי טוב, ונדבקתי אליו כשקראתי אותו, בלי להתחשב בטעויות של המתרגמת/סופרת.

אז הנה לכם הציון של הספר, ואני לא בטוחה אם להמליץ או לא. תחליטו אם לקרוא אותו לבד.

(נ.ב - דרך אגב, טליה, תודה שגרמת לי להיבהל מהגודל העצום למדי של הביקורת שלך)

זהו ספר מרתק, מותח, רומנטי ואחד הטובים שקראתי זה זמן רב!!
הסופרת משתמשת בהומור מסוים בכתיבתה שלפי דעתי יצחיק ויעניין את כל קוראיו. כמו כן העלילה מתוכננת ומושקעת ומתאימה לאנשים שאוהבים להתאתגר ולשקוע עמוק בתוך ספרם..
לדעתי הסופרת גאונה שחשבה על סיפור שכזה, בקיצור: שווה קריאה!!!!

ספר אחד הקטלנים...ממליצה מאוד ליקרוא..
ספר טוב...
אני מתה עליו זה כבר פעם רביעית שאני קוראת אותו.
אין אין על הספר פשוט תותח